מחיר יין ו
פסוק א עריכה
א בלילה ההוא נדדה וגו'. רצה לומר שראה את הנולד כבר שכוחותיו רצו להשכילו לולי מרדכי היהודי. לכן לא רצה להמשיך אחר שום כח, רק אחר השכל שהוא מרדכי בהחלט. לכן, צוה להביא ספר הזכרונות וכבר כתבתי לעיל בפסוק ויכתב בספר דברי הימים מה הם אותם הספרים.
וימצא כתוב אשר הגיד וגו'. כבר בארתיו לעיל בפסוק קצף בגתן ותרש וגו' ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה וגו'. רוצה לומר אם נעשה רושם בראשונה כשנצח מרדכי שאר הכחות כי אז לא היה המן חוזר וניעור. ואמרו לו שאר הכחות לא נעשה כי אף שתלו המשרתים על העץ מכל מקום נשאר המן בתקפו, ולזה הרים ראש עכשיו, וזה אינו מספיק.
פסוק ד עריכה
ד ויאמר המלך מי בחצר וגו'. כבר ידעת אמרם ז"ל שהמלאכים נראו לו כאנשים וקצצו לו אילנות ואמרו שהמן צוום לעשות כן כמו שתרגם המתרגם לקמן בפסוק והמלך קם בחמתו. וכבר ידעת משלם באמרם ז"ל מי שמשתבש בהשגותיו שהוא קוצץ בנטיעות. ואמר שמלאכים היו קוצצים אלו. וכבר ידעת שתוף שם מלאך, שכל כחות הנפש נקראים מלאכים כמו שבאר הרב המורה בארוכה (חלק ב' פרק ו'), ולכן אמר מי בחצר שהוא השכל לשבש השגתו.
פסוק ה עריכה
ה ויאמרו נערי המלך שהם כחות נפשו שהמן הוא המעכב כי אף שהמדמה נקרא זרש מכל מקום לולי כל המתעורר שרוכבים עליו המעוררו לחטא, לא היה יכול לעשות מאומה.
פסוק ו עריכה
ו ויבא המן ויאמר לו המלך וגו'. כבר מבואר מהו המלך והמן, רק שכל אמירות אלו היה במחשבה לבד, כמו שנאמר ויאמר אל לבו כי לא היו בכל דברים אלו אמירה או דבור חוץ לנפש, ולזה אמר ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר, רצה לומר שחושב כי הוא הערום מכל חית השדה שהם כחות הנפש כמו שבארתי לעיל, ושהאדם ימשך אחר דמיונו ולא אחר השכל. ואף כי זרש היא הדמיון, והמן המתעורר בעל באשתו ואשה בבעלה להקרא בשמו. ודע כי מחלוקת גדולה נפלה בין כת המדברים הנמשכים אחר כת הדמיון ובין הפלוסופים האמתיים אשר משכו עצמן לאחר השכל, כמו שסיפר הרב המורה (חלק א' פרק ע"ג) אמרו, זה לשונו, היות כל מה שמנוהו המדברים מן הנמנעות בלתי מצוייר בשום פנים, והיות מה שקראוהו אפשר מצוייר הוא מאמר אמתי אלא שהפילוסופים אומרים שזה שקראוהו נמנע להיותו בלתי מדומה, ואשר קראו אותו אפשר להיותו מדומה, וזה היות האפשר אצלכם הוא האפשר בדמיון לא אצל השכל כו' הנזכר בזו תבחנו המחוייב והאפשר והנמנע פעם בדמיון ולא בשכל כו', וכתב עוד דע כי יש דברים כשיבחנם אשם בדמיונו לא יציירם כלל. אבל ימצא המנע דמיונם כהמנע התקבץ שני הפכים בנושא אחד, ואחר כן יתאמת במופת מציאות הדבר ההוא הנמנע לדמותו והוציאהו המציאות וכו'. לזה אמר כי המן הרע הסית למלך לילך אחר דמיונותיו ולעשות לו יקר וגדולה לבחון המחוייב והאפשר, הכל מצד הדמיון, ולכן אמר שיביאו הלבוש והסוס על יד איש וגו', לבוש הוא גוף האדם כי כח הפנימי נקרא אדם וגופו הוא הלבוש כמו שביאר הרקנ"ט פרשת בראשית, וכבר נאמר ותחת כבודם יקד כיקוד אש, וגופן היה קיים ונשמתן נשרפות, וקרא לגוף כבודם וזה מבואר. והסוס הוא כח החיוני אשר רכב עליו המלך שהוא כח השכלי. וכבר משלו בזה באמרם שהנחש כגמל וסמאל רוכב עליו. וקראו סוס להיות מפורסם שרוכבים עליו המלכים והשרים כי בידוע גם הוא מלשון שוש ישיש כי השמחה והאבל תלוים בכח זו. ואמר ואשר נתן כתר מלכות בראשו, הוא השכל בעצמו שיש לו כתר המלכות, וזה כי כתר נאמר על כל אשר מסבב ומקיף הכל, כמו שהכתר יסובב הראש מלשון אבירי בשן כתרוני. וזה הסוד רמז אליו החכם הנרבוני בפירוש למורה חלק ב', פרק ו'. ומצאתי שכתב חכם אחד שלא רמזו רז"ל שתפילתן של צדיקים עולה ונעשה כתר להקדוש ברוך הוא כי כאשר יתאחדו שכלם עמו יתעלה, הוא יקיפם בכתר. ומזה אמרו עוד סנדלפון עמד אחרי המרכבה וקושר כתרים לקונו והוא אופן אחד בארץ וקבל כל הצורות המקיפות את החומרים בכתר. ודע זה, כי כל הכתרים יתאחדו בכתר זה הנרמז הנה. עד כאן לשון החכם. ומה מאד נאות לכוונתינו כי השכל ניתן כתר מלכות בראשו להיות מקיף בשכלו הסבות הכוללות והצורות הסובבות בכתר. ולזה אמר ואשר ניתן כתר מלכות בראשו ולא אמר שיתנו כתר מלכות בראשו, כי השכל ניתן כתר המלכות בראשו, והוא מבואר כי בכל זה אין לדמיון השגה בזו כי אין לדמיון רק דברים מושגים לחוש שהם פרטיים כאשר זה ידוע לכל מבין. ומעתה אמר המן שהמלך יתן כל זו לאיש אשר חפץ ביקרו דהיינו המן הרע בעצמו, וילבישו על ידי אחד משרי הפרתמים וגו' שהם כחות הנפש הוא כח הדברי ושהם יסכימו כולם להכנע מפני כח הנדמה ולשפוט הכל אחר הדמיון לשפוט בו המחוייב והאפשר והנמנע. ויקראו לפניו ככה וגו', רוצה לומר שיתפרסם בפי כל שהכל משועבד להמן הידוע.
פסוק י עריכה
י ויאמר המלך להמן וגו'. וכל מקרא זה מבואר כי לא הלך המלך אחר עצת המן אלא צווהו להיות משועבד לפני מרדכי הידוע היושב בשער המלך שהוא שער השמים כמו שבארתי.
פסוק יא עריכה
יא ויקח המן את הלבוש וגו'. רוצה לומר שעשה המן כדבר המלך וגילה לכל שהוא והגוף מוכנים ומשועבדים למרדכי היהודי שאי אפשר להם להרים ראש אם לא על פי מרדכי ומה נאות שלא אמר שלקח רק הלבוש והסוס, ולא כתר המלכות משום שאשר ניתן כתר המלכות בראשו הוא מרדכי בעצמו, וידוע כי כל את שבמקרא בא לרבות, וכן אמר כאן את הלבוש ואת הסוס, אחד לרבות את זרש, ואחד לרבות את המן, ואמר שמרדכי שב לשער המלך שהוא שער השמים, כי באמת אם יכבוש מרדכי את המן בדרך שבארנו, סופו לשוב לשער השמים ותשוב הנשמה למקום שחצבה משם, והמן שב לביתו שהוא גופו אבל וחפוי ראש.
פסוק יג עריכה
יג ויספר המן לזרש וגו'. כבר מובן מקרא זה ממקרא דלמעלה ויתאפק המן ויבא אל ביתו וגו', רק שהוסיף ואמר אם מזרע היהודים וגו'. כבר פירשתי מלת זרש שהיא נחש אמרה להמן שהוא סמאל המתעורר אם מזרע היהודים וגו' כמו שנאמר במעשה בראשית ויאמר השם אל הנחש. ואיבה אשית בין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש וגו'. ופירש הרב המורה (פרק שלישי חלק ב'), כי זרע הנחש המה תולדות ומעשה המדמה והמתעורר וזרע האדם המה מעשה השכל וכשמושך אחר השכל תשופנו למדמה בראש. ולזה אמרה זרש להמן רצה לומר המדמה למתעורר אם מזרע היהודים אשר החילות לנפול בימי אדם הראשון אשר עליו נאמר ואיבה אשית וגו', נפול תפול כי אין לו תקומה ממנו.
פסוק יד עריכה
יד עודם מדברים וגו' ויבא המלך והמן וגו'. כל זה מבואר ממה שנזכר לעיל בסעודת אסתר ורצה לומר כי מעתה ואילך כל יום אינו עוסק רק בסעודת המצוה כמו שכתבתי לעיל בסעודת אסתר, ובטוח באשתו שלא יכשילנו עוד, ואמר לה מה בקשתך וכבר ביארתי מקרא זו למעלה במשתה הראשון.