משנה הוריות ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק ב · משנה ג | >>
אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, וכן המשיח.
ולא בעבודה זרה אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.
אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. וכן המשיח.
ולא בעבודה זרה, עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
משנה מנוקדת
אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה,
- וְכֵן הַמָּשִׁיחַ;
- וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה אֵין חַיָּבִין,
- אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה.
- אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין,
- עַד שֶׁיּוֹרוּ בְּדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת;
- וְכֵן הַמָּשִׁיחַ.
- וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה,
- עַד שֶׁיּוֹרוּ עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת:
- עַד שֶׁיּוֹרוּ בְּדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת;
נוסח הרמב"ם
אין חייבין אלא - על העלם דבר, עם שגגת המעשה.
- וכן המשיח.
- ולא בעבודה זרה -
- אין חייבין אלא - על העלם דבר, עם שגגת המעשה.
[ד] *הערה 1: אין חייבין אלא - על דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת.
- וכן המשיח.
- ולא בעבודה זרה -
- אין חייבין אלא - על דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת.
פירוש הרמב"ם
כבר קדם שכהן משיח לעצמו כבית דין הגדול לציבור, ושעבודה זרה כשאר מצוות.
ושגגת המעשה - הוא שיסמוך על אותה הוראה ויעשה כמוה, ויהיה שוגג על פי הוראתו, כמו שבארנו.
משנה ד [נוסח הרמבם]
כבר בארנו שזה שאמר בפרשת שלח לך "וכי תשגו ולא תעשו"(במדבר טו, כב) שהוא מדבר בשגגת עבודה זרה, ואמר אחר כן "תורה אחת יהיה לכם"(במדבר טו, כד) לעושה בשגגה "והנפש אשר תעשה ביד רמה"(במדבר טו, ל), הוקש כל העושה בשגגה לשגגת עבודה זרה, מה עבודה זרה דבר שחייבין על זדונו כרת ומצאנו שהכתוב חייב בשגגתו חטאת ואין חייב בית דין כשהורו בה קרבן חטאת, אף כל העושה בשגגה עד שישגה בדבר שחייבין על זדונו כרת ואז יתחייב על שגגתו חטאת.
ואם היה אותו הדבר שחייב היחיד על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אז חייב בית דין כשהורו או המשיח קרבן חטאת.
והיוצא מדברינו שהכל שחייבין על זדונו כרת יתחייב היחיד על שגגתו חטאת, וחייבין בית דין והמשיח על הוראה בו על התנאים שהקדמנו קרבן, מלבד חמשה דברים והם פסח ומילה ומגדף ומטמא מקדש וקדשיו:
- לפי שהפסח והמילה אף על פי שהם בכרת "כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, חטאו ישא"(במדבר ט, יג), אבל אינו חייב על שגגתו חטאת לפי שהם מצוות עשה, ומצאנו הכתוב שחייב קרבן חטאת על מצות לא תעשה, והוא שנאמר "אחת מכל מצות ה', אשר לא תעשינה בשגגה"(ויקרא ד, כב) וגו'.
- וכן המגדף אין חייב בשגגתו חטאת, כמו שנאמר "לעושה בשגגה"(במדבר טו, כט), יצא מגדף שאין בו מעשה.
- וכמו כן מטמא מקדש וקדשיו אינו בכלל, באמרו "אחת מכל מצות ה'"(ויקרא ד, כב) לפי שהוא באר הקרבן לו בכתוב שהוא בעולה ויורד.
וידוע ששלושים ושש כריתות בתורה, כמו שנתבאר מניניהם בראשון במסכת כריתות, והן כולם כתובין בתורה, ונשאר לנו מן הכריתות אחת ושלושים, ואותם האחת ושלושים הן שחייבין בשגגתן חטאת קבועה, כפי אלו החילוקים שנתבארו במסכת זו.
הנה התברר שהיחיד לא יביא חטאת קבועה אלא על אחת מאלה, בין שהיה אותו היחיד הדיוט או כהן גדול או נשיא. אמנם שגגת ציבור שהיא אינה כשאר מצוות גם כן אלא באחת מאלה, למדנו משגגתם, כמו שבארנו, בעבודה זרה, באמרם "אתיא מעיני מעיני":
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין חייבין אלא על העלם דבר - בית דין שהורו לצבור על אחת מכל המצות, אין חייבין להביא פר העלם דבר של צבור אלא על העלם דבר ששגגו בהוראה ונעלם מהן הדין:
עם שגגת מעשה - ושגגו רוב הצבור ועשו מעשה על פיהם. דכתיב ישגו ונעלם דבר, שגגת מעשה ונעלם דבר:
וכז המשיח - וכן כהן גדול המשוח בשמן המשחה אינו חייב קרבן ו עד שיעלם ממנו הדין ויעשה הוא עצמו מעשה בשוגג על פי הוראה שחשב, דכתיב (ויקרא ד) לאשמת העם, מלמד שהמשיח כעם:
ובעבודה זרה אין חייבין - (ובעבודה זרה) שבית דין ששגגו בהוראה בעבודה זרה חייבין פר ושעיר:
אין חייבין אלא על העלם יבר עם שגגת מעשה - כשאר כל המצות. דילפינן עבודה זרה משאר מצות מגזירה שוה דמעיני מעיני, כדכתבינן לעיל:
אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת - שכל הכריתות שבתורה הן ל"ו, ועל כולן חייבין על שגגתן חטאת ז, חוץ מחמשה שבהן שאין חייבין על שגגתן חטאת, והן מילה וקרבן פסח, לפי שהן מצות עשה, אע"פ שיש על זדונן כרת אין חייבין על שגגתן חטאת, דבחטאת כתיב (ויקרא ד) אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה. ומגדף, מפני שאין בו מעשה, והכתוב אומר בחטאת, לעושה בשגגה, יצא מגדף שאין בו מעשה. וטומאת מקדש וקדשיו ח אין חייבין על שגגתן אלא קרבן עולה ויורד האמור בויקרא. וכל הנך אין בית דין מביאין חטאת על שגגתן, ולא המשיח. נמצאו כל המצות שבית דין וכהן המשיח מביאין עליהן קרבן, שלשים ואחת מצות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה:
פירוש תוספות יום טוב
וכן המשיח. פירש הר"ב אינו חייב קרבן וכו' ולא כתב אינו חייב פר. כמ"ש בצבור. מטעמא דכתב רש"י דמשיח פטור מכלום כדאמר לקמן בפרק בתרא [דף י"א] מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה כלל. ועיין בפירוש הר"ב משנה ז' בדברי ר"ש:
ולא בעבודה זרה וכו'. פירש הר"ב דילפינן עבודה זרה משאר מצות מגזרה שוה כו' דבעבודה זרה לא כתיב בית דין. דהא כתיב ואם מעיני העדה נעשתה בשגגה והיינו מעשה. ומעשה אינו תלוי בב"ד. רש"י לעיל דף ז' ע"ב:
אין חייבין. אפשר לי לומר דהא דדייק תנא למתני אין חייבין והוי מצי למתני ולא בעבודת כוכבים אלא וכו' וכדתנן לעיל וכן לקמן דמשום דבשגגת מעשה פליג ר' כדתניא בגמ' וה"א דמתני' ר' היא ומש"ה לא קתני וכן משיח. קמ"ל במאי דתני אין חייבין כלומר דאף כהן משיח אינו חייב אבל בגמ' דייק לה כי היכי דבסיפא לא קתני וכן משיח. וליכא מאן דפליג אלא ה"ה ה"נ ה"ה. ואיכא למידק אמאי נסיב מסיפא ולא מרישא:
אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת וכו'. פי' הר"ב שכל הכריתות שבתורה הן שלשים ושש [ומני להו בריש כריתות] ועל כולן חייבין על שגגתן חטאת דכתיב (במדבר ט"ו) תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' הוקשה כל התורה כולה לע"ז מה להלן ע"ז [כדפי' הר"ב סוף פ"ק] שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. וילמד עליון. פ' דכי תשגו דבצבור. מתחתון. מדכתיב ואם נפש וכתיב תורה אחת וגו' גמרא [דף ח']. ומ"ש הר"ב חוץ מחמשה. דטומאת מקדש וקדשיו תרתי. טמא הבא למקדש וטמא האוכל קדש:
[*וכן המשיח וכו'. עיין מ"ש במשנה ז' בדבור המתחיל אשם ודאי וכו']:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על הברטנורא) ולא כתב: אינו חייב פר כמו שכתב בצבור, מטעמא שכתב רש"י, דמשיח פטור מכלום. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) כדיליף להו בגמרא מקרא. ועתוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) תרתי ננהו. חבא למקדש, והאוכל קודש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין ב"ד חייבין: אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח וצבור הוא דכי עבדי בשגגת מעשה לחודיה מייתי כל חד וחד כשבה או שעירה דדיניהם כיחידים דכיון דלא עשו על פי ב"ד מחלקי כולהו מהדדי והוו יחידין ויחידין בשגגת מעשה אבל משיח בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום דאמר קרא מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה כלל רש"י ז"ל. ומתני' דלא כרבי דאמר משיח חייב בשגגת מעשה לחודיה בע"ז דתנא דמתניתין ודאי ס"ל דאף בע"ז אין משיח חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת המעשה ואע"ג דלא קתני במתניתין בהדיא ולא בע"ז אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח כיון דתנא ברישא וכן המשיח ה"ה גבי ע"ז דה"נ בסיפא קתני ולא בע"ז אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולא קתני וכן המשיח אע"ג דנפקא לן לקמן מקרא דכתיב לאשמת העם דמשיח כצבור אלא כיון דתנא וכן המשיח גבי שאר מצות הה"נ בע"ז וכן נמי הכא. וביד ספ"א דהלכות שגגות. בפירוש רעז"ל ובע"ז אין חייבין שב"ד ששגגו בהוראה וכו' כך צ"ל:
אין ב"ד חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת: בפ"ק דיבמות דף ח'. ובגמרא מנלן דתניא רבי אומר נאמר כאן בצבור ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ונאמר להלן לגלות ערותה עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת ומשיח יליף מצבור דכתיב לאשמת העם והא נמי דתנן בסמוך סימן ז' דמביא שעיר על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת יליף מצבור מג"ש דגבי נשיא כתיב ועשה אחת מכל מצות ובצבור נמי כתיב ועשה אחת מכל מצות ויחיד נמי דאין חייב כשבה או שעירה אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כדתנן בסמוך ילפינן מדאמר קרא ואם נפש ויליף תחתון דהיינו יחיד מעליון דהיינו נשיא:
ולא בע"ז: אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת צבור. ילפי מג"ש מעיני מעיני ויחיד ונשיא ומשיח כתיב נפש אחת וכולן בכלל נפש אחת הן וילמד תחתון דהיינו יחיד נשיא ומשיח מעליון דהיינו צבור ור' יהושע בן לוי מפיק לכולה מילתא מדכתיב גבי ע"ז תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לע"ז מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן ומהכא נפקא לן יחיד נשיא ומשיח דכולהו בכלל נפש אחת הן וצבור דכתיב בהו וכי תשגו לעיל מואם נפש ילמד עליון דהיינו צבור מתחתון דהיינו יחיד נשיא ומשיח דאין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בין בע"ז בין בשאר מצות. וביד רפי"ב דהלכות שגגות:
תפארת ישראל
יכין
אין חייבין: אין ב"ד חייבים פר העלם דבר:
אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה: ר"ל צריך שיהיה נעלם הדין מהב"ד, והורו שלא כדין, ועשו הקהל בשוגג על סמך אותה הוראה [כפ"א סי' ד']:
וכן המשיח: דאינו חייב פר, רק בטעה בדין, ועשה ג"כ מעשה על פי הוראתו. אבל בעשה בשוגג, מבלי שסמך על הוראתו, פטור לגמרי [(רמב"ם פט"ו מהל' שגגות ה"ג)]:
ולא בעבודה זרה אין חייבין: ר"ל גם כשהורו היתר בע"ז אין חייבים לא הב"ד ולא הכה"ג, אלא וכו':
אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה: דע"י דינו כשאר איסור כרת:
אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת: חטאת קבועה. דל"ו חייבי כריתות הן [כריש כריתות], ועל כולן חייבים חטאת, חוץ מה', פסח ומילה מדהן עשה, ובחטאת כתיב אשר לא תעשינה. וחוץ ממגדף, מדאין בו מעשה. וחוץ מטומאת מקדש וקדשיו, מדחייבין רק חטאת שאינה קבועה, דהיינו קרבן עולה ויורד האמור בפרשת ויקרא, כלקמן. נמצא שאין ב"ד או כה"ג מביאין קרבן רק על ל"א מצות:
ולא בעבורה זרה: אין חייבים ב"ד או משיח בקרבנותיהן כשטעו בדיניה בהוראתן:
ושגגתו חטאת: לאפוקי חבוק ונשוק שאין חייבים עליהן חטאת, לפיכך בהורו שמותרין בע"ז, פטורים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת