מפרשי רש"י על במדבר יא טו
רש"י
"ואם ככה את עשה לי" - תשש כחו של משה כנקבה כשהראוהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת אמר לפניו א"כ הרגני תחלה
"ואל אראה ברעתי" - ברעתם היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכינוי ולתקון לשון
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי – תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה. כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת, אָמַר לְפָנָיו: אִם כֵּן, הָרְגֵנִי תְּחִלָּה (ספרי צא).
וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי – 'בְּרָעָתָם' הָיָה לוֹ לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב. וְזֶה אֶחָד מִתִּקּוּנֵי סוֹפְרִים בַּתּוֹרָה לְכִנּוּי וּלְתִקּוּן לָשׁוֹן.
מפרשי רש"י
[ו] תשש כחו של משה כו'. הקשה הרמב"ן, דהרי דבור משה הוא כלפי הקדוש ברוך הוא, ואיך תשש כחו של משה כנקבה. ויש מפרשים (רא"ש, חזקוני) כי תשש כחו של משה עד שלא היה יכול לגמור מלת 'אתה', ולא אמר רק "את". ופירוש זה אינו נגמר. והרא"ם פירש "ואם ככה" יהיה הדבר, "את עושה לי" שתעשה לי "את", שהוא לשון נקבה. ופירוש זה יותר תשש מן נקבה:
אבל פירוש ד'תשש כחו של משה כנקבה', דמאחר שהיה תשש כחו של משה כנקבה, לא היה יכול להסתכל באספקלריא המאירה, ושם נעשים הנסים והנפלאות בכח השם הגדול. והיה רואה משה - כאשר תשש כחו - באספקלריא שאינה מאירה, אשר שם אינם נסים ונפלאות, ולכך נקראת בלשון נקבה. ולפיכך היה אומר "ככה את עושה לי" לשון נקבה לאספקלריא שאינה מאירה, אשר מאותה מדה אינם באים הנסים והנפלאות והגבורות, והבן זה:
[ז] שהראהו הקדוש ברוך הוא הפורעניות כו'. דאין לפרש כמשמעו; האחד, למה יהרוג אותו הקדוש ברוך הוא, הרי משה לא חטא, ואין שייך לומר דבר כזה. ועוד, כי זה דבר גדול להיות מבעט ביסורין לומר "הרגני נא הרוג". אלא כך פירושו, 'שהראהו הקדוש ברוך הוא הפורענות שעתידה לבוא עליהם וכו. ואף על גב דקרא איירי כאן במה שאמר "לא אוכל אנכי לבדי וגו'", לא קשיא, דכאשר אמר "לא אוכל לבדי וגו'" נענשו ישראל על שהתרעמו, והראה לו הפורענות, ועל זה אמר "הרגני הרוג". ואל תתמה הרי לא נזכר שום פורענות בכתוב שעליו יאמר "ואם ככה", דמשמע דקאי על דבר הנזכר בכתוב, הרי תוכל לפרש הכתוב שפיר לפי פשוטו, והכל דברי משה רבינו עליו השלום, שאמר "לא אוכל לבדי וגו'", ואין ספק שימשוך מזה להם פורענות מן התרעומות, שאם אין אני מתרעם לא היה בא להם פורענות, עכשו שאני נושא לבדי ואני מתרעם נמשך להם פורענות, "ואם כך את עושה לי" להיות אני לבדי נושא, ונמשך להם פורענות מזה, הרגני תחלה, "ואל אראה ברעתי", זהו פורענות שהראה לו:
בד"ה ואם ככה כו' במקום אתה כו' נ"ב גם אני שמעתי כן ויפה הוא לנערים והעיקר מה שפירש מהרא"י שתשש כחו שלא היה יכול להדגיש המלה לומר אתה אלא ברפיון הלשון כחולשת הנקבה אמר את במקום אתה מהרש"ל: