מלאכת שלמה על הוריות ב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

הורה כהן:    משיח לעצמו שוגג ועשה שוגג מביא פר וכו' עד סוף סימן ג' ביד פט"ו דהלכות שגגות. ובגמרא פריך שוגג ועשה שוגג פשיטא דהוי שוגג מעלייא ומביא פר ומשלי אמר אביי הב"ע כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה ובשעה שטעה אמר הריני עושה על דעת הוראתי מהו דתימא כיון דאי מתיידע ליה מאיזה טעם הורה שמא היה חוזר בו מאותו טעם וכי שכח אותו טעם ואעפ"כ הוא עושה ותולה בהוראתו ראשונה אימא כמזיד דמי ולא מחייב קרבן קמ"ל:

שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב"ד לצבור:    מפיק ליה בברייתא בגמרא דאמר קרא לאשמת העם הרי משיח כצבור וכי הורו ב"ד מזידין ועשו כל הקהל שוגגין לא הוי הוראה והוי שגגת מעשה לחודיה והוו יחידין ומייתו כל חד וחד כשבה או שעירה אבל כהן משיח כי הורה מזיד ועשה שוגג לאו דיניה כיחיד ופטור לגמרי דהכי אמרינן בפרק בתרא מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא קרבן בשגגת מעשה. ושוב אעתיקנו בסמוך. ופירש בתוי"ט הורה כהן משיח והוא מופלא ראוי להוראה גמרא:

מזיד ועשה שוגג פטור:    לגמרי קאמר וכמ"ש במשנה ג':

שהוראת כ"מ לעצמו:    כהוראת ב"ד כדפי' הר"ב ז"ל במשנה ג':

הורה בפני:    עצמו כגון דהורו בתרי איסורי ב"ד בחלב והוא בע"ז מתכפר לו בפני עצמו דמביא פר בפני עצמו דאי הורה הוא בפני עצמו ולא הורו ב"ד כלל לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא אלא כי איצטריך למיתני כגון שהורו בשני איסורין:

הורה עם הצבור:    ב"ד כגון שהורו בחדא איסורא הוא בחלב והן בחלב מתכפר לו עם הצבור שהוא מתכפר בשל ב"ד ומפני מה מתכפר בשל ב"ד עם הצבור כי הורה עם הצבור לפי שבדברים הרבה שוה משיח לב"ד שאין ב"ד חייבין קרבן עד שיורו לבטל מקצת וכן המשיח וכו' והואיל והושוה משיח לב"ד הלכך כי הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור והאי דקתני שאין ב"ד חייבין ולא קתני שאין צבור חייבין סתמא כר"מ דאמר בפ"ק ב"ד הן המביאין פר על ידיהן והן פטורין רש"י ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל פירש רעז"ל שאין ב"ד חייבין כלומר דין הוא שהמשיח מתכפר וכו' פירוש זה מגומגם הרבה ויותר היה נראה לפרש דקאי אלעיל דתנן שוגג ועשה מזיד וכו' שהוריית כהן משיח לעצמו כהוריית ב"ד ועלה קאמר שאין ב"ד חייבין וכו' ואין ב"ד חייבין אלא על העלם דבר וכו':

עד שיורו:    לבטל מקצת ולקיים מקצת כדאמרינן בפירקין דלעיל ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף:

וכן המשיח:    דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור:

אין ב"ד חייבין:    אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח וצבור הוא דכי עבדי בשגגת מעשה לחודיה מייתי כל חד וחד כשבה או שעירה דדיניהם כיחידים דכיון דלא עשו על פי ב"ד מחלקי כולהו מהדדי והוו יחידין ויחידין בשגגת מעשה אבל משיח בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום דאמר קרא מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה כלל רש"י ז"ל. ומתני' דלא כרבי דאמר משיח חייב בשגגת מעשה לחודיה בע"ז דתנא דמתניתין ודאי ס"ל דאף בע"ז אין משיח חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת המעשה ואע"ג דלא קתני במתניתין בהדיא ולא בע"ז אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח כיון דתנא ברישא וכן המשיח ה"ה גבי ע"ז דה"נ בסיפא קתני ולא בע"ז אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולא קתני וכן המשיח אע"ג דנפקא לן לקמן מקרא דכתיב לאשמת העם דמשיח כצבור אלא כיון דתנא וכן המשיח גבי שאר מצות הה"נ בע"ז וכן נמי הכא. וביד ספ"א דהלכות שגגות. בפירוש רעז"ל ובע"ז אין חייבין שב"ד ששגגו בהוראה וכו' כך צ"ל:

אין ב"ד חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:    בפ"ק דיבמות דף ח'. ובגמרא מנלן דתניא רבי אומר נאמר כאן בצבור ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ונאמר להלן לגלות ערותה עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת ומשיח יליף מצבור דכתיב לאשמת העם והא נמי דתנן בסמוך סימן ז' דמביא שעיר על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת יליף מצבור מג"ש דגבי נשיא כתיב ועשה אחת מכל מצות ובצבור נמי כתיב ועשה אחת מכל מצות ויחיד נמי דאין חייב כשבה או שעירה אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כדתנן בסמוך ילפינן מדאמר קרא ואם נפש ויליף תחתון דהיינו יחיד מעליון דהיינו נשיא:

ולא בע"ז:    אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת צבור. ילפי מג"ש מעיני מעיני ויחיד ונשיא ומשיח כתיב נפש אחת וכולן בכלל נפש אחת הן וילמד תחתון דהיינו יחיד נשיא ומשיח מעליון דהיינו צבור ור' יהושע בן לוי מפיק לכולה מילתא מדכתיב גבי ע"ז תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לע"ז מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן ומהכא נפקא לן יחיד נשיא ומשיח דכולהו בכלל נפש אחת הן וצבור דכתיב בהו וכי תשגו לעיל מואם נפש ילמד עליון דהיינו צבור מתחתון דהיינו יחיד נשיא ומשיח דאין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בין בע"ז בין בשאר מצות. וביד רפי"ב דהלכות שגגות:

על עשה ועל לא תעשה שבמקדש:    עשה שבמקדש וישלחו מן המחנה לא תעשה ולא יטמאו את מחנהם שאע"פ שהוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת הואיל ואין שגגתו חטאת קבוע אלא קרבן עולה ויורד פטור לגמרי כדמפרש טעמא בגמ' דנאמר ואשם בחטאת קבועה דיחיד ונאמר ואשמו בצבור מה ואשם האמור ביחיד הוי חטאת קבועה אף ואשמו האמור בצבור אין מביאין שום קרבן אלא במקום שאילו עשאו יחיד היה חייב חטאת קבוע [הגה"ה מצאתי כתוב ק"ק אמאי איצטריך למילף ואשם ואשמו לילף ואשם מואשם דהוו מצות שוות ויחיד מיחיד ע"כ] וכן נמי הא דתנן אין יחיד מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש יליף נמי בהאי נ"ש כתיב גבי אשם תלוי ואשם וכתיב ואשמו בהעלם דבר של צבור מה ואשמו דכתיב בצבור חטאתן קבועה דגמרי מואשם דחטאת יחיד אף ואשם האמור באשם תלוי אינו בא אלא על ספק חטאת קבועה לאפוקי עשה ולא תעשה שבמקדש דאין אשם תלוי בא עליו ולא איצטריך לתנא למיתני אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש אלא כגון ביחיד בעלמא אבל בב"ד לא איצטריך למיתני' שהרי אין ב"ד מביאין אשם תלוי אפי' במקום ספק חטאת קבועה כדאמרינן בגמרא בריש פירקין וכו' הלכך כי איצטריך אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש כגון ביחיד בעלמא והאי דקא תני אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש לא קמיירי בכהן משיח כלל משום דהוי פלוגתיה דר"ש ור"ע ר' עקיבא לא פטר ליה מפר על טומאת מקדש וקדשיו ור"ש פטר ליה לגמרי כדמפרש בגמ' בסוף פירקין:

אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה:    דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה ומביאין יחידים אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה משום דהוי ספק חטאת קבועה ומשמע דלא בעי תנא דמתניתין חתיכה משתי חתיכות כמו שכתבו תוס' ז"ל בכריתות ר"פ ספק אכל:

איזהו מצות עשה שבנדה:    קשה קצת אמאי לא תנא הכא נמי איזוהי מצות עשה שבמקדש ושבקה ותנייה התם בפ' ידיעות:

לא תבוא על הנדה:    ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. פרוש מן הנדה כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש דכתיב והזרתם את בני ישראל רש"י ז"ל ואיתה בפ' ידיעות הטומאות דף י"ז: וכתבו שם תוס' ז"ל אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה ואע"ג דאמרינן בפ' בתרא דמכות דבעינן דומיא דע"ז דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד מיחייב יצא פסח ומילה עשה דנדה לא תעביד הוא דלא תיפרוש בהנאה עכ"ל ז"ל. וביד רפי"ד דהלכות שגגות: מצות לא תעשה אל תבוא על הנדה פירש כשנטמא בשעת תשמיש ויליף לה בגמרא פ' שני דשבועות דף י"ח דכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ולא תקרב נמי לא תפרוש הוא דכתיב האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך פירש רש"י ז"ל ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגש בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא קדשתיך טמאתיך כמו הן ישא איש בשר קדש וכמו פן תקדש:

אין חייבין על שמיעת הקול וכו':    דכל הני הויין בקרבן עולה ויורד ובדין הוא דלא איבעי ליה למיתני דהא תנא לעיל אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש משום דבעינן בצבור חטאת קבועה וטומאת מקדש וקדשיו הוי בעולה ויורד וה"ה על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים דלא הוי חטאת קבועה דבית דין פטור והא דקתני הכא אין חייבין על שמיעת הקול וכו' משום דבעי איפלוגי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא:

והנשיא כיוצא בהן:    וה"ה למשיח. ובריש פ"ק דכריתות קרי להאי מתני' סיפא דמתני' דחמשה מביאין קרבן עולה ויורד דתנן התם בפ' שני סי' ג' וכמו שרמזתי שם:

ר' עקיבא אומר:    הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול שהמלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו. ולא פירש ר' עקיבא במתניתין כלל במשיח ופירש בברייתא ר' עקיבא אומר משיח פטור מכולן מקרבן עולה ויורד ומביא על כולם פר רש"י ז"ל. והעטם שהביא רעז"ל אמאי נשיא חייב לר' עקיבא לא הובא בתלמוד שלפנינו אבל איתיה בפירוש הרמב"ם ז"ל:

כל המצות שבתורה וכו':    פ"ק דיבמות דף ט'. וביד רפט"ו דהלכות שגגות. ועיין לעיל בפירקין סי' ג':

מביא כשבה:    ושעירה או שעירה קאמר:

ובע"ז היחיד:    והנשיא והמשיח מביאין שעירה דכתיב בפ' שלח לך בע"ז ואם נפש וגו' וכולן בכלל נפש אחת הן:

וב"ד פר ושעיר:    כדכתיב בפ' שלח לך ואמרינן לעיל יליף מעיני מעיני מה להלן ב"ד אף כאן ב"ד רש"י ז"ל:

היחיד והנשיא:    והמשיח חייבין. דכולן בכלל נפש אחת הן והא דתנן לעיל אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח ואשם ודאי אין שגגתו חטאת הכי משמע וכן המשיח דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא אבל אשם ודאי יביא כהדיוט וב"ד פטורין מאשם ודאי לגמרי שאינם בכלל נפש אחת רש"י ז"ל:

שמיעת הקול:    ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:

ב"ד פטורין:    תימה שכתב הרב הנזכר ס"א ל"ג מלת פטורין. וביד פ"ט דהל' שגגות סי' י' ובפ' יו"ד סי' ז' ובפט"ו סי' ו':

אלא שאין:    כ"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר"ש וה"ה דקאמר ר"ש אלא שאין הנשיא חייב על שמיעת הקול דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו אלא לא איצטריך ליה למיתני דהא תני ליה לעיל ר"ע רש"י ז"ל:

דברי ר"ש:    ושלש מחלוקות בדבר ר' יוסי הגלילי סבר נשיא ומשיח פטורים מכולן ור"ע סבר נשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול ומשיח פטור מכולן מעולה ויורד ומביא על כולם פר ור"ש סבר נשיא ומשיח חייבין בכולן בעולה ויורד אלא שאין כ"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו רש"י ז"ל:

ומה הן מביאין:    נשיא בבטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ומשיח בשמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו קרבן עולה ויורד רש"י ז"ל:

ר' אליעזר:    אומר הנשיא מביא שעיר. פ' שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ד.) ובגמ' א"ר יוחנן לא א"ר אליעזר אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה ודמי מיהא במזיד שלו לחטאת קבועה לענין כרת אבל בשמיעת הקול ובטוי שפתים דאין חייבין על זדונם כרת דלא דמי לחטאת קבועה לא בזדון ולא בשוגג מודי ר' אליעזר דנשיא אין מביא שעיר אלא קרבן עולה ויורד כהדיוט. וא"ר יוחנן מודה ר' אליעזר לענין אשם תלוי דלאו דיניה דטומאת מקדש וקדשיו בחטאת קבועה ואע"פ שנאמר בו כרת כבקבועה הואיל ואינה ממש חטאת קבועה אין מביא אשם תלוי על ספק טומאת מקדש וקדשיו: