מ"ג ויקרא א טז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֵסִ֥יר אֶת־מֻרְאָת֖וֹ בְּנֹצָתָ֑הּ וְהִשְׁלִ֨יךְ אֹתָ֜הּ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֵ֔דְמָה אֶל־מְק֖וֹם הַדָּֽשֶׁן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַעְדֵּי יָת זְפָקֵיהּ בְּאוּכְלֵיהּ וְיִרְמֵי יָתַהּ בִּסְטַר מַדְבְּחָא קִדּוּמָא בַּאֲתַר דְּמַקְרִין קִטְמָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַעֲדֵי יַת זְרוֹקְפֵיהּ בִּלְקָטֵיהּ וְיִטְלַק יָתָהּ לִסְטַר מַדְבְּחָא קִידוּמָא בַּאֲתַר דְמוֹקְדִין קִיטְמָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְיַעֲבֵר יַת קוּרְקָבָנֵיהּ בִנְטָשָׁא וְיַטְלֵק יָתָהּ סְמִיךְ לְמַדְבְּחָא מַדִּינְחָא לַאֲתַר בֵּית שְׁפִיכוּת קִיטְמָא: |
רש"י
"בנצתה" - (ת"כ (ויקרא נדבה פרשה ז )) עם בני מעיה ונוצה ל' דבר המאוס כמו (איכה ד) כי נצו גם נעו וזה שת"א באוכליה וזהו מדרשו של אבא יוסי בן חנן שאמר נוטל את הקורקבן עמה ורז"ל אמרו קודר סביב הזפק בסכין כעין ארובה ונוטלו עם הנוצה שעל העור בעולת בהמה שאינה אוכלת אלא באבוס בעליה נאמר והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר בעוף שנזון מן הגזל נאמ' והשליך את המעים שאכלו מן הגזל (וי"ר)
"אצל המזבח קדמה" - (ת"כ) במזרחו של כבש
"אל מקום הדשן" - מקום שנותנין שם תרומת הדשן בכל בוקר ודישון מזבח הפנימי והמנורה וכולם נבלעים שם במקומן (מעילה יב)
וקשה לי לפירוש רש"י שמפרש שכך הוא דעת אונקלוס, אם כן לא יהיה כאן זכר כלל לקורקבן, דהא קרא כתב 'זפקיה עם אוכליה', והוא הזפק עם האוכל, דלא כתיב 'עם אוכלין של בני מעים', ואם כן קשה, מנא ליה לאבא יוסי שיקח הבני מעים עם הזפק, ולא נזכר כלל הבני מעים, רק הזפק עם האוכל. ואם נאמר כיון שהם תלוים ומחוברים בזפק - הוי כאילו הם זפק, ויקח אותו עמהם, אם כן מה זה שאמר (רש"י) 'וזהו מדרשו של אבא יוסי וכו, דאפילו אם יהיה נוצתה כמשמעו - כיון שנוטל הזפק נוטל הקורקבן עמו, ויש לתרץ דהכי פירושו, כיון דכתיב "בנוצתה" דמשמע מאוס, גם הקורקבן בכלל, שהרי שם יותר מאוס, וכיון דבמאוס תליא רחמנא - צריך ליקח הקורקבן:
אבל קשה לי, מנא ליה לרש"י לומר שכך היה כונת אונקלוס, דשמא אונקלוס תרגם 'זפקיה' - דבלשון [אונקלוס] 'זפקיה' הוא המראה עם הנוצה, ובלשון הקודש דנקרא "מראתו" על שם הראיה, אין כאן רמז לנוצה, הוצרך הכתוב לומר "בנוצתה", ולא הוצרך לפרש 'אוכלים', כי "מראתו" על שם הראי נקרא (רש"י כאן), והיינו אוכלים. אבל בלשון התרגום שתרגם 'בזפקיה' הווה אמינא דלא צריך ליקח האוכל, דאין כאן זכר לאכול, לכך הוצרך לומר 'באוכליה':
אי נמי, מה שהכתוב אומר "בנוצתה", רוצה לומר כמו שהמראה הוא בשלימותו, ולפיכך אמר "בנוצתה", והתרגום תרגם 'באוכליה' לומר כוונת הכתוב שאמר "בנוצתה", דאין ענין מגונה בנוצה, דמשום הנוצה לא היה צריך לזרוק, אלא משום אוכליה, ולא אמר הכתוב "בנוצתה" רק שבא לומר שיקח הכל ביחד. וזהו בעצמו דעת אבא יוסי שאמר שנוטל בני מעים עמו, שכיון שהכתוב שאמר "בנוצתה", כלומר שיקח הכל, יקח גם כן בני מעים עמה. והרמב"ן ז"ל פירש בענין אחר, אך זה נראה לי פשוט:
[סג] במזרחו של כבש. פירוש, מדכתיב "אצל המזבח קדמה", ולא כתיב 'קדמה למזבח', על כרחך "קדמה" קאי על האדם העולה בכבש ועושה אותה עולה, וכשהכהן עומד על הכבש נמצא שזורקה במזרחה של כבש. והכבש היה בדרום (מדות פ"ג מ"ג), שהמזבח ל"ב [אמה] על ל"ב [אמה] (שם שם מ"א), והכבש בדרום י"ו אמה (שם), וכשהוא עומד על הכבש זורקו אצל הכבש בדרומו:
[סד] מקום שנותנין שם תרומת הדשן וכו'. אף על גב דבקרא לא כתיב בפירוש רק דשן מזבח החיצון, דכתיב (ר' להלן ו, ג) "והרים את הדשן ושמו אצל המזבח" בפרשת צו, מכל מקום למדו רז"ל במסכת מעילה בפרק דם חטאת (ריש יב.) דקרא דהכא יתירה, דלמה למכתב "אל מקום הדשן", אם אינו ענין לגופיה - תניהו לדשן מזבח הפנימי. ואין לומר דצריך למכתב "אל מקום הדשן" ללמוד שיהיה מקום הדשן במזרחה של כבש, דזה לא נוכל למילף מן "והרים את הדשן ושמו אצל המזבח", דלא הוי ידעינן לאיזה מקום יתן, דאף אם לא כתב כאן "אל מקום הדשן" ידעינן דמקום הדשן הוא במזרחו של כבש מגזירה שוה ד"אצל אצל", נאמר שם "ושמו אצל המזבח (קדמה) ", וכאן "אצל המזבח קדמה", ואם כן "מקום הדשן" למה לי, אלא 'אם אינו ענין וכו. ודשן המנורה יליף מדהוי מצי למכתב 'אל מקום דשן', וכתב "הדשן", ללמוד על דשן המנורה גם כן:
[סה] וכולם נבלעים במקומן. בסוף פרק קמא דיומא (דף כא.), ואם לא היו נבלעים במקומם יהיה אשפתות הרבה בעזרה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בְּנֹצָתָהּ – עִם בְּנֵי מֵעֶיהָ. וְ"נוֹצָה" לְשׁוֹן דָּבָר הַמָּאוּס, כְּמוֹ "כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ" (איכה ד,טו). וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס "בְּאוּכְלֵיהּ", וְזֶהוּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן, שֶׁאָמַר: נוֹטֵל אֶת הַקֻּרְקְבָן עִמָּהּ (ספרא שם; זבחים שם). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ: קוֹדֵר סְבִיב הַזֶּפֶק בְּסַכִּין כְּעֵין אֲרֻבָּה, וְנוֹטְלוֹ עִם הַנּוֹצָה שֶׁעַל הָאוֹר (זבחים שם). בְּעוֹלַת בְּהֵמָה, שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת אֶלָּא בְּאֵבוּס בְּעָלֶיהָ, נֶאֱמַר: "וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְגוֹמֵר וְהִקְטִיר" (לעיל פסוק ט); וּבָעוֹף, שֶׁנִּזּוֹן מִן הַגָּזֵל, נֶאֱמַר: "וְהִשְלִיךְ" אֶת הַמֵּעַיִם שֶׁאָכַל מִן הַגָּזֵל (ויק"ר ג,ד).
אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה – בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ (ספרא שם פרק ט,ג).
אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן – מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין שָׁם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן בְּכָל בֹּקֶר וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה, וְכֻלָּם נִבְלָעִים שָׁם בִּמְקוֹמָן (שם; יומא כ"א ע"ב).
רשב"ם
בנוצתה: גם הנוצה עם הזפק:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ט] "וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ"-- זה הזפק. יכול יעקיר בסכין ויטלנו? תלמוד לומר "בְּנֹצָתָהּ"-- יטלנו (ס"א יטלנה) עם הנוצה. אבא יוסי בן חנן אומר נוטל את הקרקבן (ס"א הקרקבנין) עמה.
[א] "והשליך אֹתה"-- כשרה ולא פסולה.
"אותה"-- לא חטאת העוף; "אותה"-- אותה בהשלכה, ולא עולת בהמה בהשלכה.
- [ב] הלא דין הוא! מה במקום שהכשיר את העור -- פסל בית הראי, מקום שפסל את העור -- אינו דין שיפסל בית הראי?! תלמוד לומר "אותה"-- אותה בהשלכה אין עולת בהמה בהשלכה.
[ג] "אצל המזבח"-- סמוך למזבח. "קדמה"-- למזרחו של כבש.
"אל מקום הדשן"-- ששם היו נותנים את הדשן.
ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר, שני בתי דשנים היו שם. אחד במזרחו של כבש ואחד במזרחו של מזבח. זה שבמזרחו של כבש - שם היו נותנים מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה; וזה שבמזרחו של מזבח - שם היו שורפים פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים.