מפרשי רש"י על בראשית מג יד


| מפרשי רש"י על בראשיתפרק מ"ג • פסוק י"ד |
ב • ג • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טז • יח • כ • כג • כה • כו • כח • ל • לג • לד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית מ"ג, י"ד:

וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי׃


רש"י

"ואל שדי" - מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה הריני מתפלל עליכם

"ואל שדי" - שדי בנתינת רחמיו וכדי היכולת בידו ליתן יתן לכם רחמים זהו פשוטו ומדרשו מי שאמר לעולם די יאמר די לצרותי שלא שקטתי מנעורי צרת לבן צרת עשו צרת רחל צרת דינה צרת יוסף צרת שמעון צרת בנימין

"ושלח לכם" - ויפטר לכון כתרגומו יפטרנו מאסוריו ל' לחפשי ישלחנו ואינו נופל בתרגום ל' וישלח שהרי לשם הם הולכים אצלו

"את אחיכם" - זה שמעון

"אחר" - רוה"ק נזרקה בו לרבות יוסף (ב"ר)

"ואני" - עד שובכם אהיה שכול מספק

"כאשר שכלתי" - מיוסף ומשמעון

"שכלתי" - מבנימין


רש"י מנוקד ומעוצב

וְאֵל שַׁדַּי – מֵעַתָּה אֵינְכֶם חֲסֵרִים כְּלוּם אֶלָּא תְּפִלָּה, הֲרֵינִי מִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם (שם).
וְאֵל שַׁדַּי – שֶׁדַּי בִּנְתִינַת רַחֲמָיו וּכְדַי הַיְּכוֹלֶת בְּיָדוֹ לִתֵּן, "יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים"; זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ, מִי שֶׁאָמַר לָעוֹלָם דַּי יֹאמַר דַּי לְצָרוֹתַי, שֶׁלֹּא שָׁקַטְתִּי מִנְּעוּרַי: צָרַת לָבָן, צָרַת עֵשָׂו, צָרַת רָחֵל, צָרַת דִּינָה, צָרַת יוֹסֵף, צָרַת שִׁמְעוֹן, צָרַת בִּנְיָמִין (תנחומא י).
וְשִׁלַּח לָכֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְיִפְטַר לְכוֹן", יִפְטְרֶנּוּ מֵאֲסוּרָיו, לְשׁוֹן "לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ" (שמות כא,כו). וְאֵינוֹ נוֹפֵל בַּתַּרְגוּם לְשֹוֹן 'וְיִשְׁלַח', שֶׁהֲרֵי לְשָׁם הֵם הוֹלְכִים אֶצְלוֹ.
אֶת אֲחִיכֶם – זֶה שִׁמְעוֹן.
אַחֵר – רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִזְרְקָה בוֹ, לְרַבּוֹת יוֹסֵף (אדר"נ נו"ב פמ"ג).
וַאֲנִי – עַד שׁוּבְכֶם אֶהְיֶה שַׁכּוּל מִסָּפֵק.
כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי – מִיּוֹסֵף וּמִשִּׁמְעוֹן.
שָׁכָלְתִּי – מִבִּנְיָמִין.

מפרשי רש"י

[יד] מעתה אינכם חסרים רק תפילה וכו'. דאם לא כן על מה מחובר וי"ו של "ואל שדי", אלא כך אמר הרי אינכם חסירים רק תפילה - ואל שדי":

[טו] שדי בנתינת הרחמים וכו'. דאם לא כן למה התפלל בשם הזה יותר מבשם אחר:

[טז] שכולתי מספק וכו'. דאין ודאי - דאם כן מאי "ואל שדי יתן לכם רחמים", הרי התפלל עליהם:

בד"ה שדי כו' היכולת בידו נ"ב וכך נראה לי ההוצעה שאמר יעקב לבניו הלא עשיתי כל מה שראוי לעשות בדרך הטבע וההנהגה הישר' לפייס אדון כמוהו ואם כל זה לא יועיל א"כ השגחה פרטית וסיבת אלהים הוא ולא בדרך הבחירה א"כ אינו חסר אלא תפילה והריני מתפלל למי שהיכולת בידו ליתן רחמים אפי' לאיש כמוהו שיש לו שנאה בתכלית עליכם וחקוקה כבר בלבו וישוב ממנה מהרש"ל: