מפרשי רש"י על ויקרא א טז
רש"י
"מוראתו" - מקום הרעי וזה הזפק
"בנצתה" - (ת"כ (ויקרא נדבה פרשה ז )) עם בני מעיה ונוצה ל' דבר המאוס כמו (איכה ד) כי נצו גם נעו וזה שת"א באוכליה וזהו מדרשו של אבא יוסי בן חנן שאמר נוטל את הקורקבן עמה ורז"ל אמרו קודר סביב הזפק בסכין כעין ארובה ונוטלו עם הנוצה שעל העור בעולת בהמה שאינה אוכלת אלא באבוס בעליה נאמר והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר בעוף שנזון מן הגזל נאמ' והשליך את המעים שאכלו מן הגזל (וי"ר)
"אצל המזבח קדמה" - (ת"כ) במזרחו של כבש
"אל מקום הדשן" - מקום שנותנין שם תרומת הדשן בכל בוקר ודישון מזבח הפנימי והמנורה וכולם נבלעים שם במקומן (מעילה יב)
רש"י מנוקד ומעוצב
מֻרְאָתוֹ – מְקוֹם הָרְאִי [ספרים אחרים: הָרְעִי], זֶה הַזֶּפֶק (ספרא שם,ט; זבחים שם).
בְּנֹצָתָהּ – עִם בְּנֵי מֵעֶיהָ. וְ"נוֹצָה" לְשׁוֹן דָּבָר הַמָּאוּס, כְּמוֹ "כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ" (איכה ד,טו). וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס "בְּאוּכְלֵיהּ", וְזֶהוּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן, שֶׁאָמַר: נוֹטֵל אֶת הַקֻּרְקְבָן עִמָּהּ (ספרא שם; זבחים שם). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ: קוֹדֵר סְבִיב הַזֶּפֶק בְּסַכִּין כְּעֵין אֲרֻבָּה, וְנוֹטְלוֹ עִם הַנּוֹצָה שֶׁעַל הָאוֹר (זבחים שם). בְּעוֹלַת בְּהֵמָה, שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת אֶלָּא בְּאֵבוּס בְּעָלֶיהָ, נֶאֱמַר: "וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְגוֹמֵר וְהִקְטִיר" (לעיל פסוק ט); וּבָעוֹף, שֶׁנִּזּוֹן מִן הַגָּזֵל, נֶאֱמַר: "וְהִשְלִיךְ" אֶת הַמֵּעַיִם שֶׁאָכַל מִן הַגָּזֵל (ויק"ר ג,ד).
אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה – בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ (ספרא שם פרק ט,ג).
אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן – מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין שָׁם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן בְּכָל בֹּקֶר וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה, וְכֻלָּם נִבְלָעִים שָׁם בִּמְקוֹמָן (שם; יומא כ"א ע"ב).
מפרשי רש"י
[סב] בנוצתה וכו'. נראה שלפי דעת רש"י שמפרש דעת אונקלוס ודעת אבא יוסי כי "בנוצתה" הוא אוכליה, ולא כמשמעו השיער שלו, מפני ש"נוצתה" משמעותה הדבק לזפק, ואין הנוצה מחובר לזפק עד שיהא שייך לומר "בנוצתה", דהא הנוצה של עוף - בעור הוא, ולפיכך פירש "בנוצתה" באוכלין שהוא בזפק:
וקשה לי לפירוש רש"י שמפרש שכך הוא דעת אונקלוס, אם כן לא יהיה כאן זכר כלל לקורקבן, דהא קרא כתב 'זפקיה עם אוכליה', והוא הזפק עם האוכל, דלא כתיב 'עם אוכלין של בני מעים', ואם כן קשה, מנא ליה לאבא יוסי שיקח הבני מעים עם הזפק, ולא נזכר כלל הבני מעים, רק הזפק עם האוכל. ואם נאמר כיון שהם תלוים ומחוברים בזפק - הוי כאילו הם זפק, ויקח אותו עמהם, אם כן מה זה שאמר (רש"י) 'וזהו מדרשו של אבא יוסי וכו, דאפילו אם יהיה נוצתה כמשמעו - כיון שנוטל הזפק נוטל הקורקבן עמו, ויש לתרץ דהכי פירושו, כיון דכתיב "בנוצתה" דמשמע מאוס, גם הקורקבן בכלל, שהרי שם יותר מאוס, וכיון דבמאוס תליא רחמנא - צריך ליקח הקורקבן:
אבל קשה לי, מנא ליה לרש"י לומר שכך היה כונת אונקלוס, דשמא אונקלוס תרגם 'זפקיה' - דבלשון [אונקלוס] 'זפקיה' הוא המראה עם הנוצה, ובלשון הקודש דנקרא "מראתו" על שם הראיה, אין כאן רמז לנוצה, הוצרך הכתוב לומר "בנוצתה", ולא הוצרך לפרש 'אוכלים', כי "מראתו" על שם הראי נקרא (רש"י כאן), והיינו אוכלים. אבל בלשון התרגום שתרגם 'בזפקיה' הווה אמינא דלא צריך ליקח האוכל, דאין כאן זכר לאכול, לכך הוצרך לומר 'באוכליה':
אי נמי, מה שהכתוב אומר "בנוצתה", רוצה לומר כמו שהמראה הוא בשלימותו, ולפיכך אמר "בנוצתה", והתרגום תרגם 'באוכליה' לומר כוונת הכתוב שאמר "בנוצתה", דאין ענין מגונה בנוצה, דמשום הנוצה לא היה צריך לזרוק, אלא משום אוכליה, ולא אמר הכתוב "בנוצתה" רק שבא לומר שיקח הכל ביחד. וזהו בעצמו דעת אבא יוסי שאמר שנוטל בני מעים עמו, שכיון שהכתוב שאמר "בנוצתה", כלומר שיקח הכל, יקח גם כן בני מעים עמה. והרמב"ן ז"ל פירש בענין אחר, אך זה נראה לי פשוט:
[סג] במזרחו של כבש. פירוש, מדכתיב "אצל המזבח קדמה", ולא כתיב 'קדמה למזבח', על כרחך "קדמה" קאי על האדם העולה בכבש ועושה אותה עולה, וכשהכהן עומד על הכבש נמצא שזורקה במזרחה של כבש. והכבש היה בדרום (מדות פ"ג מ"ג), שהמזבח ל"ב [אמה] על ל"ב [אמה] (שם שם מ"א), והכבש בדרום י"ו אמה (שם), וכשהוא עומד על הכבש זורקו אצל הכבש בדרומו:
[סד] מקום שנותנין שם תרומת הדשן וכו'. אף על גב דבקרא לא כתיב בפירוש רק דשן מזבח החיצון, דכתיב (ר' להלן ו, ג) "והרים את הדשן ושמו אצל המזבח" בפרשת צו, מכל מקום למדו רז"ל במסכת מעילה בפרק דם חטאת (ריש יב.) דקרא דהכא יתירה, דלמה למכתב "אל מקום הדשן", אם אינו ענין לגופיה - תניהו לדשן מזבח הפנימי. ואין לומר דצריך למכתב "אל מקום הדשן" ללמוד שיהיה מקום הדשן במזרחה של כבש, דזה לא נוכל למילף מן "והרים את הדשן ושמו אצל המזבח", דלא הוי ידעינן לאיזה מקום יתן, דאף אם לא כתב כאן "אל מקום הדשן" ידעינן דמקום הדשן הוא במזרחו של כבש מגזירה שוה ד"אצל אצל", נאמר שם "ושמו אצל המזבח (קדמה) ", וכאן "אצל המזבח קדמה", ואם כן "מקום הדשן" למה לי, אלא 'אם אינו ענין וכו. ודשן המנורה יליף מדהוי מצי למכתב 'אל מקום דשן', וכתב "הדשן", ללמוד על דשן המנורה גם כן:
[סה] וכולם נבלעים במקומן. בסוף פרק קמא דיומא (דף כא.), ואם לא היו נבלעים במקומם יהיה אשפתות הרבה בעזרה: