פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מזמור לדוד", הוסד על חורבן ושטף אשר היה בעת ההיא בגלילות סוריא ע"י סופה וסער מתחולל, ע"י זרם ושטף מים רבים, ע"י אש להבות רעמים וברקים נוראים עוקרי ארזים ומשברי סלעים, ע"י רוגז ורעש אשר סבב מן המדבר זאר"א עד כל גבולות הארץ מדרום לצפון מהמדבר עד הלבנון, אשר התעוררו כל ארבעה האיתנים מוסדי הארץ לבלעה ולהחריבה, אולם בבוא בני אלים אלה הנוראים אל ארץ הקדושה שם שחו ראשם, שם השתחוו ויחרדו מפני מלך הכבוד רם ונשא השוכן בהיכלו בהדרת קדש, שם שקעה האש ותשב סערה לדממה, וה' ברך את עמו בשלום "הבו לה'", הזמינו א"ע לה' להיות מלאכיו ושלוחיו, אתם "בני אלים!" אתם כחות הטבע הנשגבות הזמינו עצמכם לה' השולח אתכם לעשות דברו.

"הבו" והזמינו עצמכם לה' להיות שלוחיו, אתם "כבוד ועז"! אתם בני אלים שעל ידכם מתראה כבוד ה' ועוזו וגבורותיו:


ביאור המילות

"הבו". ענין הזמנה בכ"מ, הבה נתחכמה לו, הבה נא אבא אליך.

"בני אלים". הכחות הנשגבות, כמו ידמה לה' בבני אלים:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הבו" והזמינו עצמיכם "לה'", להראות "ג"כ כבוד שמו" כי חוץ מאשר תהיו שלוחיו להרוס ולהחריב, תתנו ג"כ כבוד לשמו, כי "תשתחוו לה' בהדרת קדש", עת תתקרבו אל הדרת קדש מקום שכינתו, שם תשתחוו לה', שם תפלו על פניכם ותכנעו ותכרעו ותדומו, והייתם לדממה:


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קול", מצייר תהלוכות בני אלים אלה פרץ מים שוטף את הארצות! המשורר אומר, "הקול" הנורא הנשמע "על המים" הוא "קול ה'"! הוא השמיע הוד קולו, רעמים גדולים מתפוצצים מבין חשרת השטף, המשורר אומר "אל הכבוד" הוא "הרעים", השטף הולך ומתרבה, אומר "ה'" הוא המרעים ופוקד "על מים רבים":


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קול", עתה התעוררו נפץ וזרם ואבני ברד, כחות עצומות ומחזות מהודרות נוראות ואיומות על כל עברים, המשורר אומר "קול ה'" נשמע בכל "כח, קול ה'" נשמע "בכל הדר", כל כח וכח כל הדר והדר המתראה, קול ה' נשמע בו ונחת זרועו יראה:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קול", הסער והזרם הגיע עד יער הלבנון ועד שריון, והמשורר אמר "קול ה' הוא השובר ארזים, וה' הוא המשבר את ארזי הלבנון" עד "שירקדו" מפניו כעגל, "והלבנון והשריון" עצמו ירקדו לפניו "כבן ראמים" (שהוא גדול מעגל):


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קול", הארץ התפוררה, ולהבות אש נוראות יוצאים מתהומות הארץ על כל המדבר הבוער ברוח זלעפות, המשורר אומר "קול ה' הוא החוצב להבות אש":


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קול ה'", הוא אשר "יחיל מדבר", כאילו האדמה אשר במדבר באה עד המשבר ותחולל בחבלי יולדה להוליד את העצמים אשר בבטן הארץ המלאה אש וגפרית ולהבה, "וה' הוא יחיל מדבר קדש":


ביאור המילות

"יחיל מדבר". כמו ותרעש הארץ ותחיל, שיצייר רעש הארץ כיולדה, כמ"ש עתה כיולדה אפעה (ישעיה מ"ב) כמו שפירשתי שם:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קול", מן הרעש הזה "התחוללו האילות ונחשפו היערות", החי וכל צומח, בכל זה נשמע קול ה' ודברו, קול ה' בכל כח, אבל "בהיכלו כלו אומר כבוד", שם השתחוו בני אלים אלה הנוראים לפני מלך הכבוד, ותקם סערה לדממה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו:


ביאור המילות

"יחולל". כמו מחוללת תנין, או כמו חולל אילות תשמור (איוב ל"ט) על החבלים והצירים, "ויחשוף". כמו ויחשוף בפת"ח:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה'", גם אם "ה' למבול ישב", גם אם יתרבה השטף והרעש עד שיתהוה מזה מבול להחריב כל העולם, "וישב ה' מלך לעולם", לשפוט את כל הארץ, כי ה' ימלוך עולם ועד גם כי אבדו גוים מארצו (כנ"ל י' ט"ז), בכל זאת.


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' עוז לעמו יתן", לא יגע רע בישראל, בהפך הם ישיגו עי"ז עז ותעצומות, "וה' יברך את עמו בשלום", שעי"כ נחרבו הרשעים הנלחמים עמהם והיה להם שלום מני צרים, (וכמו ששר עוד על כיוצא בזה בסי' מ"ו ובסי' מ"ח):