מפרשי רש"י על בראשית כה כא


<< | מפרשי רש"י על בראשיתפרק כ"ה • פסוק כ"א | >>
א • ג • ה • ו • ט • יא • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כה • כו • כז • כח • כט • לא • לב • לד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית כ"ה, כ"א:

וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃


רש"י

"ויעתר" - הרבה והפציר בתפלה

"ויעתר לו" - נתפצר ונתפייס ונתפתה לו ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא וכן (יחזקאל ח) ועתר ענן הקטרת מרבית עליית העשן וכן (שם לה) העתרתם עלי דבריכם וכן (משלי כז) נעתרות נשיקות שונא דומות למרובות והנם למשא אנקרישר"א (גהייפט) בלע"ז

"לנכח אשתו" - זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת (יבמות סד)

"ויעתר לו" - לו ולא לה שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה


רש"י מנוקד ומעוצב

וַיֶּעְתַּר – הִרְבָּה וְהִפְצִיר בִּתְפִלָּה.
וַיֵּעָתֶר לוֹ – נִתְפַּצֵּר וְנִתְפַּיֵּס וְנִתְפַּתָּה לוֹ. וְאוֹמֵר אֲנִי: כָּל לְשׁוֹן "עֶתֶר" לְשוֹן הַפְצָרָה וְרִבּוּי הוּא, וְכֵן (יחזקאל ח,יא): "וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת", מַרְבִּית עֲלִיַּת הֶעָשָׁן. וְכֵן (יחזקאל לה,יג): "וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם". וְכֵן (משלי כז,ו): "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא", דּוֹמוֹת לִמְרֻבּוֹת וְהִנָּם לְמַשָּׂא, אינקריישמיני"ט [encreisement = ריבוי[1]] בְּלַעַ"ז.
לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ – זֶה עוֹמֵד בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֵּל, וְזוֹ עוֹמֶדֶת בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֶּלֶת (בראשית רבה סג,ה).
וַיֵּעָתֶר לוֹ – וְלֹא לָהּ, שֶׁאֵין דּוֹמָה תְפִלַּת צַדִּיק בֶּן רָשָׁע לִתְפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. לְפִיכָךְ "לוֹ" וְלֹא "לָהּ" (יבמות סד ע"א).

מפרשי רש"י

[כ] הרבה והפציר. הוסיף 'והפציר' כי לשון "ויעתר" אף על גב שהוא משמע לשון רבוי, אינו רבוי כמו שאר רבוי, אבל הוא גם כן הפצרה, דאם לא כן לכתוב 'וירבה', לכך הוצרך להוסיף 'והפציר'. ואצל "ויעתר" הוסיף 'נתפייס', שאין שייך לומר שנתפצר מן האדם, לכך הוסיף 'נתפייס ונתפתה', פירוש שההפצרה הכתובה כאן - רוצה לומר מענין פיוס, עד שעשה השם יתברך תפלתו, וזהו גם כן ענין הפצרה, שכל המתפייס הוא מתפצר גם כן. ומפני שלא יתכן גם כן לשון פיוס, שהרי לא היה כאן כעס שיאמר 'נתפייס', ופירוש שזה הפיוס הוא ש'נתפתה לו' לעשות בקשתו. אבל אין לפרש 'נתפתה לו' בלבד, דלא שייך פתוי רק אצל מי שמעבירו מרצונו, אבל פתוי האמור כאן הוא ענין פיוס, שנתפייס לעשות את בקשתו:

[כא] ואומר אני כל לשון עתר וכו'. פירוש שאין כאן בלבד פירוש "ויעתר" לשון רבוי והפצרה, מפני שלא נוכל לפרש בענין אחר, אלא בכל מקום פירושו כן:

[כב] דומות למרובות וכו'. אף על גב דאין נשיקות השונא הרבה, הכי פירושו 'דומות למרובות', והנה הם למשא לאותו שנושק לו, ובזה הם הרבה:

[כג] עומדת בזוית זו וכו'. דאם לא כן הוי ליה למכתב 'על אשתו' (יבמות דף סד.), "לנוכח" משמע שהיו שניהם מתפללין זה כלפי זה (כ"ה ברא"ם), וזהו שאמר 'זה עומד בזוית זו וכו, מפני שכן דרך המתפללין שכל אחד ואחד עומד בזוית במקום מיוחד שלא יהיה נטרד מחבירו, לכך זה עומד בזוית זה וזה באחר. וכן מצינו בהגדה דאבא חזקיה במסכת תענית שהיה עומד בזוית זה וכו':

  1. ^ רש"י מסתמך על שתי המשמעויות של הפועל הצרפתי encreistre, גם "לגדול, לרבות" גם "להתל, להפריע, להימאס" (ראה אוצר הלעזים מספר 2422) ומסביר כאן "להרבות עד לזרא", כלומר להפציר בכל הכוח.