מפרשי רש"י על בראשית מג ל


| מפרשי רש"י על בראשיתפרק מ"ג • פסוק ל' |
ב • ג • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טז • יח • כ • כג • כה • כו • כח • ל • לג • לד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית מ"ג, ל':

וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה׃


רש"י

"כי נכמרו רחמיו" - שאלו יש לך אח מאם אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך בנים א"ל יש לי עשרה א"ל ומה שמם אמר לו בלע ובכר וגו' אמר לו מה טיבן של שמות הללו א"ל כולם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו בלע שנבלע בין האומות בכר שהיה בכור לאמי אשבל ששבאו אל גרא שנתגייר באכסניא ונעמן שהיה נעים ביותר אחי וראש אחי היה וראשי היה מפים מפי אבי למד וחפים שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו וארד שירד לבין האומות כדאיתא במס' סוטה מיד נכמרו רחמיו

"נכמרו" - נתחממו ובלשון משנה (ב"מ עד) על הכומר של זיתים ובלשון ארמי (פסחים נא) משום מכמר בשרא ובמקרא עורנו כתנור נכמרו נתחממו ונקמטו קמטים קמטים מפני זלעפות רעב כן דרך כל עור כשמחממין אותו נקמט ונתכווץ


רש"י מנוקד ומעוצב

כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו – שְׁאָלוֹ: יֵשׁ לְךָ אָח מֵאֵם? אָמַר לוֹ: אָח הָיָה לִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא. יֵשׁ לְךָ בָּנִים? אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה. אָמַר לוֹ: וּמַה שְּׁמָם? אָמַר לוֹ: "בֶּלַע וָבֶכֶר" וְגוֹמֵר (בראשית מו,כא). אָמַר לוֹ: מַה טִּיבָן שֶׁל שֵׁמוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: כֻּלָּם עַל שֵׁם אָחִי וְהַצָּרוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ. בֶּלַע, שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת. בֶּכֶר, שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמּוֹ. אַשְׁבֵּל, שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל. גֵּרָא, שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּאַכְסַנְיָא. וְנַעֲמָן, שֶׁהָיָה נָעִים בְּיוֹתֵר. אֵחִי וָרֹאשׁ, אָחִי הָיָה וְרֹאשִׁי הָיָה. מֻפִּים, מִפִּי אָבִי לָמַד. וְחֻפִּים, שֶׁלֹּא רָאָה חֻפָּתִי וְלֹא רָאִיתִי אֲנִי חֻפָּתוֹ. וָאָרְדְּ, שֶׁיָּרַד לְבֵין הָאֻמּוֹת, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ו ע"ב). מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו.
נִכְמְרוּ – נִתְחַמְּמוּ; וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה: "עַל הַכּוֹמֶר שֶׁל זֵיתִים" (ב"מ ע"ד ע"א); וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי: "מִכְמַר בִּשְׂרָא" (פסחים נ"ח ע"א). וּבַמִּקְרָא, "עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ" (איכה ה,י): נִתְחַמְּמוּ וְנִקְמְטוּ קְמָטִים קְמָטִים, "מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב"; וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל עוֹר, כְּשֶׁמְּחַמְּמִין אוֹתוֹ נִקְמָט וְנִתְכַּוֵּץ.

מפרשי רש"י

[כז] כולם על שם אחי וצרותיו אשר מצאו אותו. ומה שקרא בנימין שמות בניו דוקא בשמות אלו - לפי שאלו י' שמות - חמשה מהם מורים על מעלת יוסף, וחמשה מהם על צרותיו, וזה יותר צער אחר שהיה לו חמשה שמות שנקרא לו על שם המעלה והגיעו לו הצרות, שהצרה הפך המעלה, וזה כי נקרא לו "אחי" על שם שהיה אחד מן השבטים החשובים, ונקרא עוד "ראש" על שם שהיה ראש המטה. ונקרא עוד "בכר" שהיה בכור לאמו, שזהו חשיבות בפני עצמו. "מופים" מפי אביו למד, מזה נודע שהוא עיקר תולדותיו של יעקב, שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו, ובשביל זה הוא עיקר תולדותיו כדלעיל. ו"נעמן" שכל מעשיו נעימים. וכנגד שהיה "אחי" - עתה היה גר באכסניא שאין לו אח וקרוב. וכנגד שהיה "ראש" - עתה ירד בין האומות. וכנגד שמפי אביו למד והיה עיקר תולדות אביו - עתה לא ראה אביו בשמחתו. וכנגד שהיו מעשיו נעימים - עתה שבאו אל, באו עליו יסורין כאילו לא היו מעשיו טובים. וכנגד שהיה בכור שהוא עיקר - עתה נבלע בין האומות. ולכך "בלע" ו"בכר" זה אצל זה, "אשבל גירא נעמן אחי" גם כן זה אצל זה, "ראש מופים חפים וארד" זה אצל זה. ולא זכר חמשה המורים על המעלה ביחד וחמשה המורים על הצרה ביחד, שרצה לחלק ולהפריד הרע שלא יחזק, לכך ד' טובים ביחד באמצע, ולא תמצא רק שני שמות מורים על הרע ביחד. ולא היו כל החמשה המורים על הטוב באמצע ביחד - ושני שמות רעים ביחד לפניהם ושלשה אחריהם, שאם כן היה מתחזק ברע, כי שלשה הוא חזקה (יבמות דף סד:). וכן יש במדרש (סוטה דף לו:) כי ראוי היה יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים אלא שיצא הזרע מבין אצבעותיו, לכך לא העמיד שנים עשר שבטים, ואפילו הכי כולם יצאו מאחיו בנימין, ונקראים כולם על שם יוסף. והיה לבנימן עשרה בנים - וליוסף שני בנים - נקראים על שמו, הרי י"ב כנגד שנים עשר שבטים: