מעשה שמשון/ראש ג חלק ו
| מעשה שמשון |
שמשון בבית אסורים.
שמשון עריכה
אולם רדה אל ירכתי בור, חשק, יאכל לעד בדיך בבור־מות, על נוך גפרית יזרה סלה.
יושת חשך סתרך, תשב מחשכי ארץ עיפתה, תפל קשתך וימינך יחד, ושמאלך עם חציה נשברת.
ארור יהי היום אותך ידעתי, יום כי צבי אשה עיני בחרו.
יהי נוה תנים ומדבר חרב נחל שורק, מקום קמוש וחוח.
תבלע ארץ אותך, בת בליעל, הוי דלילה בוגדת.
תשכן עננה על היום ראיתי אותך, יום כי יפיך בוגד חמדתי,
יום כי לקח לבי זיו עפעפיך,
יום חלק שפתיך הדיחני.
הנה חשך יהי יום האמנתי דברי תרמיתך כאמונה אמן,
אז כי לבך לי אש בוער הראית,
בו תעמדנה כל תועבות יחד,
אז כי הרך לבי יליד הרשע ואת סודי לך, בוגדת, הגדת,
אז כי לראשי קדמת ברכים ועליהם שכבתי ואישנה.
אך מה אמר? הן אנכי חטאתי אל צור אשר נותן ליעף כח, ובחיק נצורת־לב אותו שכחתי.
שמחו, פלשתים, כי לכם לשמח, כי זרועי נשבר כשבר נבל.
בלחי החמור אלף איש הכיתי, ובאין מרפא בחיק אשה חליתי.
אמנם לא דגון הוא כי הדימני,
אך אלהי אבי, כי בו מרדתי,
צורי ישועתי, כי בו בגדתי.
האנק דם, לבי, למה תצעקה ברעתך, ואתה הסבות?
לשוא תבכה, וישועתך רחקה, כי פריך זה, אשר הרעות.