משנה הוריות ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק ב · משנה ב | >>
הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו, מתכפר לו בפני עצמוג. הורה עם הצבור ועשה עם הצבור, מתכפר לו עם הצבור.
שאין בית דין ה חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, וכן המשיח. ולא בעבודה זרה, עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת.
משנה מנוקדת
הוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
- מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ;
- הוֹרָה עִם הַצִּבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר,
- מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר.
- שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִים,
- עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת,
- וְכֵן הַמָּשִׁיחַ;
- וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה,
- עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת:
- עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת,
נוסח הרמב"ם
הורה בפני עצמו, ועשה בפני עצמו - מתכפר לו בפני עצמו.
- הורה עם הציבור, ועשה עם הציבור - מתכפר לו עם הציבור.
- שאין בית דין חייבין - עד שיורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת.
- וכן המשיח.
- ולא בעבודה זרה - עד שיורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת.
- שאין בית דין חייבין - עד שיורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת.
פירוש הרמב"ם
היה עולה על הדעת שכהן גדול אפילו עשה בהוראת בית דין לא יתכפר לו עם הציבור, הואיל ואינו מתכפר עמהם בצום כפור אלא בקרבן מיוחד לו בפני עצמו, כמו שבאר במקרא "פר החטאת אשר לו"(ויקרא טז, יא), והודיענו בכאן שמתכפר לו עם הציבור כשנשתתף עמהם בשגגה כמו שהקדמנו, כמו שאמר יתעלה "על חטאתו אשר חטא"(ויקרא ד, כח), רוצה לומר כשיהיה חטאו מיוחד לו לבדו אותה שעה יביא קרבן בפני עצמו, אבל כשנשתתף עם הציבור לא.
ולמדנו עבודה זרה משאר מצוות, לפי שנאמר בשאר מצוות "ונעלם דבר מעיני הקהל"(ויקרא ד, יג), ונאמר בעבודה זרה "והיה אם מעיני העדה"(במדבר טו, כד), כמו שלשם באמרו "דבר" ולא כל הגוף, כן באמרו בעבודה זרה.
ואיני צריך לבאר כי בכל מקום שאמרנו שאר מצוות או כל המצוות בעניין זה באיזה מקום שבא, כי אמנם נרצה לומר האחת ושלשים מצוות לא תעשה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מתכפר לו בפני עצמו - חייב להביא פר בפני עצמו:
הורה עם הצבור - שהיה הוא אחד מן הסנהדרין ששגגו בהוראה:
מתכפר לו עם הצבור - בפר העלם דבר של צבור, ואינו צריך קרבן אחר. דסלקא דעתך אמינא כי היכי דביוה"כ אין מתכפר עם הצבור, דהא כתיב (ויקרא טז) ושחט את פר החטאת אשר לו, הכא נמי יהיה צריך קרבן בפני עצמו, קמשמע לן דלא. ונפקא לן מקרא דכתיב (שם ד) על חטאתו אשר חטא, בחטא המיוחד לו מביא קרבן בפני עצמו, ובחטא שאינו מיוחד לו אינו מביא קרבן בפני עצמו:
שאין בית דין חייבים - כלומר, דין הוא שהמשיח מתכפר עם הצבור, שהרי אין בית דין חייבין ד וכו' וכן המשיח, אלמא הושוה המשיח לבית דין בכל עניניו, א"כ כשהורה עם הצבור דין הוא שיהיה שוה לצבור ויתכפר עם הצבור:
ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת - לפי שנאמר בשאר מצות (ויקרא ד) ונעלם דבר מעיני הקהל, ונאמר בעבודה זרה (במדבר טו) והיה אם מעיני העדה וגו', מה בשאר מצות ונעלם דבר ולא כל הגוך, אף בעבודה זרה דבר ולא כל הגוף:
פירוש תוספות יום טוב
מתכפר לו בפ"ע. כגון דמורו בתרי איסורי ב"ד בחלב. והוא בעבודה זרה. [א"נ אפכא כדאיתא בגמ'] (דף ז' ע"ב) דאי הורה הוא בפ"ע. ולא הורו ב"ד כלל לא אצטריך למתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא אלא כי אצטריך למתני כגון דהורו בב' איסורי. רש"י:
שאין ב"ד חייבין וכו'. לשון הר"ב כלומר דין הוא שהמשיח מתכפר וכו'. וכן פירש"י וההוא דפירש הר"ב לעיל דנפקא לן מקרא דכתיב על חטאתו. הכי איתא בברייתא. אבל ק"ל דבגמ' מייתי לה אמתני' וקאמר מה"מ דת"ר וכו'. ואי איתא דמתני' אשאין סמיך. מאי קשיא ליה. ומאי מהדר ליה. הא מתני' גופא תני טעמא. אלא נ"ל דתנא דידן לאו לראיה מייתי אלא מילתא באפי נפשה היא. וה"ק ואין. וכה"ג ריש פ"ק דביצה [מ"ב] שאפר כירה וכו' מפרשי' בגמ' ואפר כדפי' הר"ב שם וכבר כתבתי בסוף פ"ו דערובין [ד"ה שאין] בשם הרא"ש דמפרש לה הכי במתני' דהתם. ואע"ג דלא אתמר עלה בגמ' כלום. ושם הבאתי לו ממשניות אחרות לראיה לדבריו. וכך נ"ל נמי הך דהכא דהוי כמו ואין. ומשום כהן משיח נסיב לה הכא. אע"ג דלענין ב"ד כבר תנן לה לעיל פ"ק מ"ג. וא"נ איידי אינך דאין חייבים וכו':
שאין ב"ד וכו'. רש"י פי' ר"מ היא דאמר לעיל סוף פ"ק ב"ד מביאין וכו' ולפי מה שכתבתי לעיל בריש הפרק [ד"ה והלך]. בשם הכ"מ אין לדקדק במאי דתני ב"ד.. וככ"ע אתיא: וכן המשיח. כדפירש הר"ב במשנה דלקמן:
לא בעבודה זרה. דתנו רבנן לפי שיצאה עבודה זרה לדון בעצמה [פירוש רש"י שיצאה מכלל פר העלם דבר של צבור לדון בעצמה בהבאת פר ושעיר ע"כ]. יכול יהו חייבים על עקירת מצוה כולה נאמר כאן מעיני כו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על המשנה) בפני עצמו. בגון דמורו בתרי איסורים, בית דין בחלב, והוא בעבודה זרה, אי נמי איפכא. כדאיתא בגמרא דף ז'. דאי הורה בפני עצמו ולא הורו בית דין כלל, לא אצטריך למתני דחייב לחביא פר, דמקרא מלא הוא, אלא כי אצטריך למתני מון דהורו בשני איסורים. רש"י:
(ד) (על הברטנורא) ולא נראה לי כן שמהגמרא כו'. אלא נראה לי דלאו לראיה מייתי לה [במתניתין] אלא מלתא באנפי נפשה היא והכי קאמר, ואין. וכמו [בפרק קמא דביצה משנה ב] שאפר כירה. ועתוי"ט:
(ה) (על המשנה) בית דין. רש"י פירש, ר' מאיר היא דאמר לעיל סוף פרק קמא בית דין מביאין כו'. ולפי מה שכתבתי (אות ג), אין לדקדק במאי דתני בית דין. וככולי עלמא אתיא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הורה בפני: עצמו כגון דהורו בתרי איסורי ב"ד בחלב והוא בע"ז מתכפר לו בפני עצמו דמביא פר בפני עצמו דאי הורה הוא בפני עצמו ולא הורו ב"ד כלל לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא אלא כי איצטריך למיתני כגון שהורו בשני איסורין:
הורה עם הצבור: ב"ד כגון שהורו בחדא איסורא הוא בחלב והן בחלב מתכפר לו עם הצבור שהוא מתכפר בשל ב"ד ומפני מה מתכפר בשל ב"ד עם הצבור כי הורה עם הצבור לפי שבדברים הרבה שוה משיח לב"ד שאין ב"ד חייבין קרבן עד שיורו לבטל מקצת וכן המשיח וכו' והואיל והושוה משיח לב"ד הלכך כי הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור והאי דקתני שאין ב"ד חייבין ולא קתני שאין צבור חייבין סתמא כר"מ דאמר בפ"ק ב"ד הן המביאין פר על ידיהן והן פטורין רש"י ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל פירש רעז"ל שאין ב"ד חייבין כלומר דין הוא שהמשיח מתכפר וכו' פירוש זה מגומגם הרבה ויותר היה נראה לפרש דקאי אלעיל דתנן שוגג ועשה מזיד וכו' שהוריית כהן משיח לעצמו כהוריית ב"ד ועלה קאמר שאין ב"ד חייבין וכו' ואין ב"ד חייבין אלא על העלם דבר וכו':
עד שיורו: לבטל מקצת ולקיים מקצת כדאמרינן בפירקין דלעיל ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף:
וכן המשיח: דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור:
תפארת ישראל
יכין
הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו: אפילו אם באותו שעה גם הב"ד טעו בהוראתן באיסור אחר, כגון שטעו ב"ד בחלב והוא בדם, או איפכא כיון דאסורים חלוקין, מביאין כל אחד קרבן לעצמו:
הורה עם הצבור: ר"ל עם הסנהדרין:
ועשה עם הצבור: שטעה הוא והן בהוראה באיסור אחד, ועשה הוא וכל ישראל כהוראתן:
מתכפר לו עם הצבור: וא"צ להביא פר בפ"ע. ומ"ט. מפני שאין וכו':
שאין בית דין חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת: כלעיל [פ"א מ"ג]:
וכן המשיח: גם המשיח כך דינו:
ולא בעבורה זרה: אין חייבין ב"ד או כה"ג:
עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת: אלמא הושוו משיח וב"ד בכל עניינים. א"כ ה"ה בהורה עם הב"ד, נמי הדין כך שיהיה שוה לב"ד, שאין מביאין קרבן לעצמן אף כשעשו עם הצבור. [ונ"ל*) דאפשר מה דקאמר תנא שאין ב"ד וכו' הוא כמו שאפר כירה מוכן ריש ביצה, ור"ל כמו ואין ב"ד וכו']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת