מלבי"ם על דברים ל ד

(ד) "אם יהיה נדחך בקצה השמים". יש הדחה שקשה אף מהשלכה והוא כשידחה הדבר עד שאין עוד מקום להרחיק יותר שזה יורה שרצונו להרחיק הדבר בתכלית הריחוק ולכן לא השליכה כי ע"י לא היה נתרחק כריחוק הזה וז"ש אם יהיה נדחך בקצה השמים, שאין עוד מקום להרחיק יותר, עכ"ז "משם יקבצך". ולא שיחזירך ג"כ ע"י הדחה רק "ומשם יקחך". כביכול כמלקט דבר בידו וכמ"ש (ישעיה כז כב) ואתם תלקטו לאחד אחד: