התורה והמצוה ויקרא ד ח-י
ספרא | מלבי"ם על פרשת ויקרא | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא: קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש
סימן רל עריכה
ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק ד:
[א] "ואת כל חלב פר.."-- לרבות חלב פר יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד.
"החטאת"-- לרבות שעירי עכו"ם לכל האמור בענין.
"ירים ממנו"-- מן המחובר.
ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו: כבר בארנו באילת השחר (פרק טו) שאין מדרך הלשון להחזיר שם הפעול בכל פעם והיה לו לומר "ואת כל חלבו ירים", בכינוי, כמו שכתב ביתר חמשה מיני החטאת. זאת שנית, מדוע אמר "פר החטאת" ולא אמר "חלב הפר" סתם כמו שכתב בכל הפרשה.
ולמדו רבותינו שמה שכתב "ואת כל חלב פר" בא לרבות פר יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד. רצה לומר, כי כבר בארנו (למעלה סימן קסח[1]?) ששם "חלב" האמור בכל מקום יציין רק מה שהוא תותב קרום ונקלף אבל שתי כליות ויותרת אינם חלב ולכן לא נאסרו באכילה. והנה בג' מיני החטאת של יחיד אמר "ואת כל חלבו יקטיר כחלב זבח השלמים", ואמר בספרא (ויקרא חובה פרק ט מ"ד) (ויקרא חובה פרק י מ"ז) (ויקרא חובה פרק יא מ"ד) מה פירש בזבח השלמים תותב וכולי ושתי כליות ויותרת; אבל בפר יום הכפורים שאמר (פר' אחרי (ויקרא טז, כה)) "ואת חלב החטאת יקטיר" לא נדע שיקטיר גם כליות ויותרת שאינם בכלל "חלב". לכן אמר פה שירים חלב הפר, רצונו לומר מצד שהוא פר, והוא הדין פר אחר כמוהו שהוא פרו ביום הכפורים -- ירים חלבו; כמו שדריש כן (ויקרא חובה פרשה ג מ"ד) גבי סמיכה; וגבי שפיכת שירים (ויקרא חובה פרק ג מ"יב) כנ"ל. וממילא ידעינן גם כן שעיר יום הכפורים דהא על שניהם אמר (בפר' אחרי שם) "ואת כל חלב החטאת יקטיר" שלמדנו מפה שכולל גם כליות ויותרת.
ומה שאמר פה "פר החטאת" בא ללמד שגם שעירי עכו"ם (שמביאים השבטים אם הורו בית דין בעכו"ם) טעונים כליות ויותרת והקטרת אימורין שלא פורש בהם, ר"ל שצריך הקטרת אימורין מצד היותו חטאת, והוא הדין לחטאת כמוהו שדמו נכנס לפנים.
ומה שכתב "ירים ממנו"-- מן המחובר כבר בארתי למעלה (סימן קפו) שמלת "ממנו" מיותרת ומלמד שירים מן המחובר. והנה באמת לא היה צריך להשמיע זה פה דהא תניא לקמן (ויקרא חובה פרק ה ריש פרקא) דצריך להוציאו כשהוא שלם. ולכן נדחקו הרא"ם והקרבן אהרן בזה מאד. אך שבא ללמד על פר יום הכפורים ושעירי עכו"ם שנכללים במה שכתוב "חלב פר החטאת" כנ"ל שלא יקח האימורים אחר הנתוח, וזה יעלה לשיטת הרמב"ם (פ"ג מהל' עבודת יוהכ"פ ה"ז) שהיה הכהן גדול מחתך שאר בשר פר ושעיר של יום הכפורים חתיכות גדולות מעורות זו בזו קודם שמוציאן לבית השריפה. אבל רש"י ביומא (דף סח.) פירש שלא היה מחתכו, ולפירושו אי אפשר לתרץ כן, וצריך עיון.
סימן רלא עריכה
ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק ד:
[ב] "כאשר יורם משור זבח השלמים"-- וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן?
- אלא מה שלמים לשמן, אף זה לשמו.
- מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם.
[ג] אי, מה שלמים טעונים הפרש אליה אף זה יטען הפרש אליה?... תלמוד לומר "משור זבח השלמים"-- לשלמי שור הקשתיו ולא הקשתיו לשלמי כבש.
ר' יהודה בן שמעון אומר, מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם. [ד] אי, מה זבחי שלמי ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה אף זה ידחה את השבת ואת הטומאה?... תלמוד לומר "משור זבח.."-- לשלמי שור הקשתיו ולא הקשתיו לשלמי כבש.
כאשר יורם משור זבח השלמים: זה מיותר לגמרי דהא כבר חשב כל החלבים בפרטות. וזהו שאמר בספרא וכי מה מפורש וכולי. והשיבו שבא ללמד מה שלמים לשמו וכולי - כי בשלמים כתוב בהקטרת אימורין "אשה ריח ניחח להשם" שצריך שיקטירם לשם אשה ולשם ריח ונחוח ולשם מי שאמר ועשה העולם וכולי (וכמו שבארתי למעלה סימן קעה) ופה לא הזכיר זה. ולמד משם. (כי על לשמו דזביחה אי אפשר שילמד משלמים כי חטאת ששחטה שלא לשמו פסולה כמפורש בריש זבחים).
ועוד למד מה שלמים מביאין שלום בעולם, כי בספרא (ויקרא נדבה פרק טז ) למד על כל הקרבנות שמביאין שלום בעולם, ומנין לרבות פר כהן משיח שבא על חטא הוראה וגם חטאו מצד גודל מעלתו שקול יותר -- לכן אמר פה שהוא כזבח השלמים שמביא שלום בעולם.
וכבר בארתי למעלה (סימן קנו) שכל מקום שכתוב "זבח שלמים" יש בו דרוש, כי די שיזכיר שם "שלמים" לבד. ובארתי שם שמה שכתוב בפר כהן משיח "זבח השלמים" מדריש בפ"ע. ולפי זה יש פה ב' דברים לדרשה:
- ( א ) מה שכתב "כשור..השלמים" שמיותר ודריש שדם זה צריך שיהיה לשמו כהקטרת שלמים
- ( ב ) מה שכתב "זבח השלמים" ששם "זבח" מיותר, דריש שגם זה מביא שלום לעולם כמו שדריש זה לגבי שאר קרבנות מארבעה פעמים דכתיב "זבח שלמים" בשלמי בקר וחטאת נשיא וחטאת שעירה וחטאת כשבה כמו שבארנו שם.
וזהו שאמר מה שלמים לשמן..מה שלמים מביאין שלום.. -- שהם ב' דרושים.
ועדיין יקשה שהיה לו לומר "כאשר יורם מזבח השלמים" כמו שכתב בחטאת נשיא ובחטאת שעירה. ולמה אמר "משור זבח השלמים"? ואמרו (בספרא משנה ג) משום דבין זבחי השלמים נמצא שלמי כבש דטעונה אליה. ואחר שפה חשיב כבר כל פרטי האימורין הנקטרים והוסיף "כאשר יורם מזבח השלמים" שלא לצורך, בקל נוכל לטעות שפירושו שעוד צריך להרים האליה האמורה בין זבחי השלמים בשלמי כבש. לכן באר "שור זבח השלמים".
ור' יהודה בן שמעון לא הוטב בעיניו תשובה זאת (כי אין לטעות שהשור יטעון אליה) ואמר טעם כי מפני שפה כתוב "זבח השלמים" שמלת "זבח" המיותר בא לדרשה שמביא שלום בעולם כנ"ל, אבל היה מקום לטעות שלכן אמר "זבח השלמים" לרמז על שלמי עצרת (שכתוב בהם "ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים" (ויקרא כג, יט)) שהיו שלמי ציבור וזבח העם והיו דוחים את השבת ואת הטומאה ומצד זה יחד להם שם "זבח", ונאמר שבא ללמד שגם פר כהן משוח ידחה שבת וטומאה. לכן אמר "כשור זבח השלמים", לא ככבשי עצרת. ומזה מבואר שלא בא שם "זבח" על כונה זו, רק ללמד שמביא שלום לעולם.
סימן רלב עריכה
ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק ד:
[ה] "והקטירם הכהן על מזבח העֹלה"-- לא על מזבח הפנימי.
- הלא דין הוא! מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים: מה מזבח החיצון-- מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו, אף מזבח הפנימי-- מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלביו!
- מה אני מקיים (שמות ל, ט) "לא תעלו עליו קטרת זרה ועׁלה..."? --בקדשים שלא זכה במתן דמן! אבל קדשים שזכה במתן דמן, הואיל וזכה במתן דמן - יזכה בהקטר חלבם!...
- תלמוד לומר "והקטירם הכהן על מזבח העֹלה"-- לא על מזבח הפנימי.
והקטירם הכהן על מזבח העלה: אם היה אומר "והקטירם המזבחה" הייתי טועה שיקטירם על מזבח הפנימי, הגם דכתיב "לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה" הייתי אומר שלא הוזהר רק מוקדשים שדמן ניתן על מזבח החיצון אבל בקדשים שדמן ניתן על מזבח הפנימי-- גם איבריו מוקטרים על מזבח הפנימי; כי מה מצינו במזבח החיצון שמקטירים חלביו במקום מתן דמו, כן במזבח הפנימי על המזבח ששם נותנים דמו-- שם מקטירים חלביו. לכן הוצרך לבאר שיקטיר על מזבח העולה דוקא.
- ^ חסר אות הסימן בדפוס. והוספתי כפי דעתי - ויקיעורך