מעשה שמשון/ראש ג חלק ז
| מעשה שמשון |
פלישתים עושים משתה.
פלשתים
עריכהעתה נגילה, נשמחה גם יחד, כי נתן בידנו זה שמשון אויבנו.
קראו נא לשמשון וישחק לנו.
שליח
עריכהשמשון, בוא. הסרנים קראוך.
(יביאו שמשון)
פלשתים
עריכהיעמד נא בין העמודים אלה.
שמשון (לנערו)
עריכהאנא המישני ואשענה עתה על עמדי מכון הבית.
(ימישהו)
שמשון
עריכהזכרה, אלהי, נא אשר שפטתי עשרים שנה את ישראל עמך והחזק עזי נא אך הפעם, עד כי נקמת אחת מעיני עתה אנקמה מני פלשתים אלה.
(יהפוך פניו אל הפלשתים)
למה לי חיים? למה?
הנה ימותי לי חרבות שבו, אף כל רגעי, בעותי אלוה.
לפני לחמי הן אנחתי תבואה, נתכו שאגתי כמים.
כן אחכה למות, ממטמונים אחפר אם אמצאנו,
כי אשמעה צרי סביב יתנו עלי בקולם ואין לי מושיע.
אמנם זרועי לי תצמיח ישע, כי את נפשי אמיתה, יען חיי השקט ובטח אתן ללבי אם אמותתהו, אנכי אעשה.
כי אם כחי אבדתי, לא אבדתי לבי־לא, לא אבדתי רוחי נדיבה, מאז סמכתני.
אמית נפשי כי אז אהיה רוגע.
חיי-תמותה, כי נפשי נבהלה,
ימי נזעכו ורוחי חבלה.
את משברי לבי אני אכריע,
אלבש גבורה ונפשי אמיתה,
אמות כמו גבור ואז ארגיע,
אחיה במותי וכאבי אשביתה,
אמות, מות לא אגור, אשחק לפחד, תמות נפשי עם פלשתים גם יחד.