מחיר יין ח

<< · מחיר יין · ח · >>

פסוק א

א ביום ההוא נתן המלך וגו'. כבר ביארתי לעיל כי הזמן נקרא יום ולזה אמר כי בזמן ההוא נתם המלך אחשורוש הידוע בית המן הוא זרש כאמרם מעולם לא קראתי לאשתי אלא ביתי ורוצה לומר שנתן הנחש שהוא המדמה להיות לעבודת אסתר ולא לעבודת ושתי ושלא יהיה נמשך אלא אחר עבודת השם יתעלה ומרדכי בא לפני המלך רוצה לומר כי הולך המלך אחר מרדכי ומרדכי לפניו ונמשך אחר עצתו ככל אשר יאמר מרדכי כי הגידה אסתר רצה לומר המשיכה עצמה בכל אשר יאמר לה. ויאמר המלך וגו'. רוצה לומר שמאז והלאה מרדכי הוא המושל בלא מקטרג כי המן הוא נתלה וגם אסתר מסכמת עם מרדכי ואינה חושקת לשום דבר גשמי כמו שנאמר ימים אשר אין בהם חפץ, וזה שנאמר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן.

פסוק ג

ג ותסף אסתר וגו'. הגיד כי לא די לאדם במה שאינו חוטא בימי זקנת מאחר שאין יצר הרע מתגבר בו כמו בילדותו, והמשל אומר חסר לגנבא נפשיה בשלמא נקיט, אלא צריך גם כן לתקן מה שעוות בילדותו כמו שאמרו בשמחת בית השואבה אשר לזקנתינו שכפרה על ילדתינו על כן אמר שבקשה אסתר מלפני המלך שישיב את רעת המן במה שחטאה והחטיא את הרבים כמו שכתבנו לעיל בפסוק ויבז המן לשלוח יד במרדכי וגו'. ואפשר שהמלך הנאמר הנה הוא קודש כאמרם ז"ל כל מלך שכתיב סתם משתמש קודש וחול, ואמר שנפלה לפני רגליו מלשון ועמדו רגליו על הר הזיתים שפירש הרב המורה (חלק א' פרק כ"ח) שרוצה לומר סבותיו וכן אמר כאן שנפלה לפני רגליו כאמרם שצריך לסדר שבחו של מקום ואחר כן יתפלל לידע לפני מי עומד בתפילה, כן אסתר בהתבוננות תחילה בסיבות השם יתעלה ושהוא יתעלה עלה העלות וסבת הסבות ואחר כן ותבך כי שערי דמעות לא ננעלו, והתחנן לו להעביר לה ולמחול על רעת המן שעשתה בינקותה.

פסוק ד

ד ויושט המלך וגו' שרביט הזהב וגו'. הוא העזר האלקי כמו שביארנו לעיל.

פסוק ה

ה ותאמר אם על המלך טוב וגו'. דע כי הסבות הם ארבע. החומר וסבת הצורית והפועלית והשכלית. ולזה בקשה אסתר אם על המלך טוב נגד סבה הפועלית ורצה לומר אם על המלך טוב להיות פועל בקשתי בדבר זו ואם מצאתי חן בעיניו הוא סבת הצורה שמצדו החן נמצא, וכשר הדבר בעיניו מצד שרואה לו תכלית טוב, וטובה אני בעיניו מצד החומר יכתב כו'. ודע כי מבואר בבקשה זו עניין רמזוהו ז"ל בגמרא דיומא פרק יום הכפורים אמר רבי יוסי גדולה תשובה וכו', שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע, מאי טעמא ובא לציון גואל, משום ולשבי פשע ביעקב. אמר רבי יונתן גדולה תשובה שמקרב הגאולה שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וכתב בעל העקידה שער ק' שאלו חכמים אינם חולקים כי איש חלוש מאד שכל אוכל תתעב נפשו אם יעזוב למה שימשך מחולשתו ויתעב מאכלו הנה מהרה ימות. אמנם, העצה הנכונה שיתחזק ויתאמץ כפי הכח בהתחלת הטיול ומעט מעט מהתעמל לפי שהתעמל המעטי הזה יביאהו לידי קצת תאוה ורצון אל לקיחת המזון או להמעט התיעוב ומעט המזון שיקח יכיניהו הכנה מה אל התעמלות יותר חזק מן הראשון יחזקהו אל לקיחת המזון יותר ולקיחת המזון יותר יוסיף אל ההתעמלות כן ילך הדבר בסבוב תוספות הטוב וכן הוא בתשובה כי בראשונה בהיותם בארצות אויביהם לא יוכלו לשוב לגמרי ולכן מעט התשובה יקרב הגאולה ויביאה כמו שאמר רבי יוסי ואחר כן בהיותם נגאלים יתחזקו כח לשוב בתשובה שלימה ויקרבו ימי הגאולה האמתית כו'. וכן נאמר כאן בבקשת אסתר כי בתחילה התחנן לפני המלך כמו שנאמר ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו וכאשר נתלוה אליה עזר האלקי כאמרו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב וגו', התאזרה עוז וחיל להתפלל עוד ותאמר אם על המלך טוב וגו', יכתב להשיב רעת המן שהוא הרעה שגרם לה בילדותה לחלל השם יתעלה ולאבד כל היהודים וגו'.

פסוק ו

ו כי איככה אוכל וראיתי וגו'. מאחר שכל ישראל ערבין זה לזה ולכן מבקשת לפני הקדוש ברוך הוא שיהיה בעזרה לקדש שמו ברבים גם מלך אחשורוש מסכים לדברי אסתר ולדברי מרדכי היהודי לומר הנה כבר נתתי לכם בית המן כמו שכתבתי לעיל.

פסוק ח

ח ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך. רצה לומר כטוב בעיניכם לעשות רצון המלך הקדוש ברוך הוא. וכבר ביארתי כל הדברים למעלה מה רצה לומר בכתיבה זו גם ביארתי שאסתר יותר צריכה להסכים לדברי מרדכי והיא יותר עיקרת בענינים אלו מהמלך אחשורוש כי בה תלוים החושים הצריכים למרדכי כאשר ביארתי לעיל. לכן אמר גם כאן שהמלך אמר שאסתר ומרדכי יכתבו הטוב בעיניהם והוא טפל לגבייהו ואמר כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב הרבה מקשים בו כי לפי פשט המקרא מאחר שכתב המלך אין להשיב איך היה מרדכי יכול להשיב רעת המן הלא אותם הכתבים גם כן היו כתובים בשם המלך וחתומים בטבעת המלך. ואני אומר שקושייתם הוא עצמו מאמר אחשורוש כי אמר למרדכי ואסתר כתבו וחתמו כטוב בעיניכם אבל לא ידעתי להועיל לכם כי כתב אשר נכתב ונחתם וגו' ואם כי אין להשיב רעת המן אבל הם יעשו כטוב בעיניהם אם יודעים תחבולות לזו גם מרדכי כשכתב הספרים לא כתב לבטל אגרת המן וכל מי שמרים יד נגד יהודי ימות כי לא היה יכול לבטל הכתבים הראשונים רק כתב שיעמדו היהודים על נפשם להלחם בהם ביום שקבע להם המן שהוא שלשה עשר לחודש אדר, ובזה אלו ואלו אגרות היו קיימין וזהו האמור לפי פשוטו של מקרא והוא מבואר למתבונן בדברי המקרא כי לא אמר רק שנפל פחד היהודים כל שונאיהם כמו שנאמר ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב כי אלקים עשה שיראו מלפניהם ושנקהלו היהודים נגד שונאיהם ואולי יתחילו שונאיהם בהם שילחמו נגדם ובזה יסולק ספק יותר עצום וזה כי מרדכי ואסתר לא בקשו מלפני המלך רק לבטל רעת המן. ואם כן, לא צוה להם אלא לבטל רעת המן, ולמה כתב שהיהודים ישלטו בשונאיהם כי זה לא צוהו המלך רק שיכתוב ששונאיהם לא ישלטו בהם, אבל לפי מה שכתבתי הכל מבואר כי לא היה יכול לבטל רעת המן אלא בענין זו כי לא כתב שהיהודים יתחילו מלחמה בשונאיהם רק שיעמדו על נפשם אם יתחילו שונאיהם בהם, כדברי המן, והוא מבואר לכל משכיל. אמנם, לענין הנמשל הוא מבואר יותר כי באמת אין להשיב עונות הראשונים שעשה בינקותו כי הוא מעוות אשר אין יוכל לתקן רק שצריך בזקנותו להטיב דרכיו ולקרא בשם השם א-ל עולם לקדש שמו בכל מקום שחללו בראשונה.

פסוק ט

ט ויקראו סופרי המלך. כבר כתבתי למעלה אצל אגרות המן מה הם הסופרים ואמר שכתב בחודש סיון הוא חודש מתן תורה כי על ידה יוכל לתקן מה שעוות, ואמר שכתב הספרים בשלשה ועשרים בו, שהם ששים ושמונה ימים אחר כתביו של המן שנכתבו שלשה עשר בניסן, להורות שכל אחד ימשך אחר כח הדברי שסח בו, גם כי כח הימים שהם ס"ח בגמטריא חיים, לומר שמי שמושך אחר כח זה זוכה לאור באור החיים לא באופן אחר. ויכתוב ספרים אל כל היהודים. כבר כתבתי למעלה כי לא נמצאו אלו השלימות אלא ביהודים, ולכן אמר שכתב ספרים אל היהודים ואמר אל האשדרפנים והפחות והשרים, והמדינות אשר מהודו ועד כוש כבר ביארתי לעיל מהו השרים והפחות והמדינות אשר מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, ואין צריך לחזור ולבאר כאן שנית.

פסוק י

י ויכתב בשם המלך וגו'. זהו גם כן מובן ממה שכתבנו לעיל מי הוא המלך אחשורוש ומה הכתיבה והחתימה. ואמר וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים. כבר נודע אמרם אחשתרנים בני הרמכים מי ידענו מאי ניהו, וזהו אמת כי הוא פעולת כח המדמה שמדמה גמל פורח באויר וכמו שהמשילו ז"ל בדבריהם שאמרו שהנחש היה כגמל לדמותן צורה בדמות כאלו. וכן קראו כאן אחשתרנים וזהו אמרו וישלח ספרים מלשון סיפור ביד הרצים שהם החושים ושאר כחות שרצים ומשוטטים הנה והנה לבקש מוחשיהם ביד רוכבי הרכש המה הולכים אחר רוע מעשיהם ושמים תכליתן ברוב עשרם ורכושם והם נקראים רוכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים הם ההולכים אחר דמיונם הכוזב וכתב להם להיות עתידים לעמוד על נפשם, ומה נחמד אמרו על נפשם לא על גופם כי כתב להם שכל אחד יתבונן אחריתו ויראה אחרית נפשו שלא תאבד ושתהא צרורה בצרור החיים ולא ילך אחר עצות המן הרע רק יעמוד על נפשו מנגדו ולהרוג לאבד את כל וגו', רוצה לומר כל העומדים עליהם להחטיאם והם הצרים אותם כי אין לך צר ואויב כיצר הרע והרוצה להחטיא את האדם ואמר ושללם לבוז, רצה לומר שיבוזו את עשרם ולא ימשכו אחריו יותר מדאי, ביום אחד בכל מדינות המלך וגו', רוצה לומר כי ביום אחד יכול לשוב ולקנות עולמו בשעה אחת כמו שאמרו שמא הרהר תשובה בלבו, ואמר שהיום הוא יום שקבע המן בשלשה עשר וגו'. כבר ביארנו מה נשתנה יום זה משאר ימים ומה היום מיומיים שקבעו המן ולכן כתב להם מרדכי שיעמדו ויתבוננו ביום זה ושלא ישמעו אל עצת המן במה שהסית ביום זה. ואפשר שכוון מרדכי בקבוע יום זה למה שנודע שבו היו כלים שבעה ימי אבלו של משה רבינו עליו השלום שמת בשבעה באדר. ולזה רמז מרדכי שכל אחד יתבונן ביום ההוא והחי יתן אל לבו כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום טוב ללכת וגו', ונקט יום השביעי של אבלו לרמוז על פסיקת האבילות להורות על דבר נאות וזה כי ידוע שאין מתאבלין על המת שנאבד ונפסד שאלמלא כן לא היו פוסקין אבילות לשבעה ימים אלא המת הולך למנוחתו כמו שכתוב לא תשימו קרחה וגו', בנים אתם וגו'. ועיקר האבילות אינו אלא הטוב הנעדר מן החיים במות המת, ולכן אין מתאבלים רק שבעה ימים להורות על שבעה פעמים עשר שנים שהם ימות האדם הקצובים שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה כמו שבאר והאריך בזו החכם בעל העקידה פרשת שמיני. ולכן כתב מרדכי להיות לכל אחד לראייה השארת נפשו ממה שפסקו ימי אבלתו של משה הגדול מכל נולד ורבן של נביאים ביום שלשה עשר בחודש אדר, ומעתה כל אחד יעמוד על נפשו לעשות הטוב והישר.

פסוק יג

יג פתשגן הכתב וגו'. לומר שכל אחד ממנו ילמד וכן יעשו לקרוא כלם בשם השם יתעלה להנקם מאויביהם שהוא היצר הרע הנקרא שונא כמו שכתבתי לעיל והוא אויבו של אדם.

פסוק יד

יד הרצים רכבי וגו' יצאו מבוהלים וגו'. רצה לומר שנעשה דברי מרדכי ויצאו מן הכח אל הפועל, ונדחו הרצים רוכבי הרכש והאחשתרנים הנזכרים למעלה ממקומן ונעשו מבוהלים ודחופים בעצת מרדכי כי באמת כשקם מרדכי כולן נפלו לפניו. ואמר

פסוק טו

טו ומרדכי יצא מלפני המלך וגו'. כבר נודע מאמר הנביא עליו השלום אל יתהלל עשיר בעשרו וגבור בגבורתו וחכם בחכמתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגו', וכבר ביאר המורה (חלק ג' פרק כ"ד (נ"ד?) ) שכבר ביארו הפילוסופים הקדמונים והאחרונים ששלימות האדם הן ארבעה מינים. הראשון, והוא הפחות שבהם הוא שלימות הקניין, רצה לומר מה שימצא לאדם ממון ובגדים וכלים ועבדים וקרקעות וכיוצא באלו ושיהא אדם מלך גדול הוא מזה. המין השני הוא שלמות תבנית הגוף ותכונתו וצורתו, רצה לומר שיהא מזג ההוא בתכלית השיווי ואיבריו נערכים חזקים כראוי. המין השלישי הוא שלמות המדות והוא שיהיה מדת האיש על תכלית מעלות. המין הרביעי הוא שלמות האנושי האמתי והוא כשיגיע לאדם המעלות השכלים, רצה לומר ציור המושכלות ללמוד מהן דעות האמיתיות באלקיות. ועל שלמות הקנין אמר הנביא אל יתהלל עשיר בעשרו ונגד שלמות הגוף אמר גבור בגבורתו, ועל שלמות המדות אמר חכם בחכמתו, רק בזאת יתהלל המתהלל וגו', והאריך שם הרב בפרק ההוא, וזה אמר שבמרדכי לאחר שכבש המן ראוי לומר עליו שיוצא מלפני המלך הקדוש ברוך הוא באלו השלמויות, ונגד שלמות הגוף אמר לבוש מלכות וכבר כתבתי לך לעיל כי גופו של אדם הוא לבושו תכלת וחור נגד שלמות הקניין שמקבץ שני דברים שהם העושר והכבוד הרמוזים הנה לעיל בתכלת, וחור כי חור מלשון שררה כמו שכתבתי לעיל, ותכלת מורה על עושר, ועטרת זהב בראשו הוא קניית המושכל כמו שבארתי לעיל באמרו כאשר ניתן כתר מלכות בראשו ותכריך בוץ וארגמן, הוא שלמות המדות וראה מה נפלא באמרו תכריך בוץ וארגמן ולא אמר אחוז בוץ וארגמן כמו שאמר ריש המגילה כי ידוע שמרדכי הצדיק לא היה לבוש כלאים ושעטנז שיהא בוץ וארגמן אחוזים זו בזו, רק תכריך ואינו שעטנז בלא קשירה והוא מורה על מעלות המדות הנתלים בשכל המעשה. ובזו היתה העיר שושן צהלה ושמחה כי צדיק יסוד עולם שהיה העיר שושן, ומעכשיו אין לה להתירא שיחזירה לתוהו ובוהו כמו שבארנו לעיל מפני זו היתה בתחילה העיר שושן נבוכה, ולכן אמר שכל היהודים הנמשכים אחר מרדכי יש להם

פסוק טז

טז אורה ושמחה וששון ויקר. נגד ארבע שלמויות אלו הנזכרים נקט ארבעה מיני שמחה, והמשיך הדבר ואמר שכל מקום שניתן הדת והוא הדת התורני שמחה וששון ליהודים משתה יום טוב, וזה כי באמת כל הולך אחר מלת התורה שהוא הדת הניתן בשושן עושה משתה ושמחה כי כל אוכל בנעימות ומסתפק בהכרחיים ומשמח בחלקו ונהנה בנחת ובבטחה ובוטח באלקיו שיטריפו לחם חוקו, ומסיר דאגה מלבו כמו שאמרו ז"ל כל מי שיש לו לאכל היום ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה, וכל זה מגיע לאדם על ידי התורה שהוא הדת ניתן בשושן ובזה יש לו משתה ושמחה ויום טוב תמיד כמו ששבחו קהלת, ואין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות וגו', ואמר ורבים מעמי הארץ מתיהדים וגו', רצה לומר שהצדיק קורא בשם אלקיו כמו שעשה אברהם שהיה מגייר כמו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן, ואומר כי נפל פחד היהודים עליהם, רצה לומר שמתפחדים ממה שמפחדים היהודים והוא כי יראת שמים עליהם, ואמר כי הקטרוג שקטרג המן ממנו שהוא יום שלשה עשר בחודש שנים עשר ההוא חודש אדר. ורצה להחטיא האדם עמו, הוא נעשה סניגור כי מרדכי קבעו להתבונן בו וללמוד ממנו להפר עצת המן וזרש אשתו ואוהביו כמו שכתבתי לעיל, וזה הרמוז כאן באמרו ביום אשר שברו אויבי היהודים וגו', וכל זה מבואר.