מחיר יין ה
ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר וגו'. מלשון מלכי יושפר עליך, רצה לומר שלבשה אסתר עצת מרדכי ואמר שזה היה ביום שלישי כי מלת יום נאמר על הזמן כמו שבארתי לעיל בפסוק ימים רבים והזמן נחלק לשלשה חלקים, עבר הוה ועתיד. ועל כן אמר כי בזמן השלישי, רצה לומר בהתבוננות על העתיד שאי אפשר לקיים בעולם הזה, ואי אפשר בעולם הבא לקיים רק לנשמה הנשארת אחר כלות הגוף, אם כן ראוי לה שתשמע לעצתו ותלבש בגדי מלכותה ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית, והוא חצר גינת הביתן, רצה לומר הבנת השכל כמו שפירשתי למעלה נוכח בית המלך הוא ביארו רוצה לומר כי חצר בית המלך הפנימי הוא נוכח בית המלך וזהו אמת שהשכל הוא נוכח החומר שהוא בית המלך, ונוכח הוא מלשון ונוכחה יאמר השם, ורצה לומר כי השכל מוכרח להדריך החומר בדרך ישרה, ורצה לומר בכל זו כי הסכימו החומר והשכל שינהגו עצמן בהנהגה ישרה וילביש שק ואפר לשוב בתשובה שלימה עד שיבערו המן הרע מן הארץ, ומעתה אמר שהמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נוכח פתח הבית, רצה לומר שבזמן שהגיע האדם למדרגה זו אז ראוי לומר עליו שיושב על כסא מלכות לא כימים הראשונים שנאמר כשבת המלך וגו', כשבת ולא יושב, ישיבה שאינה ישיבה, וזה מבואר. ואמר שהוא יושב נוכח פתח הבית, רצה לומר שכל כוונתה מעתה להתחנן ולהתפלל נגד שער השמים שהוא פתח בית א-ל יתעלה כמו שבארנו למעלה.
ויהי כראות המלך וגו'. כבר כתבנו לך לעיל אמרם שכל מקום שנאמר במגילה זו מלך סתם משתמש קודש וחול. ולזה אמר כאשר רואה המלך העליון יתעלה שהכין האדם עצמו לטהר מיד מסייעין אותו מלמעלה ומגיע לו שרביט הזהב שהוא העזר האלקי כמו שבארנו למעלה, וראה מה נפלא ענין זה כי אסתר ההיפוך של ושתי כי היא באה מעצמה אל המלך ולהפוך מושתי שלא באה אף על ידי שלוחים. וחזר ומספר במלך התחתון כשיש לאדם אשה כזו הנקראת אסתר, מעתה אין צריך לדאג שמא יחטיאו כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום בטח בה לב בעלה, ומעכשיו מותר להניחם לילך בדרך האמצעי ליתן לה ההכרחי כי לא תחטא עוד כמו שביארנו לעיל מעניין רפאות הנפש. וזה אמרו
ויאמר לה המלך מה לך אסתר וגו'. אמר עד חצי המלכות ותעש כי באמת צרכי החומר ההכרחיים הם חצי המלכות ולא יותר להיות חציו צורה, והוא שכלי, אינו צריך בצרכי החומר.
ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבא המלך והמן וגו'. ראה צניעות וחסידות אסתר המלכה כי אף שנתן לה לשאול עד חצי המלכות לא שאלה דבר רק כל כוונתה לשם שמים, וזה כי המשתה זו שעשתה אסתר שהמלך והמן הידועים מסובים בו הוא סעודת מצוה סעודה שתלמיד חכם מיסב בה, והאוכל ממנה כאלו נהנה מזיו שכינה. וכבר ביאר זה בארוכה החכם בעל העקידה פרשת ויחי שער ל"ב אמר, זה לשונו, האיש הנלבב בכל ימיו אוכל בסעודת מצוה, שאין כוונתו בלחם אשר הוא אוכל רק להבריא גופו להיות נכון ומזומן לעבודת הנפש החכמה, והוא אמרם כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם מיסב בה כו' והתלמיד חכם הוא הנפש והשכל המתעצם באדם אשר אליו כיון החכם כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך רצה לוומר כי תשב ללחום את מושל שהוא כח המתאוה אשר הוא מושל בך, בין תבין את אשר לפניך שהוא השכל, ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה, רצה לומר כשתתבונן בזו, ושמת סכין בלועיך מלאכול דברים האסורים אם בעל נפש אתה שאם אינך בעל נפש אין לפניך כלום שתצטרך להשמר מפניו. ולזה אמר שהאוכל על זה האופן עם שהמאכל הוא חמרי יחשב חו לרוחני ונהנה ממנו כאלו נהנה מזיו השכינה, עכ"ל החכם. וכן אמרה אסתר בכאן כי אינה מבקשת שום סעודה רק משתה שהמלך שהוא השכל ישב בראש ויהנה ממנו תחילה דהיינו בכוונת המצות אשר נעשים בסעודה ההיא, הן מצד שכוונה בסעודה ההיא להברות גופה, הן מצד הברכות שעושין על המאכל, הן מצד תורה שמדברים על השלחן, כי מכל זו יהנה השכל, והמן גם כן יהנה ממשתה זו כי על כל פנים החומר שהמן נתלה בו גם כן יאכל וישבע מן הסעודה ההיא במקרה כי עיקר הכוונה אינו (? אלא) על המלך רק שגם השטן יבא בתוכם. ומה נפלא דבר זה שלא זמנה לסעודה רק המלך והמן כי כל שרי המלך הם בכלל, ואין בפרט אלא מה שבכלל.
ויאמר המלך מהרו וגו', זה מבואר שהמלך הסכים לדבריה כי טובים המה.
ויאמר המלך לאסתר במשתה היין וגו'. כבר ביארתי לזה למעלה רק שהוסיף הנה לומר כי אמר לה במשתה היין להוסיף מעלתה כי אף שידוע שהיין על הרוב גורם רעה לעולם כאמרם כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, מכל מקום יודעת להשתמש בו כראוי לצאת ממנו בשלום ושלא ישתה ממנו רק הצריך לו להברות גופו עמו שאמר חמרי וריחני פיקחין. ולכן אמר שאף במשתה יין בטח בה לב בעלה שלא תעבור חקו כגבר עכרו יין.
ותען אסתר ותאמר וגו'. אם מצאתי חן וגו' אשר אעשה להם וחמר אעשה כדבר המלך. רוצה לומר שמעתה אינה מבקשת כל ימיה רק סעודות אלו כהיום כמחר דבר יום ביומו והכל כדי לעשות דבר המלך.
ויצא המן ביום ההוא וגו' חותם במקרא זה כל הסיפור מהמן עד הנה להורות שכל מה שהמן הרע הידוע מושל אינו מושל אלא על שאר כוחות הנפש התלויות בחומר. אמנם, על שכל הנאצל אין לו שום שלטונות עליו כלל כמו שאמרו הקדוש ברוך הוא שוחק על גמל ורוכבו. ולזה אמר ויצא המן. וכבר ידעת אמרם להיכן יצא, יצא לתרבות רעה, וזה יציאת המן גם כן. ואמר שמח וטוב לב כי ידוע מדרכו של יצר הרע להמשיך האדם בלב טוב בשמחה ומשתה תמיד הפוך ממה שנאמר בכל עצב יהיה מותר רק בראות מרדכי יושב בשער המלך שהוא שער השמים להתפלל שם, ולא קם ולא זע להיות נכנע לפניו כמו שבארתי שמרדכי שהוא השכל הנקנה שוחק עליו, אז מלא המן חמה.
ומעתה התחיל ספור אחר מתחבולות המן הרע וזרש אשתו, ואמר
ויתאפק המן, ויבא אל ביתו וגו'. רצה לומר כי מאחר שראה שמרדכי לא קם ולא זע מלפניו ושאסתר היתה הולכת בעצתו ולא היה יכול להחטיאו במעשה כי היה יודע להזהר מפניו, מעתה ויתאפק מלהחטיאו עוד בדברים אלו, ויבא אל ביתו, זו אשתו, ויקרא לכל אוהביו ולזרש אשתו. וכבר כתבתי לעיל כי זרש מורה על כח המדמה שהוא הנחש שרוכב עליו סמאל במעשה בראשית, הנקרא בסיפור זה המן, ורצה ליטול עצה מאוהביו ומאשתו להחטיא האדם במושכלת, כי כבר ידעת מאמר הרב המורה (פרק שלשים חלק ב'), שאמר כי קללת חוה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, רוצה לומר היותה מנצחת לו בראש, והוא מנצח לה בעקב, כי המדמה מנצח לשכל בעקב כמו שהנשוך בעקבו לא יוכל לרוץ ולמהר ללכת, כן מי שהוא בעל דמיון לא יוכל במהרה להשכיל במושכלות, עכ"ל. ולזה בא המן לזרש אשתו להיות לו לעזר כנגדו, להטעות האדם בדמיונו שלא ישכיל במושכלת במהרה. ולזה אמר שסיפר להם מה שאירע, וכשרצה להחטיאו במעשה שהסיתו בכבוד עושרו לילך ולאסוף ממון כמו שבארתי לעיל באמרו ועשרת אלפים ככר כסף, גם שרצה להחטיאו לשום תכלית קניין המעלה והכבוד, זה רוב בניו, ואמר שאף שגדלו המלך הקדוש ברוך הוא להיות נשוא וגבוה מכל כחות הנפש שהם שרי המלך כמו שכתבתי לעיל בפסוק אחר הדברים האלה גדל וגו'.
ויאמר המן אף לא הביאה אסתר וגו'. כאשר ביארתי לעיל שאסתר הביאה המלך והמן אל המשתה שזהו סעודת מצוה, ואלו היתה אסתר קורא לאחד בלא השני לא היתה סעודת מצוה כי שניהם צריכים להיות בסעודה זו להברות גופו ולקיים השכל. ולכן מתאונן המן על רוע מזלו כי כל זה אינו שוה לו כי זה אינו דרך שלום להיות האדם צדיק ומתחנן לאלקיו, ומרדכי יושב נגד שער המלך שהוא שער השמים, ולכן ביקש מהם להמציא לו תחבולה שיוכל לגמור מלאכתו ולהחטיא האדם.
ותאמר לו זרש כי יחטיאו במרמה שלו וימשכיהו אחר הדמיון ובזו ימנע מלהשיג מושכליו כראוי. ואמר שיעשה עץ גבוה חמשים אמה. רצה לומר כי ידוע אמרם כי חמשים שערי בינה הם בעולם, וארבעים ותשעה נמסרו למשה בסיני, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים, ורצה לומר בזו כי ידמה שיוכל להשיג יותר ממה שבהשגת האדם להשיג, ובזה ישתבש האדם במושכלות, כמו שכתבתי למעלה. ובבקר אמור למלך שיתלה למרדכי עליו, רצה לומר שיחקור בהשגות אלו ובזו תוכל להחטיאו, ואז תגרום שאחר כך יחטא במעשים להמשיך אחר הגשמיות ותבא עם המלך אל המשתה שמח וטוב לב כל יום תמיד, כי אחר שנשתבש השכל ישתבשו המעשים. כזה אירע לאצילי בני ישראל שטעו בהשגתן, כמו שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' ויחזו אלקים ויאכלו וישתו, כמו שהאריך בזה הרב המורה (פרק ה' חלק א'). וייטב הדבר בעיני המן, ויעש העץ באופן שצוהו זרש, ובאמרה שזו היא תחבולה גדולה להחטיאו לולי השם היה לאדם להעירו משנת תרדמותו, ונעיר מסכלותינו. וזה אמרו