מלבי"ם על שמואל א ב יג
<< | מלבי"ם על שמואל א • פרק ב' • פסוק י"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־הָעָ֑ם כׇּל־אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ׃
(יג) השאלות (יג - טז) מ"ש והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור הם דברי מותר, מה נ"מ באיזה כלי הכה, שעקר הוא שהכה ביורה שבשלו בו הבשר. ומ"ש תנה בשר לצלות מדוע לא לקחו גם זה בעצמם כמו שלקחו הבשר המבושל, והוא השיב קטר יקטירון וכו' וקח לך, שמורה שתחלה הקפידו שיתן להם:
"ומשפט". חושב חטאתם שחטאו בענין זבחי ה' בין נגד העם בין נגד ה'. תחלה חושב החמס נגד העם,
א] "ומשפט" הכהנים את העם, הם יסדו להם משפט וחק הבלתי מגיע להם, כי לא זכתה אותם התורה רק במתנות כהונה לבד, נמצא היה זה עול מצד התחלת החק שלא היה משפט ה' רק משפט הכהנים אשר (רקקו) [חקקו] חקקי און.
ב] מצד עצם החק שהיה חמס גדול, כי "כל איש זבח זבח ובא נער הכהן" כו' "והמזלג שלש השנים בידו", שבשלש השנים לקח תמיד שלש חתיכות, שזה כמות רב אשר יקפידו עליו ולא ניתן למחילה.
ג] היה בזה זדון במה שלקחוהו ע"י נער הכהן, שבא בדרך אלמות ע"י העבדים המתפרצים ודרך בזיון, כי ראוי שהכהן ילך בעצמו לזכות משולחן גבוה אשי ה' ונחלתו, לא ע"י משרתיו: