מפרשי רש"י על דברים יז טז
| מפרשי רש"י על דברים • פרק י"ז • פסוק ט"ז |
• א • ג • ה • ו • ח • יא • יג • טז • יח • כ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃
רש"י
"לא ירבה לו סוסים" - (סנהדרין כא, א) אלא כדי מרכבתו שלא ישיב את העם מצרימה שהסוסים באים משם כמה שנא' בשלמה (מ"א י, כט) וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה.
רש"י מנוקד ומעוצב
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים – אֶלָּא כְּדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ (סנהדרין כ"א ע"ב), שֶׁלֹּא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, שֶׁהַסּוּסִים בָּאִים מִשָּׁם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁלֹמֹה: "וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה" (מל"א י,כט).
מפרשי רש"י
[יא] אלא כדי מרכבתו. פירוש, אפילו אם מרכבתו הרבה מאוד - מותר, ואינו אסור אלא סוס של בטלה, ואין צריך למרכבתו. דבגמרא (סנהדרין דף כא:) למדו מדכתיב "לא ירבה לו", דמשמע "לו" אינו ירבה, שאין לו צורך בו, אבל למרכבתו ירבה, אפילו מרכבתו הרבה כפי אשר ירצה. וכן "לא ירבה לו כסף וזהב" (ר' פסוק יז), ילפינן (שם) "לו" אינו מרבה, אבל ליתן לחילותיו ירבה, ואינו אסור אלא להניח בבית גנזיו: [יב] שלא ישיב העם מצרימה. והקשה הרמב"ן, ומה בכך שישיב העם מצרימה, והלא מותר לילך לסחורה, ולא אמרינן "לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם" (ר' שמות יד, יג), אם כן מה בכך דישיב העם מצרימה אחר סוסים. ואין זה קשיא, לפי שדרך המלך מרבה לו סוסים, והסוסים הנבחרים הם במצרים (רש"י כאן), אם כן אם ירבה לו סוסים, הרי צריך שישיב העם מצרים למען הרבות סוס, שדבר זה אסרה התורה שיהיה צריך למצרים. אבל סחורה אינו מוכרח, ואינו צריך, כי נמצא סחורה בכל מקום, ואפילו אם לא נמצא הסחורה רק שם, אינו צריך לו לסחורה. אבל כאשר ירבה סוסים, והוא צריך להביאם ממצרים, אם ירבה לו סוסים צריך לו להשיב את העם מצרימה, וזה אסרה תורה. כלל הדבר, כמו שהדירה היא בקביעות אסרה תורה, שנראה שהוא צריך למצרים, אבל לסחורה אינו צריך. והמלך שמרבה לו סוס, כיון שמרבה לו סוס, הרי צריך למצרים, ודבר זה אסור. ופירוש הרא"ם לא ישר:
בד"ה שלא ישיב כו' משאר ארצות כו' ולי נראה ליישב דהקרא הזהיר בעת שהיו ישראל בנים של מקום והקב"ה רצה שיהיו לו לעבדים אבל האידנא בלא"ה אנו בגלות לא קפיד קרא עד שיקבץ אותנו מד' כנפות הארץ לשון מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג לאוין: