מפרשי רש"י על ויקרא כב ז
רש"י
"ואחר יאכל מן הקדשים" - (יבמות עד) נדרש ביבמות בתרומה שמותר לאכלה בהערב השמש
"מן הקדשים" - ולא כל הקדשים
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים – נִדְרָשׁ בִּיבָמוֹת (ע"ד ע"ב) בִּתְרוּמָה, שֶׁמֻּתָּר לְאָכְלָהּ בְּהֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ.
מִן הַקֳּדָשִׁים – וְלֹא כָּל הַקֳּדָשִׁים.
מפרשי רש"י
[י] ולא כל קדשים. פירוש, דקדשים לא סגי להו בהערב שמש עד דמביא למחר כפרתו - אם הוא טמא שצריך להביא קרבן, כמו זב וזבה ויולדת אסור לאכול בקדשים עד דמביא קרבן, דכתיב בפרשת תזריע (לעיל יב, ח) "וכפר עליה הכהן וטהרה", מכלל דהיתה טמאה עד הבאת הקרבן שלה (רש"י שם ז), וכאן כתיב "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", אלא דכאן איירי במקצת קדשים, דהוא תרומה דמותר בהערב שמש, אבל קדשים - עד שיביא קרבן (יבמות דף עד:). ואיפכא ליכא למימר - דתרומה לא יאכל עד שמביא קרבן כפרתו, וקדשים יאכל בהערב שמש, דזה אינו, דכתיב "וכפר עליה הכהן וטהרה", מכלל דעד השתא - היינו עד הבאת הקרבן - טמא מקרי, וכתיב (לעיל ז, יט) "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וגומר", בפרק הערל (יבמות דף עד:) כך מפורש:
ואף על גב דהשתא תרי קראי בתרומה; חדא, קרא דלעיל (ר' יב, ד) "בכל קדש לא תגע עד מלאת ימי טהרה", והכא כתיב "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", הרי אמרו שם (יבמות ריש עה.) 'שלשה קראי בתרומה'; הנך תרתי, ועוד קרא שלפני זה (פסוק ד) "בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר", ומתרץ התם, אי כתב "אשר יטהר", לא הוי ידעינן במאי היא טהרתו, אם בטבילה או בהערב שמש, כתב "ובא השמש וטהר". ואי כתב "ובא השמש וטהר", הוה אמינא היכי דלאו בר כפרה הוא, אבל היכי דהוא בר כפרה צריך לאתויי קרבן ואחר כך יהיה מותר בתרומה, כתיב קרא דלעיל "עד מלאת ימי טהרה", דאף בזה לא צריך להמתין עד שיביא קרבן טהרתו: