משנה הוריות ב ד

העיקר בידינו, כי כל שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי. והראיה על זה ממה שנאמר "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ, בעשותה אחת ממצות ה'"(ויקרא ד, כז).

וכבר בארנו בהלכה שלפני זאת, שהמצוות שרמז עליהם בכאן הם שחייבין על זדונו כרת וחייבין על שגגתו חטאת קבועה, ואמר באשם תלוי "ואם נפש אחת תחטא בשגגה, בעשותה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, ולא ידע ואשם"(ויקרא ה, יז), וזהו אשם תלוי.

והדברים שדבר בהם בקרבן עולה ויורד, ולא חייב בהם חטאת קבועה, היא שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, והוא שנאמר "ונפש כי תחטא, ושמעה קול אלה"(דברים ה, א) עד סוף הפרשה.

ובשביל אלה העיקרים אין חייב אשם תלוי בלא הודע של מקדש וקדשיו, ואין חייבין בית דין פר העלם כשהורו וטעו בטומאת מקדש וקדשיו, לפי שהורו בדבר שחייבין על זדונו כרת, אבל אין חייבין על שגגתו חטאת רוצה לומר חטאת קבועה כמו שאר מצוות כמו שנתבאר למעלה, ואמנם חייב על שגגתו קרבן עולה ויורד.

ועשה שבמקדש - הוא שיתטמא בתוך המקדש, שנצווה אליו שיצא. ומצותינו לו לצאת היא מצות עשה שיצא, אבל ראוי לו לצאת בדרך קצרה כמו שנתבאר בשני משבועות, ואם יצא בארוכה שיאריך בעיכובו במקדש הוא חייב כרת.

[ולא תעשה שבמקדש - הוא שלא יכנס למקדש כשהוא טמא, ואם נכנס חייב כרת.]

ולא תעשה שבנדה - הוא שלא יבוא על הנדה.

ועשה שבנדה - הוא כשנתטמא בעוד שהוא בא עליה, שנצוה אותו שיתפרש ממנה, כמו שצוונו לאחר שיצא מן המקדש. וזו היא מצוות עשה כשנאמר לו פרוש ממנה.

אבל יתחייב בזה מה שאומר לך, וזה כי אם נבדל ממנה כשפרסה נדה מיד והוא בקשיו, הוא חייב כרת אם היה מזיד, או חטאת אם היה שוגג, לפי שהנאה לו ביציאתו כביאתו, וכאילו בא על הנדה. אבל ראוי לו שיעמוד על עניינו ויבטל מתנועות התשמיש, ונועץ צפרניו בקרקע עד שימות האבר. ואם הוציא שכבת זרע אין בכך כלום, שהוצאת שכבת זרע בעריות לעניין העונשין אין מוסיף איסורא ולא גורע כמו שבארנו בשביעי מסנהדרין. וכשיסור הקושי אז ראוי לפרוש ממנה, ואז נאמר לו פרוש.

ומבואר הוא שעשה זה שבמקדש ועשה שבנדה אינו מצוות עשה גרידא אבל הוא מצווה מדרך הקבלה כמו שנצווה עליו למי שיש עליו בגד שעטנז פשוט זה הבגד, שזה הצווי סיבתו מצווה לא תעשה.

ואין ספק שהנדה בכרת ושגגתה בחטאת קבועה, ולפיכך חייבין כשהורו על עשה ועל לא תעשה שבה בשגגה. אמנם הוראתם בלא תעשה שבה הוא מבואר כמו שזכרנו בפרק ראשון, כי הנדה וזבה גמורה ושומרת יום כנגד יום שנקראת זבה קטנה והיולדת ביאת כולן שווה באיסור, ומשום הכי יתחייב הכרת על ביאת כל אחת, אבל נשתנו דיניהם בטומאה ובטהרה בלבד. ואמנם הוראתם בעשה שבה כגון שיאמרו ראוי לו לפרוש קודם שימות האבר ויתירו זה, הם חייבים פר העלם כשישלמו התנאים, לפי שהורו בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אבל כשאמרו שהטמא מותר לו להכנס במקום פלוני מן העזרה וזו היא הוראה בלא תעשה שבמקדש, או שאמרו כי מי שנטמא בעזרה מותר לו שיצא בדרך ארוכה ואינו חייב שיכוון דרך קצרה, וזו היא הוראה בעשה שבמקדש ואינם חייבים בזה פר העלם, ואף על פי שהתירו בדבר שחייבין על זדונו כרת, הואיל ואין חייבין על שגגתו חטאת קבועה.

והתבונן באלה העיקרים כולם, ודע אותם כי הם גדולי התועלת במסכתא זו, ובכל הבא אחריה בסדר קדשים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש - בית דין ^ט שהורו וטעו בטומאת מקדש וקדשיו, אין מחוייבין להביא קרבן צבור:

על עשה שבמקדש - כגון שנטמא במקדש, שמצוה לו לצאת בקצרה, ואם שהה ויצא בארוכה חייב כרת. ובית דין שהורו לו לצאת בארוכה אין חייבין קרבן, לפי שאין על שגגה זו קרבן חטאת, כלומר יחיד שטעה ושגג בזו ויצא בארוכה אינו חייב חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד:

ולא תעשה שבמקדש - שלא יכנס למקדש בטומאה:

ואין מביאין אשם תלוי וכו' - שכל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי ^י. וטומאת מקדש הואיל ואין חייבין על שגגתו חטאת ^יא [קבועה] אין מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי:

על עשה שבנדה - היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי עתה בשעת תשמיש, מצוה עליו לפרוש, ולא יפרוש מיד שהיציאה הנאה היא לו כביאתו, אלא נועץ צפרניו בקרקע וממתין עד שימות האבר ופורש בלא קושי. וזהו עשה שבנדה. ואם שגגו בית דין בהוראה זו והורו שיפרוש מיד, חייבין פר העלם דבר, לפי שהיחיד חייב על שגגתו חטאת:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אין חייבין על עשה וכו'. פירש הר"ב ב"ד שהורו. וכן פירש"י משום דכהן משיח פלוגתא בסוף פרקין בגמ' [דף ח'].

על עשה שבמקדש. פירש הר"ב כגון שנטמא במקדש וכו' כדתנן במשנה ג' פ"ב דשבועות:

ואין מביאין אשם תלוי וכו'. כתב הר"ב שכל דבר שחייבין על שגגתו וכו' [עיין בריש מתניתין ז'] יליף לה בגמרא דבחטאת קבועה כתיב ואם נפש וגו' מכל מצות ה' וגו' ואשם. ובאשם תלוי כתיב נמי מכל מצות ה' וגו' ואשם. וכ"כ הר"ב במשנה ב' פרק ה' דכריתות. ומ"ש הר"ב וטומאת מקדש הואיל ואין חייבין על שגגתו חטאת. ר"ל קבועה. אבל עולה ויורד לא קרינן חטאת סתמא:

פרוש מן הנדה. כשנטמאה בשעת תשמיש כדפירש הר"ב. ומשנה ד' פ"ב דשבועות כתבתי מנא יליף לה. ורש"י שפירש בכאן פרוש מן הנדה. כלומר בסמוך לווסתה לא דק דההיא מלתא אחריתא התם בברייתא ולא קאי אמתניתין:

ומצות לא תעשה לא תבא אל הנדה. פירוש כשנטמאה בשעת תשמיש. ויליף לה בגמ' פרק ב' דשבועות דף י"ח דכתיב (ויקרא י"ח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. ולא תקרב נמי לא תפרוש הוא דכתיב [ישעיה ס"ה ה'] האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך פירש"י ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגש בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא. קדשתיך. טמאתיך. כמו הן ישא איש בשר קדש. (חגי ב') וכמו פן תקדש (דברים כ"ב) :

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על הברטנורא) אבל כהן משיח, פלוגתא בגמרא דף ח':

(י) (על הברטנורא) יליף לה בגמרא. ועיין בהר"ב פרק ה' דכריתות משנה ב':

(יא) (על הברטנורא) רוצה לומר קבועה. אבל עולה ויורד, לא קרינא חטאת סתמא:

(יב) (על המשנה) לא תבוא כו'. כשנטמאה בשעת תשמיש. ויליף לה בגמרא מקרא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

על עשה ועל לא תעשה שבמקדש: עשה שבמקדש וישלחו מן המחנה לא תעשה ולא יטמאו את מחנהם שאע"פ שהוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת הואיל ואין שגגתו חטאת קבוע אלא קרבן עולה ויורד פטור לגמרי כדמפרש טעמא בגמ' דנאמר ואשם בחטאת קבועה דיחיד ונאמר ואשמו בצבור מה ואשם האמור ביחיד הוי חטאת קבועה אף ואשמו האמור בצבור אין מביאין שום קרבן אלא במקום שאילו עשאו יחיד היה חייב חטאת קבוע [הגה"ה מצאתי כתוב ק"ק אמאי איצטריך למילף ואשם ואשמו לילף ואשם מואשם דהוו מצות שוות ויחיד מיחיד ע"כ] וכן נמי הא דתנן אין יחיד מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש יליף נמי בהאי נ"ש כתיב גבי אשם תלוי ואשם וכתיב ואשמו בהעלם דבר של צבור מה ואשמו דכתיב בצבור חטאתן קבועה דגמרי מואשם דחטאת יחיד אף ואשם האמור באשם תלוי אינו בא אלא על ספק חטאת קבועה לאפוקי עשה ולא תעשה שבמקדש דאין אשם תלוי בא עליו ולא איצטריך לתנא למיתני אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש אלא כגון ביחיד בעלמא אבל בב"ד לא איצטריך למיתני' שהרי אין ב"ד מביאין אשם תלוי אפי' במקום ספק חטאת קבועה כדאמרינן בגמרא בריש פירקין וכו' הלכך כי איצטריך אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש כגון ביחיד בעלמא והאי דקא תני אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש לא קמיירי בכהן משיח כלל משום דהוי פלוגתיה דר"ש ור"ע ר' עקיבא לא פטר ליה מפר על טומאת מקדש וקדשיו ור"ש פטר ליה לגמרי כדמפרש בגמ' בסוף פירקין:

אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה: דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה ומביאין יחידים אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה משום דהוי ספק חטאת קבועה ומשמע דלא בעי תנא דמתניתין חתיכה משתי חתיכות כמו שכתבו תוס' ז"ל בכריתות ר"פ ספק אכל:

איזהו מצות עשה שבנדה: קשה קצת אמאי לא תנא הכא נמי איזוהי מצות עשה שבמקדש ושבקה ותנייה התם בפ' ידיעות:

לא תבוא על הנדה: ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. פרוש מן הנדה כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש דכתיב והזרתם את בני ישראל רש"י ז"ל ואיתה בפ' ידיעות הטומאות דף י"ז: וכתבו שם תוס' ז"ל אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה ואע"ג דאמרינן בפ' בתרא דמכות דבעינן דומיא דע"ז דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד מיחייב יצא פסח ומילה עשה דנדה לא תעביד הוא דלא תיפרוש בהנאה עכ"ל ז"ל. וביד רפי"ד דהלכות שגגות: מצות לא תעשה אל תבוא על הנדה פירש כשנטמא בשעת תשמיש ויליף לה בגמרא פ' שני דשבועות דף י"ח דכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ולא תקרב נמי לא תפרוש הוא דכתיב האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך פירש רש"י ז"ל ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגש בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא קדשתיך טמאתיך כמו הן ישא איש בשר קדש וכמו פן תקדש:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אין חייבין: מדקתני סתמא, משמע דהכא נמי בב"ד או משיח שטעו מיירי, ככל הנך אין חייבין דלעיל ומתני' דלא כר"ע, רק כר"ש דס"ל הכי בסוף פרקן:

על עשה ועל לא תעשה שבמקדש: היינו טומאת מקדש וקדשיו [ועי' לקמן בפרקן מ"ז]. לא תעשה שבמקדש, היינו בנטמא כבר, דאסור לו לכנס למקדש. ועשה שבמקדש, כגון בנטמא במקדש דמצוה לו לצאת בקצרה ולא בארוכה. וכמו כן לענין אכילת קודש. בנטמא קודם אכילה, היינו ל"ת שבקודש. ובנטמא בשעת אכילה, שצריך לפרוש מהאכילה היינו עשה שבקודש. ובהורו ב"ד באלו להתיר האסור, אף דיחיד מביא עליהן חטאת, אפ"ה אין מביאין קרבן, מדאין יחיד מביא על חטא כזה חטאת קבועה, רק קרבן עולה ויורד.

ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש: מי שמסופק לו אם חטא באלו, אינו מביא אשם תלוי, מדאין חייבין על וודאן חטאת קבועה.

אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה: מפרש ואזיל:

ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה: במסופק לו אם חטא בעשה או ל"ת שבנדה, מביא אשם תלוי, דהרי בוודאה מביא חטאת קבועה. וה"ה בכל חייבי חטאת קבועה, רק נקט נדה, מדאין בכל חייבי חטאת עשה דפרוש, דהיינו שבתחלה מותר היה, ובאמצע המעשה יהיה חיובו לפרוש עם מעשה, זהו רק בנדה. ואילה"ק הרי שפיר משכח"ל בנותר וחמץ שעד אותה הזמן היו מותרים ואח"כ נאסרו. י"ל התם לא שייך לומר פרוש, דהאכילה או הבליעה כשכבר הוא בפיו תחלת המעשה הוא:

איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה: כגון שהיה משמש עם הטהורה, ובשעת תשמיש הרגישה, פליטת דם מרחמה ואמרה לו נטמאתי השתא, נמצא דאם יפרוש ממנה מיד חייב כרת, דיציאתו הנאה היא לו כביאתו, אלא סומך על ידיו ורגליו שלא יהנה מגופה, וממתין כך עד שימות האבר, ואז פורש א"ע ממנה בלי קשוי. ואם שגגו ב"ד או משיח והורו שמותר לפרוש מיד, הרי טעו בעשה שבנדה, שמצות עשה היא, שיעשה מעשה כשיפרוש, באופן הנ"ל, כלעיל:

ומצות לא תעשה לא תבא אל הנדה: דהיינו בהורו ב"ד או משיח שמותר לבוא על אשתו סמוך לוסתה. ואחר שבעל כך, נמצא דם על עד שלו שקנח בו אחר תשמיש, דעי"ז נודע שפירסה נדה בשעת תשמיש, הרי טעו גם בלא תעשה שבנדה, שמצות ל"ת היא מלבוא על אשתו סמוך לוסתה. ואם פירש ממנה אז בקשוי אבר חייב הבועל ב' חטאות, אחת על כניסתו ואחת על יציאתו. ודוקא בבא עליה בשעת וסתה, אבל שלא בשעת וסתה, אפילו נמצא דם על עד שלו פטור לגמרי, דאנוס הוא. אבל באמרה לו בשעת תשמיש נטמאתי, ופירש ממנה בשוגג בקשוי אבר, אפילו היה שלא בשעת וסתה, חייב חטאת א' דעכ"פ פרישתו לא הוה באונס [עי' שבועות די"ח א']. ובכל גוונא היא פטורה, דקרקע עולם היא*). [ונ"ל דר"ל למה שנהנית בהוצאת האבר היא קרקע עולם. מדלא עשתה מעשה. דאל"כ הרי שוין אשה ואיש לעונש ולחטאת [ככריתות פ"ב מ"ד]. ולא הוזכר קרקע עולם רק שא"צ ליהרג כשיבעלוה באונס [כתוס' ע"ז דנ"ד א' ד"ה מתקיף]. ובכל מקום שחייב חטאת, לדידן צריך כפרה להתענות מ' יום, ואפילו אינן רצופין] [י"ד קפ"ה]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי