מלבי"ם על בראשית לז כג


(כג – כד) "ויהי כאשר בא". נח רגזם קצת, "ורק הפשיטו את כתנתו", לא על הכוונה לשלחה אל אביהם רק מצד שהיא "כתונת הפסים אשר עליו לבדו", שע"ז נפלה המשטמה ביניהם, וישלכו אתו הברה לא ע"ד שיטבע שם, כי "הבור רק אין בו מים":