מפרשי רש"י על בראשית כה כ
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק כ"ה • פסוק כ' | >>
• א • ג • ה • ו • ט • יא • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כה • כו • כז • כח • כט • לא • לב • לד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃
רש"י
"בן ארבעים שנה" - שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה ויצחק היה בן ל"ז שנה שהרי בו בפרק מתה שרה ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה ל"ז שנה ובת צ' היתה כשנולד יצחק ובת קכ"ז כשמתה שנא' ויהיו חיי שרה וגו' הרי ליצחק ל"ז שנים ובו בפרק נולדה רבקה המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים ונשאה
"בת בתואל מפדן ארם אחות לבן" - וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם
"מפדן ארם" - על שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה קורא אותו פדן לשון צמד בקר תרגום פדן תורין ויש פותרין פדן ארם כמו שדה ארם שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן
רש"י מנוקד ומעוצב
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה – שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם מֵהַר הַמּוֹרִיָּה נִתְבַּשֵּׂר שֶׁנּוֹלְדָה רִבְקָה. וְיִצְחָק הָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי בוֹ בַפֶּרֶק מֵתָה שָׂרָה, וּמִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד הָעֲקֵדָה שֶׁמֵּתָה שָׂרָה שְׁלוֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה. כִּי בַת תִּשְׁעִים הָיְתָה כְּשֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, וּבַת מֵאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע כְּשֶׁמֵּתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל כג,א): "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה..." – הֲרֵי לְיִצְחָק שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים, וּבוֹ בַּפֶּרֶק נוֹלְדָה רִבְקָה. הִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְבִיאָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּנְשָׂאָהּ.
בַּת בְּתוּאֵל מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן – וְכִי עֲדַיִין לֹא נִכְתַּב שֶׁהִיא בַת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן וּמִפַּדַּן אֲרָם? אֶלָּא לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ, שֶׁהָיְתָה בַּת רָשָׁע וַאֲחוֹת רָשָׁע, וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע, וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם (בראשית רבה סג,ד).
מִפַּדַּן אֲרָם – עַל שֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אֲרָם הָיוּ: אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה, קוֹרֵא אוֹתוֹ "פַּדָּן" – לְשׁוֹן "צֶמֶד בָּקָר" (שמ"א יא,ז), תַּרְגּוּם "פַּדַּן תּוֹרַיָא". וְיֵשׁ פּוֹתְרִין "פַּדַּן אֲרָם" כְּמוֹ "שְׂדֵה אֲרָם" (הושע יב,יג), שֶׁבִּלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל קוֹרִין לְשָׂדֶה "פַּדָּן".
מפרשי רש"י
[טו] ועל ידי וכו'. פירוש בשלמא אי הוי פירוש "תולדות יצחק" - מאורעות יצחק, כמו "מה יולד יום" (משלי כ"ז, א') שכל דבר שאירע לו נקרא שנולד לו, לא קשה הא דכתיב "אברהם הוליד את יצחק", שגם זה מן מאורעות שלו, אבל עכשיו שפירש "תולדות יצחק" הם יעקב ועשו, אם כן למה כתב "אברהם הוליד את יצחק", לכך תירץ 'ועל ידי כו. ואם תאמר למה כתב כאן "יצחק בן אברהם", לא הוי למכתב "בן אברהם" ולא הוי למכתב "אברהם הוליד את יצחק", ויש לתרץ דלכך כתב "יצחק בן אברהם" לומר לך כי אלו התולדות זכה יצחק בשביל הבטחתו של אברהם, שנאמר לו (לעיל כא, יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע", 'ביצחק ולא כל יצחק' (נדרים דף לא.), הרי הקב"ה הבטיח את אברהם על יעקב ועשו, ולפיכך כתב "אלה תולדות יצחק בן אברהם". וכן גבי ישמעאל כתיב (פסוק יב) "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם", מפני כי כל התולדות היה לו בזכות אברהם, שנאמר (ר' לעיל יז, כ) "ולישמעאל שמעתיך והפריתי אותו", ולכך כתיב "אלה תולדות ישמעאל בן אברהם":
[טז] שהרי עדות יש וכו'. אין הפירוש שהכתוב מביא ראיה לדבריו, כי אין הכתוב צריך להביא ראיה, אלא כך פירוש הכתוב - יצחק היה נחשב בין הבריות "בן אברהם", מפני שהכל העידו עליו ש"אברהם הוליד את יצחק", והשתא האי "יצחק בן אברהם" "אברהם הוליד את יצחק" הכל דבור אחד, שהכתוב מגיד לך כי יצחק היה מוחזק ונקרא "בן אברהם" בעולם - מפני שהכל העידו ש"אברהם הוליד את יצחק". אך קשה למה כתב כאן זה, וכי עדיף הך מילתא דכתיב "יצחק בן אברהם" מכל מה שנאמר למעלה (כא, ב-ח) שהיה יצחק בן אברהם, והוי ליה למכתב כי הכל העידו שאברהם הוליד את יצחק למעלה (שם), ולפיכך נראה לתרץ מה שכתוב כאן "אלה תולדות יצחק בן אברהם" שבא לייחס את תולדות יצחק, וכך פירושו - "אלה תולדות יצחק" שהיה מיוחס "בן אברהם" המיוחס הגדול, ורצה לומר כי התולדות האלו נמשכים מן המיוחסים והחשובים, ומפני שהייחוס הוא כבוד ותפארת לבנים כדכתיב (משלי י"ז, ו') "ותפארת בנים אבותם", ולא היו מאמינים ליצני הדור לייחוס יצחק, ולפיכך צריך לומר שהיו הכל מעידים שאברהם הוליד את יצחק. והשתא יתורץ למה לא נכתב זה למעלה (כא, ב-ח) שהקב"ה היה צר קלסתר פניו של יצחק, כי לא בא הכתוב (שם) לספר יחוסו של יצחק, ולמה צריך לומר שאברהם הוליד את יצחק, רק כאן שבא הכתוב לספר יחוסו של יצחק כדי לייחס התולדות, והייחוס הוא תפארת לבנים בפני העולם, ומפני 'שהיו ליצני הדור אומרים וכו והיו רוצים להפוך כבודו ותפארתו, לכך צר קלסתר פניו דומה לאברהם. וכן גבי ישמעאל כתיב (פסוק יב) "אלה תולדות ישמעאל בן אברהם" לומר לך כי תולדות ישמעאל הם מיוחסים, שהם מתייחסים אחר אברהם המיוחס והחשוב. והשתא אתי שפיר הכל, ולא קשה מידי. וגם כן הא דמביא הכתוב ראיה לדבריו לומר 'שהרי עדות יש' היינו מפני שבא הכתוב לייחסו ולומר כי תפארת בנים של יצחק מפני שהם תולדות יצחק המתייחס אל אברהם, ומה תפארת היה לו כאן אחר שליצני הדור היו אומרים מאבימלך נתעברה, לכך קאמר "אברהם הוליד את יצחק" שהכל העידו שאברהם הוליד את יצחק:
[יז] בן ארבעים שנה שהרי וכו'. רוצה לומר אמאי המתין יצחק כל כך מלישא אשה, ולא נשא אשה קודם ך' שנה, ותירץ 'שהרי וכו, ולא היה יכול לישא קודם, שבן ל"ז שנה היה כשנתבשר שנולדה בת זוגו וכו'. ויעקב שנשא בן פ"ד (רש"י להלן כט, כא), שהיה יושב אוהלים (פסוק כז) ועסק בתורה, וקיימא לן לישא אשה וללמוד תורה ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה, אבל יצחק בביתו למד:
[יח] בת ג' וכו'. והא דכתיב בקרא (לעיל כד, טז) "נערה" דמשמע נערה היתה, ולא תקרא בת ג' "נערה", ויש לומר דהיו אבריה וגידול שלה כנערה, כמו שאמרו ז"ל (סוטה דף יב:) 'קולו כנער', והיו אבריה גדולים כמו נערה. ומה שהעיד הכתוב עליה שהיתה "בתולה ואיש לא ידעה" (לעיל כד, טז), אף על גב דפחותה מג' ודאי בתולה היא (נידה דף מד:), אין זה קשיא כמו שנתבאר לעיל פרשת חיי שרה, עיין שם. והא דנשא יצחק קטנה, ואמרינן המשמשין בקטנות מעכבין את הגאולה, שאני יצחק דעקר היה (יבמות דף סד.), ולא היה ראוי להוליד, ולא היה בכלל איסור זה כלל. ועוד לעיל פרשנו בפרשת חיי שרה (כד, נז, אות לה) כי אחר ש"מה' יצא הדבר" (לעיל כד, נ) הותר לו על פי ה' שרצה בזה, ומאתו היתה. ואם תאמר מנא ליה לומר דהיתה בת ג' שנים, אי משום דכתיב (לעיל כב, כ) "ויהי אחר הדברים האלה ויגד וכו'", הרי כל אותן התולדות הכתובים בקרא (שם) "הנה ילדה מלכה וגו'" לאו באותו הפרק נולדו, ויש לומר דלשון "ויגד" (שם) לא בא רק על דבר חדש שנתחדש, ואף על גב שכתובים גם כן תולדות שהיו מקודם, אין זה קשיא, דכך אמרו (ב"ר נז, ג) שכל אלו תולדות ילדה מלכה - שהשווה תולדותה לתולדות אברהם; ח' בני גבירות, וד' בני שפחות, ומאחר שהשווה תולדותיהם מזה נראה שיש התייחסות ודמיון בין תולדות אברהם ובין תולדות נחור, לכך רבקה היא בת זוגו של יצחק גם כן, והכל הוא להגיד תולדות רבקה שהיא בת זוג ליצחק, ואם כן "ויגד" בא שפיר שהוגד לו עתה שנולד זיווג יצחק:
[יט] אלא להגיד שבחה וכו'. הקשה הרא"ם בלא יתורא ידעינן שהיתה היא מפדן ארם (לעיל כד, י), ובת בתואל (שם שם כד), ואחות לבן (שם שם כט), [ו] שהיו כולם רשעים, דהא לבן ידוע היה ברשעתו, וכיון שהיתה רבקה צדקת כדכתיב (לעיל כד, סז ורש"י שם) "האוהלה שרה אמו" - ממילא לא למדה ממעשיהם, ותירץ הרא"ם דודאי בלאו הכי ידעינן שהיתה צדקת ולא למדה ממעשיהם, אבל לא היינו יודעין שהכתוב מספר בשבחה, ולפיכך כתב "בת בתואל וגו'" שהכתוב מספר בשבחה. ולי נראה דלא קשה, דהכי קאמר - שלא תאמר לאו בת דעת היתה דתוכל ללמוד דבר רע, כי קטנה מאד היתה, לכך יאמר בשבחה ד'בת רשע כו ואפילו הכי לא למדה, ושמע מינה דהיה לה דעת ללמוד ולא למדה, דאם לא כן מה שבח הוא לה דלא למדה:
ואם תאמר אחר שהכתוב אומר שהיתה 'בת רשע' מה הוסיף בזה שהיתה 'אחות רשע', וכי יותר תלמוד מן האח ממה שתלמוד מן האב, ויראה כי הנמשך אחר המעשים שהם רעים כגון עבודה זרה וכיוצא בו הוא על ג' דברים; כי יש מהם שהוא עשה מכח יראה, שהוא יירא מפלוני וצריך לעשות כמעשיו. והשני שהוא עשה מאהבתו ומחבתו, כמו שאמרו (סנהדרין דף סא:) בענין עבודה זרה העובד מאהבת אדם או מיראת אדם. ויש מהם שאינו עובד לא מאהבת אדם ולא מיראת אדם אלא מחמת מנהג שנהגו כך, כמו שאמרו רז"ל (חולין דף יג:) 'גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם'. והנה רבקה מפני שאביה היה רשע היה לה ללמוד מכח מורא של אב (ויקרא י"ט, ג'), ואף על פי כן לא למדה. ומפני שהיה אחיה רשע, וידוע כי האחים אוהבים זה את זה בתכלית, ונמשך האחד אחר מעשה השני מחמת האהבה, והיא לא עשתה ולא חששה אל האהבה. ומפני שכל העיר היו רשעים, והיה לה להיות נמשך אחר מנהג העיר שהיו כולם רשעים, ולא הלכה אחר המנהג, וזה בודאי הוראה על גודל צדקתה וזכות נפשה. ויש בזה עוד באלו ג' דברים - כי לא למדה מאביה ומאחיה ומאנשי המקום - כי לשלשה אלו יש לאדם ייחוס והצטרפות; כי האב הוא סבה לתולדה - שממנו יצא. והאח הוא חצי בשרו שהרי הם כאילו הם דבר אחד, כמו שפירשו רבותינו ז"ל (ספרי במדבר יב, יב) בפרשת בהעלותך (במדבר י"ב, י"ב) אצל "ויאכל חצי בשרו", והביאו רש"י לשם. והמקום המקבל את האדם, יקרא האדם גם כן על שמו. והיא פירשה מכולם, רוצה לומר מן הפועל אשר יש לכל דבר התיחסות, וגם מן אשר היא חלק ממנו פרשה, וגם מן המקבל שהוא המקום. ולכל אחד יש התיחסות מיוחד וצירוף בפני עצמה, והיא פרשה מכולם:
מה שפירש רש"י שהרי עדו' מקשין העולם הלא לעולם בן המנאפת דומה לבעלה מצד המורא שיש לה מבעלה ולק"מ דבהדיא אמרינן בגמרא פרק השוכר את הפועלים דבתחילת הלידה לא היה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם רק אח"כ כשהיו מרננין עליו היה מהפך הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם ע"ש שמעתי.
בד"ה ובו בפרק כו' חולקת כו' ובספר פענח רזא תירץ שאינן חולקין אהדדי ע"ש: בד"ה אלא להגיד כו' דהני קראי כו' נ"ב ולי נראה דבא להשמיענו שכ"כ רשעים היו שלא היה ניח' להם באדם שיש בו מעש"ע כי לפעמים ישנן כמה רשעים מחמת שאינן יכולין להתאפק ביצרם ומ"ה גונבין ומזנין אבל מ"מ מי שהוא נקי בכל מעשיו חשוב בעיניהם ומשבחי' אותו משא"כ הכא ודוק מהרש"ל: