מעשה שמשון/ראש ג חלק ה
מעשה שמשון |
דלילה ושמשון.
דלילה
עריכהדודי צח ואדום, אשר אהבתי.
מה־מדבש מתוק לחכי מגד פרי ידידותך.
כן נוראות נפלאתי בראות רב עזך ומי כמוהו.
אולם אמר־נא לי: במה הגדלת זה כחך גדול ותקפך ירב?
היוכל איש בארץ ענותך ואסרך, אם אין?
שמשון
עריכהיוכל ענותי גבר:
כי אם עוד יאסרוני בשבעה יתרים כי לא חרבו, הן יעזב אותי כחי וילך, אז אדמה לבני־חלוף גם יחד.
דלילה
עריכהעתה אראה אם אוכל ענותך.
(תאסרהו)
דלילה
עריכהעורה־נא, שמשון, עורה: כי פלשתים עליך.
שמשון
עריכהאם פלשתים יבואו, כי לא מהם אגורה,
כי כן אנתק עתה, כאשר ינתק פתיל נערת בהריחו אש, היתרים יחד.
(ינתק אותם)
דלילה
עריכהאמנם התלת בי. עתה הגידה דברי אמונה אמן: במה תאסר נא לענותך.
שמשון
עריכהאם אסר יאסרוני בעבותים חדשים, אז חליתי, אם לא נעשה מלאכה בהמה.
דלילה
עריכהעתה אראה אם האמת הגדת.
(תאסרהו)
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
שמשון
עריכהאם פלשתים יבאו, כי לא מהם אגורה: כי אנתק את העבותים אלה מעל זרעותי כחוט גם יחד.
(ינתקם)
דלילה
עריכההנה התלת בי, שמשון, עד הנה.
עתה אמת הגידה: במה תאסר נא לענותך?
שמשון
עריכהאם תארגי את שבע אל מחלפות ראשי עם המסכת.
דלילה
עריכההנה עתה אראה, אם גם הפעם התלת בי או כי קשט מליך.
(תארוג את מחלפות ראשו)
עורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
שמשון
עריכהאם פלשתים יבאו, כי לא מהם אגורה:
הנה עתה אסיעה היתד הארג והמסכת.
(יסיעם)
דלילה
עריכהאך איך אמר תאמר לי: אהבתיך, ולבך ירחק מאד ממני.
הזה גמול תשיבה אל אהבתי העזה כמות?
הזה פרי חשקי אשר אקצרה מאתך, אכזר?
שמשון
עריכהואכזר אני.
דלילה
עריכההאם לא אכזר אתה, כי את לבי תראה באש אוכלת, אכזר (ואכזר אתה),
יבער לעמתך, תחתיו תציב נגדי קשי ערפך?
מה־יערב אלי חכי ממגד קציר אהבתך?
ואתה את מתק דודי תבוזה.
אולם מאד שגיתי לאמר: אהבתיך, כי עוד אהבה לא תגע עדיך,
כן לא תדע אותה ולא תגיע.
אמנם אם לא ידעת רוות רצוני, את קצפי תשבעה.
ירעץ קשי־ערפי קשי־ערפך, ישפיל זדון לבי זדון לבך.
מעדה-בגד ביום קרת חרף דובר חלקות על לב רע ידמהו,
כי שוא לשון רכה אל קשה־ערף,
רק מענה עזות יפצפצהו.
שמשון
עריכהאולם מכשיל־כחי הלא תראיהו, את, יעלת-חן, הוא ומאור־פניך.
כי תניעי רגלך מני ללכת,
יתר לבי ממקומו לברח ולנוד אחריך,
כן עצמו עששו,
כי את מלכם יראו נגדע לארץ,
וכמו חללים שוכבי הקבר,
חלל בקרבי הוא ויהי לאבן.
דלילה
עריכהלא נהפך עתה לבך אבן, כי כן מיום הבריאו הנהו.
שמשון
עריכהאל תשלחי בי עוד, יפה, חציך,
כי מתגרת ידך הנה חליתי, כמעט נפשי יצאה.
דלילה
עריכהלא לבבי ימס לקול מליך.
שמשון
עריכהאך ללבי ימס לקול מליך, חצים ומות לי אמרותיך.
הצרי אין, מרפא לצירי יעל?
דלילה
עריכהאולם בידי הוא צרי צירך.
שמשון
עריכהעד אן אוסר? מה־מצאת בי מעל?
דלילה
עריכהעד תעלה אתה צרי צירך.
שמשון
עריכהצרי לצירי איך אעלה אני, אם בידך הוא?
דלילה
עריכהאם הוא בידך.
שמשון
עריכהצרי צירי רק כי תאהביני.
דלילה
עריכהצרי צירך רק כי תאהבני.
שמשון
עריכהכי אאהב אותך. ומה חליתי? הן רק עליך, כי לא אהבתני.
דלילה
עריכהכי אאהב אותך. ומה־קצפתי? הן רק עליך, כי לא אהבתני.
שמשון
עריכהומה תאבי?
דלילה
עריכהומה אבה,ידעת:
כי תאמר לי במה כחך ירב?
אך אל תוסף התל כמו עד הנה.
שמשון
עריכהאם זאת לבד תאבי, את חפצך אעש בואי, יעלת־חן, ויסור כעס, ודבר אמת אגידה:
נזיר אלהים אני מני בטן אמי ולא גלחתי.
אם גלחתי עתה, וכחי סרה וכאחד האדם אהיה לכח.
דלילה
עריכה(תקרא, בלי ראותו, השליח ותאמר לו)
קרא סרני עמי אשר יבאו, כי את כל לבבו גלה לי עתה.
דלילה [אל שמשון]
עריכהראה עתה כי כן יחדל צירך, כי שוב תשוב לי הידיד היית.
עתה תשמחה בי, ובך אגילה.
עתה שוב לחיקי, כי אהבתיך, אף על ברכי תשעשע לבטח,
אחרי ראותי כי אהבתני, לא כאשר עד כה עשה הסכלת.
(ישן עלי ברכיה)
דלילה [אל האיש]
עריכהקום חיש, אל תאחר ותגלחהו.
(יגלח אותו)
דלילה
עריכהעורה־נא, שמשון, עורה, כי פלשתים עליך.
(ייקץ)
שמשון
עריכהאך מה היה לי וברכי כשלו, אין עוד אתי כחי, ועזי סרה.
מה זה לא אוכל קום? אוי, כי גלחתי.
פלשתים
עריכהעתה קום התיצב מנגד לנו, קום הנער כמו פעם בפעם,
אם ראשך גלחת, לא גלחת כחך.
שמשון
עריכהמה עוד אדבר ואני עשיתי.
צדיק הוא ה' כי פיו מריתי.
פלשתים
עריכההנה עתה ירד עלי ראשך חמסך הרבית.
עתה קומו תפשוהו, עיניו רמות תנקרו,
תורידו אחר אותו עזתה, שמה תענו את רגלו בכבל.
(יתפשוהו ויורידוהו ויעשו לו את כל אלה)