מלבי"ם על שמואל א ב ח

<< | מלבי"ם על שמואל אפרק ב' • פסוק ח' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמואל א ב', ח':

מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהֹוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃


(ח) "מקים". מוסף לזה ש"מקים" את "הדל מעפר", ומוסף לזה כי גם את "האביון" שהוא גרוע מן הדל, "ירים מן האשפה" שהיא שפלה יותר מן העפר, ולא לבד ש"מקים" אותו מנפילתו רק "מרים" בהרמה וגדולה "להושיב עם נדיבים", ולא זאת לבד כי גם "כסא כבוד ינחלם", כולל ב' דברים, א] שיושיבם על כסא כבוד, שהוא כס מלוכה. ב] שתהיה המלכות להם לנחלה לבאים אחריהם. "כי לה'", ר"ל ואל תאמרו שיש בזה שינוי בהנהגתו, לא כן הוא, כי "מצוקי ארץ", פי' היסוד שעליו הושתתה הארץ הם לה', היסוד שעליו ישען כל המציאות היא השגחת ה', שאם יסלק השגחתו רגע תשוב כל המציאות לתהו ובהו, "ועל היסודות האלה השית ויסד תבל", שהוא הישוב, כלו מכונן ומיוסד על השגחת ה', וא"כ השינוים האלה אינם באים מצדו רק מפאת המקבלים, כי: