מפרשי רש"י על ויקרא ד יב
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ד' • פסוק י"ב | >>
• ב • ג • ה • ח • י • יב • יג • יח • כ • כב • כד • כה • כו • לה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהוֹצִ֣יא אֶת־כׇּל־הַ֠פָּ֠ר אֶל־מִח֨וּץ לַֽמַּחֲנֶ֜ה אֶל־מָק֤וֹם טָהוֹר֙ אֶל־שֶׁ֣פֶךְ הַדֶּ֔שֶׁן וְשָׂרַ֥ף אֹת֛וֹ עַל־עֵצִ֖ים בָּאֵ֑שׁ עַל־שֶׁ֥פֶךְ הַדֶּ֖שֶׁן יִשָּׂרֵֽף׃
רש"י
"אל מקום טהור" - לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה להשליך אבנים מנוגעות ולבית הקברות הוצרך לומר מחוץ למחנה זה שהוא חוץ לעיר שיהא המקום טהור
"מחוץ למחנה" - חוץ לשלש מחנות ובבית עולמים חוץ לעיר כמו שפירשוהו רבותינו במס' יומא ובסנהדרין
"אל שפך הדשן" - מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח כמ"ש (לקמן ו) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה
"על שפך הדשן ישרף" - (ת"כ) שאין ת"ל אלא ללמד שאפילו אין שם דשן
רש"י מנוקד ומעוצב
אֶל מָקוֹם טָהוֹר – לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִחוּץ לָעִיר מָקוֹם מוּכָן לְטֻמְאָה, לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים מְנֻגָּעוֹת (סנהדרין ע"א ע"א) וּלְבֵית הַקְּבָרוֹת, הֻצְרַךְ לוֹמַר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה זֶה, שֶׁהוּא חוּץ לָעִיר, שֶׁיְּהֵא הַמָּקוֹם טָהוֹר.
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת (ספרא פרק ה,ג), וּבְבֵית עוֹלָמִים – חוּץ לָעִיר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (דף ס"ח ע"א) וּבְסַנְהֶדְרִין (דף מ"ב ע"ב).
אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן – מָקוֹם שֶׁשּׁוֹפְכִין בּוֹ הַדֶּשֶׁן הַמְּסֻלָּק מִן הַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (ויקרא ו,ד; ספרא שם, ה).
עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁאֲפִלּוּ אֵין שָׁם דֶּשֶׁן (פסחים ע"ה ע"ב).
מפרשי רש"י
[יא] חוץ לשלש מחנות. במסכת יומא (דף סח.) ובסנהדרין (דף מב:) ובתורת כהנים (כאן), דבענין זה כתב "אל מחוץ למחנה", ובפר העלם ציבור כתיב (פסוק כא) "אל מחוץ למחנה", שלא היה צריך לכתוב, כיון דכתיב (פסוק כ) "ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת", והוא בכלל שיוציאו חוץ למחנה כאשר הוציא פר חטאת כהן המשיח. ובפרשת צו כתיב (להלן ו, ד) "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה", שלא היה צריך לכתוב, דהא כאן כתיב "אל מקום טהור אל שפך הדשן", שלמדנו ממנו דשפך הדשן מחוץ למחנה, אם כן מיותר הוא לדרשה, ותלמוד מחנה שלישי, הרי שצריך להוציא חוץ לשלש מחנות. אמנם מה שהפך רש"י הפירוש לפרש תחלה "אל מקום טהור" ואחר כך 'אל מחוץ לג' מחנות', לומר לך מנא לן שפירוש "מחוץ למחנה" 'חוץ לג' מחנות ישראל', כי מאחר שפירש "אל מקום טהור" 'מפני שיש מקום טמא חוץ לעיר ששם משליכים האבנים המנוגעות' (סנהדרין דף עא.), וזה בודאי חוץ לג' מחנות, שהרי תוך העיר היה הבית המצורע, וצריך להוציאו חוץ לעיר (להלן יד, מ), אם כן "מחוץ למחנה" דכתיב הוא 'חוץ לג' מחנות', שהוא חוץ לעיר:
[יב] מקום ששופכין הדשן. דלא שייך לומר "אל שפיכת הדשן", אלא פירושו 'אל מקום ששופכין הדשן' (כ"ה ברא"ם):
[יג] שאין תלמוד לומר וכו'. כך הוא הגריסא בספרים שלנו "על שפך הדשן ישרף" 'שאין תלמוד לומר וכו. והקשה הרא"ם על גירסא זו, דמנא לן למילף מיניה שישרוף שם אף על גב שאין שם דשן, שמא שינה הכתוב לעכב, שלא ישרוף אלא על דשן. וקושיא זאת אינה קושיא כלל, [ד]ודאי שריפת הפר אינו מעכב הכפרה, ולכך לא נוכל לומר דקרא אתא ללמוד שיעכב שפך הדשן, כיון דשריפת הפר גופיה אינו מעכב, ולפיכך קרא אתא ללמוד שישרוף אף על גב שאין שם דשן. ומה שכתיב "אל שפך הדשן", היינו המקום ששופכין שם אף על גב שאין שם דשן:
אבל בתורת כהנים לא דריש ליה רק מן "ישרף" יתירא, והכי גרסינן שם; "ישרף" אף על גב שאין דשן. משמע דמרבוי ד"ישרף" דריש כן, דלא הוי למכתב רק "ושרף אותו על עצים באש על שפך הדשן", "ישרף" למה לי, אלא לרבוי שריפה, אף על גב דאין שם דשן. וגירסא זו יותר נכון, דהא יש לומר ד"על שפך הדשן" לאו מיותר כלל, דאי לא כתב "על שפך הדשן", רק 'והוציא אותו אל מקום טהור אל שפך הדשן', הייתי אומר דלא בעי רק אצל שפך הדשן. ואי לא כתיב "והוציא אותו אל שפך הדשן", הייתי אומר שישפוך דשן וישרוף אותו עליו, לכך כתיב "והוציא אותו אל שפך הדשן", שיש מקום כבר ששופכין שם, ויוציא אליו, זהו דשן הפנימי. אבל "ישרף" בודאי מיותר: