מועד קטן ה ב

מידע על מהדורת ויקיטקסט • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה • מהדורה מבוארת

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפט

| ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

קרי עליה (תהלים נ, כג) ושם דרך אראנו בישע אלהים תנו רבנן ^אאין מציינין לא על כזית מן המת ולא על עצם כשעורה ולא על דבר שאינו מטמא באהל אבל מציינין על השדרה ועל הגולגולת על רוב בנין ועל רוב מנין המת ^בואין מציינין על הוודאות אבל מציינין על הספיקות ואלו הן הספיקות סככות ופרעות ובית הפרס ^גואין מעמידין ציון במקום טומאה שלא להפסיד את הטהרות ^דואין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל וכזית מן המת אינו מטמא באהל והא (תניא) אלו שמטמאין באהל כזית מן המת אמר רב פפא הכא בכזית ^המצומצם עסקינן דסוף סוף מיחסר חסר מוטב ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי שעה ואל ישרפו עליו לעולם ואלו הן הספיקות סככות ופרעות סככות אילן המיסך על הארץ פרעות אבנים פרועות היוצאות מן הגדר בית הפרס כדתנן ^והחורש את הקבר הרי הוא עושה בית הפרס וכמה הוא עושה מלא מענה מאה אמה ובית הפרס מי מטמא באהל והאמר רב יהודה אמר שמואל ^זמנפח אדם בית הפרס והולך ורב יהודה בר אמי משמיה דעולא אמר ^חבית הפרס שנידש טהור אמר רב פפא לא קשיא כאן בשדה שאבד בה קבר כאן בשדה שנחרש בה קבר ושדה שנחרש בה קבר בית הפרס קרי ליה אין והתנן שלשה בית הפרס הן ^טשדה שנאבד בה קבר ^יושדה שנחרש בה קבר ^כושדה בוכין מאי שדה בוכין רב יהושע בר אבא משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין בה מתים וטעמא מאי אמר אבימי משום יאוש בעלים נגעו בה ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון והא תניא ^למצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר ^מר' יהודה אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד לפי שאין הכל בקיאין בדבר אמר רב פפא כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר דציינוה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר וליחוש דלמא אילנות מגואי וקבר מבראי כדאמר עולא בעומדין על הגבולין הכא נמי בעומדין על הגבולין

רש"י

קרי עליה ושם דרך - שמחשב בשעות אי זה מהן להקשות אי זה מהן שלא להקשות:

אבל מציינין על השדרה - שאע"פ שאינה אלא עצם אחד מטמא טומאה באהל:

רוב בנינו - כגון עצמות גדולות כגון קוליות אע"פ שאין בו רוב מנינו:

רוב מנינו - רוב העצמות ואע"פ שאין בו רוב בנינו:

אין מציינין על הוודאות - הואיל דברור לכולי עלמא דאית ביה טומאה ודאית לא מטלטלי באותו מקום טהרות:

אבל מציינין על הספיקות - שיש עליהן אהל כגון סככות ופרעות הסמוכות לרה"ר הסמוך לבית הקברות דמספקא לן בהו טומאה דכיון דיש עליהן אהל רגילים לקבור שם במקום צנוע:

סככות ופרעות ובית הפרס - מפרש לקמן:

אין מעמידין הציון על הטומאה שלא להפסיד טהרות - שאם הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש עד שבא על הציון פתאום ויטמאו הטהרות שהרי הטומאה תחת הציון אלא עושין הציון סמוך לטומאה ברחוק כל שהוא וכשבא על הציון מרגיש מן הטומאה ואינו הולך עליה:

אין מרחיקין את הציון ממקום טומאה - יותר מכל שהוא:

שלא להפסיד ארץ ישראל - שכשרואה הסימן מיד פורש ונמצא ארץ ישראל בטומאה שלא לצורך:

וכזית מן המת אינו מטמא באהל - דקתני אין מציינין על כזית מן המת ולא על כל דבר שאינו מטמא באהל:

אמר רב פפא - לעולם כזית מטמא באהל והא דקתני אין מציינין בכזית מצומצם עסקינן דמחסר חסר בקרקע ולהכי אין מציינין:

ישרפו עליו [תרומות] וטהרות שעה אחת - דכל העובר על אותו כזית כשנקבר מחדש שורפין טהרותיו דעדיין לא חסר:

ואל ישרפו עליו לעולם - שאם מציינין אותו שורפין עליו (על) כל תרומה שעוברין על אותו ציון לעולם שלא לצורך שהרי חסר וזימנין דלא חזי ליה כגון בלילה וכי הדר חזי ליה ואמר נטמאת תרומתי ושרף לה והיא לא נטמאת דההיא כזית כבר חסר וכשאין מציינין אותו אין שורפין עליו אלא מחדש שלא חסר:

אילן המיסך על הארץ - וטומאה תחת נוף אחד ואינו יודע תחת איזה נוף עושה ציון:

בית הפרס - חצי מענה תלם אחד של מאה אמה:

מנפח אדם - ההולך לשחוט פסחו דאם יש עצם כשעורה המטמא בהיסט מתפזר ברוח ועושה פסח בבית הפרס אזיל לו ואי מטמא באהל. היכי אזיל עליה בשדה שאבד בה קבר. קתני דמציינין דמטמא באהל אבל בשדה שנחרש בה קבר אין צריך לציין ולא מטמא באהל דנימא מחרישה סלקיה לטומאה:

שלשה בית הפרס הן - שאין הולכין בו אוכלי תרומה:

שמפטירין בה את המתים - שכשמביאין מתים ממקום למקום לקבור כשבאין בשדה סמוך לעיר נפטרין אלו שהביאום ממקומן והולכין להם ובאין אנשי המקום ומקבלין אותן ורוחצין אותן שם וקוברין אותן:

וטעמא מאי - חוששין ביה משום טומאה:

משום יאוש בעלים - לפי שהביאום ממקום רחוק נדלדל אבר ונפל שם ונתייאשו אלו על אלו והניחוהו שם:

ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון - דקא מתרצת הא דקתני מנפח אדם בית הפרס כשנחרש:

ואינו יודע מה טיבה - אם הוא שדה שנחרש בה קבר ויכול לילך בניפוח ואם מפני שנאבד בה קבר ואינו יכול להכנס בה בנפיחה דמטמא באהל:

יש בה אילנות בידוע שנחרש - השדה לצורך האילנות ויכול להלך שאינו מטמא באהל אלמא מדקתני בה מצא שדה מצויינת דמציינין בית הפרס שנחרש:

אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר - ולא נחרש ומטמא באהל:

רבי יהודה אומר - לעולם לא הוי בחזקת שנחרש עד שיהא שם זקן או ת"ח שיהא יודע שנחרש:

אמר רב פפא - לעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון והאי דקתני בידוע שנחרש בה קבר בשדה שאבד בה קבר וציינה לאלתר:

יש בה אילנות בידוע שנחרש - לאחר שציינוה ולעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון:

אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר - ולא נחרש:

וליחוש דלמא אילנות מגואי וטומאה מאבראי - ולא נחרש במקום טומאה מבחוץ לאילנות אלא בין האילנות והוי שדה שאבד בה קבר ולא נחרש ואמאי קאמר בידוע שנחרש בה קבר:

בעומדין האילנות על הגבולין - של רשות הרבים דודאי ליכא טומאה מבראי דלא קברי אינשי ברשות הרבים אלא בין האילנות הויא טומאה ונחרש בשביל האילנות:

' -

תוספות

אין מציינין. אין צריך ציון ואי גבי יום טוב מיירי הברייתא איכא לפרש אסור לציין ואסור לטרוח ביום טוב:

עצם כשעורה. והוא הדין יותר מכשעורה כדמוכח בסמוך אינו מטמא באהל והאי דנקט כשעורה משום דבהאי שיעורא מטמא במגע דהכי הלכה למשה מסיני כדאמרינן בשחיטת חולין (חולין דף קכו:):

שאינו מטמא באהל. כגון תרווד רקב כדאיתא בהעור והרוטב (חולין דף קכו: ושם) ושדה שנחרש בה קבר כדלקמן בשמעתין ואפילו איכא ספק טומאה שמטמא בהיסט בלא נגיעה לא הצריכום ציון דהיסט לאו מילתא דשכיחא היא שידרוס על קנה שטומאה עליו ולכך לא החמירו חכמים לציין משום היסט:

אילן המיסך על הארץ. סמוך לבית הקברות דמספקא לן אי איכא טומאה תחתיו אי לא מסתמא אמרינן דמת תחתיו כיון דדרך מקום צנוע הוא ולכך בעי ציון ע"א דידעינן ודאי דאיכא טומאה תחת נוף אחד של אילן ויש הפרש בין נוף לחבירו ואין ידוע באיזה מקום ישנה והכי נמי איכא לפרש גבי אבנים שיש אבנים זו אצל זו הבולטות מן הגדר:

מנפח אדם בית הפרס והולך דמסתמא ליכא למימר שהגיעה המחרישה עד המת וליכא לאחזוקי מקום טהור בטמא מספק אלא חכמים החמירו משום חומרא דטהרות ומשום הכי הקילו דליכא ספיקא דאורייתא הם אמרו והם אמרו ולא היו רגילים לקבור מתים בעומק כי השתא בזמן הזה הילכך לא חיישינן שמא המת בעומק תחת המחרישה ומן הדין אפילו נפוח לא צריך כי אם חומרא בטהרות שהחמירו חכמים בדבר ואמאי לא חייש שיהא מת בקרקע ואין נוגע בו ומטמא באהל אי נמי בלא המאהילים מן הצדדים הוו מטמאין לאדם באהל אלא שמע מינה דלא מטמא באהל:

יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר. דתניא התם (תוספתא דאהלות פי"ז) שדה שאבד בה קבר אינה ניטעת כל נטע וכגון שראויה לאילנות ויש לנו לומר דמסתמא אם לא שאבד בה קבר היו נוטעים בתוכה אי נמי בידוע לאו דוקא ואגב דנקט רישא בידוע נקט סיפא בידוע וכן צ"ל לפי' הקונטרס:

עין משפט ונר מצוה

ראשונים נוספים

רי"ף על הפרק

רא"ש על הפרק

רבינו חננאל

מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/מועד קטן/פרק א (עריכה)

ר' ינאי הוה ליה ההוא תלמידא כל שתא הוה מקשי ובשבתא דריגלא לא הוה מקשי והוה קרי עליה ושם דרך אראנו בישע אלהים:

ת"ר אין מציינין על כזית מצומצמת מן [המת] דסופו מיחסר חסר. ותנן באהלות פרק שני אלו אם חסרו טהורין כזית מן המת כזית נצל כו' ולא על הבשר שסופו מתאכל והולך ולא על עצם כשעורה ולא על כל דבר שאינו מטמא באהל אבל מציינין על השדרה ועל הגלגולת ועל רוב בנינו של מת ועל מנינו.

ואין מציינין על הוודאות אלא על הספיקות. ואלו הן הספיקות סככות ופרעות פי' דתנן באהלות פ' ח' הזיזין והגודריות כו' עד והסככות והפרעות (אינן) [שהן] יכולין לקבל מעזיבה כו' ואלו הן הסככות אילן המיסך על הארץ והפרעות אבנים היוצאות מן הגדר ומציינין על בית הפרס בשדה שאבד בה קבר ואין מעמידין ציון במקום טומאה עצמה שלא להפסיד את הטהרות אלא מרחיקין מעט. ואין מרחיקין ציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את א"י. ואין מציינין על השדה שנחרש בה קבר וכ"ש שנידש. תניא ג' בית הפרס הן.

שדה נחרש בה קבר ושנאבד בה קבר ושדה בוכים. פי' דתנן באהלות פרק י"ח ג' בית הפרס הן החורש את הקבר נוטעת כל נטע כו'. עד ומטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל. שדה שנאבד בה קבר בתוכה כו' עד ומטמא במגע ובמשא ובאהל.

מאי שדה בוכים שדה שמפטירין בתוכה מתים. פי' דתנן באהלות פרק י"ח שדה בוכים לא ניטעת ולא ניזרעת ועפרה טהור כו' מ"ט יאוש בעלים נגעו בה ומקשינן שדה שנחרש בה קבר לא בעיא ציון והתניא מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה.

יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר. אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר.

ופריק רב פפא כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר וצייניה אם יש בה אילנות בידוע שאחרי שציינוה שנחרש אותו הקבר.

וניחוש דלמא אילנות גואי. פי' לא חרשו מקום הטומאה וטומאה מבראי קאי.

חידושי הריטב"א

מתוך: חידושי הריטב"א על הש"ס/מועד קטן/פרק א (עריכה)

קרי עליה ושם דרך פי' כי זה חשב כי גדול ההפסד למלבין פני חברו ברבים מן השכר והתועלת שיהא לו בלימוד אותו דבר אפי' לא ידע אותו לעולם כ"ש שהי' יכול לראו' לאחרי כן:

שם ת"ר אין מציינין על כזית מן המת ולא על עצם כשעורה פי' ששני אלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל ואלו עצם כשעורה מתני' היא בהדיא שאינו מטמא באהל כדתנן ואלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס וכו' אבל כזית מן המת מטמא באהל כדתנן התם ברישא וכדאית' בסמוך אלא הכא כזית מצומצם כדמתרץ בסמוך:

ולא על דבר שאינו מטמ' באהל פירש כגון שרץ ונבלה וכיוצא בו כגון שדרה וגלגולת שחסרו כשיעור שינטל מן החי וימות וטעמא דאין מציינין על דבר שאינו מטמא באהל פירש"י ז"ל כי אדם העובר עליהן אינו מצוי ליגע ולהסיט ומי שלא ידרוס על עצם המת ויהיה טמא לא חיישי' דלא אזיל התם אלא ע"י נפוח ע"כ. ומה שאומר רבינו ז"ל דלא חיישי' להסט שידרוס על המת לא מדין הסט ממש בהסט של זב שהרי לא מצינו לו חבר בכל התורה כלה וגם אין לו טומאה מדין מדרס אלא היינו מדין משא כי כשהלך עליהן אולי הוא מסיטן בהלוכו שהוא מנענען וזה חשיב משא ולזה חששו בית הפרס ג"כ להסט כלומ' שיסיטם ברגלו ומיהו ק"ל מה שאמר רבי' ז"ל דלהכי לא חיישינן הכא להסט דלא אזיל התם אלא על ידי נפוח כיון שאין כאן ציון מנא ידע שיש שום טומאה עד שיזהר לנפח אלא ודאי טעמא דמילתא משום דמגע ומשא ליכא אלא כשהם נגלין ומסתמ' חזי להו ומזדהר ואם הם עמוקים תחת הקרקע הא ליכא מגע ולא הסט שאינו מנענען:

שם אבל מציינין על השדרה ועל הגלגולת פירש שלא חסרו כי אפילו אין בהן בשר מטמאין באהל ואפילו היו עצמות של נפל ואין בהן רובע הרוב של עצמות דאלו איכא רובע הקב של עצמות מטמאין באהל אע"ג דליכא לא רוב בנין ולא רוב מנין כדתנן אלו מטמאין באהל המת וכזית ניצל ומלא תרווד רקב והשדרה והגלגולת ורובע עצמות מרוב הבנין או המנין רוב בנינו או רוב מנינו (ורוב מנינו) של מת אע"פ שאין בהן רובע טמאין וכו'

ועל רוב בנינו ועל רוב מנינו פי' מציינין עליהם שגם הם מטמאין באהל כדתנן במתני' דכתיבנא ותניא בתוספת' אי זהו רוב בנינו השוקים וירכים והצלעות ואי זהו מנינו ראשי אצבעות ידים ורגלים ובלבד שיהו בו קכ"ה שהן רוב רמ"ח איברים שיש באדם וכן רוב בנין ועיקר גודל הגוף אפילו בלא רוב מנין איברים א"נ רוב מנין איברים אפי' בלא רוב בטן מטמאין באהל ואפי' בלא רובע קב עצמות כגון שהן של נפל:

שם אין מציינין על ההודאות פירש על הדבר הידוע שיש בו טומא' דמאליה ופרשי אינשי מהתם:

שם אבל מציינין על הספקות פי' כשהן מטמאין באהל:

ואלו הן ספקות פי' אלו הן ספקו' מן הסתם סככות ופרעות ובית הפרס ומפרש לקמן סככות אילן המסך על הארץ פרעות אלו אבנים פרועות ויוצאת מן הגדר ופרש"י ז"ל בכאן וגם במס' נדה בשלהי פ' דם הנדה דסככות מיירי כגון שהאילן הזה הוא סמוך לבית הקברות ואיידי שהוא מקום מופנה חיישינן דלמא אתרמי ערב שבת בין השמשות וקברי התם או שנשי' קוברות שם נפליהן ומיהו לאו ודאי הוא אלא ספק ואע"ג דספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור מדאורייתא מ"מ כיון דמלתא דשכיח ואפשר הוא חשו חכמים והצריכוהו רבנן ציון ופרעות אבנים גדולות שבולטות מן הכותל וכל דבר שבולט ואינו שוה קרוי פרעות מלשון גדל פרע וכגון שיש קבר ודאי תחת אחת מהן אלא שאין לנו יודעין תחת אי זו מהם והיינו ספקייהו ואע"ג דהוו ברשות הרבים טמאוהו חכמים לילך שם לכתחלה כיון שהוחזקה שם טומאה ולא יודע מקומה והקשו עליו מדאמרי' בפרק דם הנדה דאילן דסככות ופרעות אין כותי נאמן עליהן לומר שנסתלקה משם טומאה ואוקימנא במהלך ובא על פני כלה הא לאו הכי מהמני והיכי דמי אי דקיימי ברשות היחיד טומאה דאוריית' היא ואפי' בלא מהלך על פני כלה יהא נאמן דהא בדאוריית' אינן חשודין ואי דקיימי ברשות הרבים טומאה דרבנן הוא ואפי' מהלך על פני כלה אמאי מהימן דהא בדרבנן לא זהירי וי"ל דאפילו תימא ברשות הרבים אבל אינהו סברי דטומאה דאורייתא היא דלית להו דרשא דרבנן ומזהר זהירי בה ומיהו בעדות גרידתא לא מהמני דלית להו לפני עור לא תתן מכשול ועוד הקשו עליו מאי איריא סככות ופרעות דנקט הוא הדין לזיזין וגזוזטראות ועוד דהא בפרק בתרא דנדה גבי הזב והזבה שבדקו אמרי' סככות ופרעות לאו אהלא הוא ורבנן הוא דגזרו עלייהו אלמא קולה דסככות ופרעות היינו משום דלית להו אהל דאורייתא ואלו לפירש רש"י ז"ל אהל גמור הן ואין ספיקן מחמת כך לכך פירש רבינו שמשון אילן המסך על הארץ ויש בו ענפים זו למעלה מזו ואינן מכוונות ואין בא' מהן שיעור אהל וכי אמרי' גוד אחית נמי אינן מתחברים ועדיין ישאר בהן אויר פחו' מטפח וגזרו חכמים שרואין אותם כאלו הם שוות ואם יש טומאה תחת אחת מהן שיהא חשוב אהל וכשקברו שם בודאי מיירי ואלו מדינא אין גומרין גוד אחית אלא בפחות מג' מדין לבוד כדאיתא גבי קירות הבית במסכת טהרות ומייתינן לה במסכת סוכה אלא הכא מפני שהן גוף אילן א' החמירו חכמים ופרעות אבנים יוצאין מן הגדר וטומאה תחתיהן ודאי אבל אין בא' מהן שיעור אהל והן מרוחקות ועומדות בשוה ואומר בתוספתא שאם ראויות לקבל מעזיבה בינונית רואין אותן במחוברות ועושין אהל מדרבנן והשתא אתי שפיר דחשבי' להו רבנן התם בהדי ספיקות דרבנן ולגבי עובדי כוכבי' ומזלות טומאה דאורייתא חשבי' להו ולהכי נאמנים במהלכין על פני כלה אבל בעדות גרידתא לא מהימני דלית להו לפני עור לא תתן מכשול ובתוספת' יש הוכח גמור לפירש זה דתניא סככו' אילן המסך על הארץ רבי יהודה אומר רואין את העליונות כאלו הם למטה ואת התחתונות כאלו עולות למעלה ואם היו נוגעות זו בזו בפותח טפח מביאו' וחוצצות פרש"י ז"ל אלא היו נוגעות זו בזו וישלימו לשיעור טפח ויש מפרשי' שאפילו אלו היה בשוה היו ביניהן אויר טפח מביאות וחוצצות ואינו מחוור:

שם אין מעמידין ציון במקום טומאה שלא להפסיד את הטהרות הנכון בפירש השני שפרש"י ז"ל כי אולי לא ירא הציון עד שיהא שם ויטמא טהרות שבידו לפי' עושין הציון קודם הטומאה ואעפ"כ אין מרחיקין אותו הרבה משם שלא להפסיד א"י שלא ילכו שם ושלא יחרשו שם ואקשי' וכזית מן המת לא מטמ' באהל ורמינהו וכו'

ואוקימנא דהכא בכזית מצומצם דמחסר לאלתר מסתמא ומוטב שישרפו עליו תרומה לפי שטה פי' אולי יעבור עליו לאלתר קודם שיחסר משנעמיד עליו ציון ואלו יעבור עליו בטהרתו לעולם כסבורים שטומאה גמורה שם וישרפו הטהרות וכי תימא נימא הכי גבי שדרה וגלגולת דמחסרי שעורן י"ל דלא דמי חדא דשעור חסרון יותר גדול שהו' כדי שינטל מן החי וימות ואינו חס' כל כך לזמן מועט ועוד שהעצם הוא קשה להתחסר ועומדים זמן מרובה לאפוקי הכא שהוא בשר שמצטמק לאלתר ומתחסר גם כן במשהו:

והא דאמרינן מוטב שישרפו עליו תרומה כך היה לומר שיאכלו עליו תרומה בטומאה דכיון דליכא ציון לא ידע דנטמא ויאכל תרומה שהעביר שם אלא דנקט שריפה איידי דבעי למימר ואל ישרפו עליו תרומה לעולם:

הא דאיכא במקצ' נסחי בית הפרס כדתנן החורש בית הקבר הרי הוא עושה בית הפרס וכו' לא גרסי' ליה דבית הפרס דאיירי ביה לענין ציון לאו היינו הא אלא בית הפרס שאבד בה קבר כדאי' בסמך וטעותא דספרי הוא ובסמוך הוא דאייתי לה ש"ס:

ופרכי' ובית הפרס מי מטמא באהל דקס"ד דעסקי' בכל הפרס ואפילי בשדה שנתחרש בו קב'

והא"ר יהודא אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך פי' בית הפרס זהו בי' הפרס שהיה בו קבר ונחרש וחששו חכמים כי המחרישה הוליכה עצם כשעור' וטמאוהו חכמים עד ק' אמה לכל רוח כדאיתא בתוספתא בהדיא אליבא דרבנן דאלו רבי יוסי פליג שלא נתנו ק' אמה אלא במועד אבל לא במעלה ולא מן הצדדין וטומאה זו דרבנן היא כדאמר בכל דוכתא בית הפרס דרבנן דאלו מדאורייתא אין חוששין לו דמסתמא נשתברו לגמרי כל העצמות אבל חכמים טמאוהו ואפילו בר"ה הוא כדמוכח בכמה דוכתי ובתוספתא מונה חומרות שיושבין בית הפרס לארץ העמים ואינו מונה. שיש ביניהם חלוק זה וכן כתב רבינו שמשון ז"ל אבית הפרס דהיינו קבר שאבד אי ברשות היחיד הוא הרי הוא דבר תורה אבל חכמים גזרו עליו אפילו ברשות הרבים ואז הוא דרבנן והחמירו בו יותר מבקעה בימות החמה לפי ששם הטומאה ידועה ואין ספק אלא לזה שנכנס בלבד אבל בכאן הספק הוא לכל אדם וכן פירש רבי' ז"ל ומפני שטומאת בית הפרס דרבנן הקל בו שמואל שניסת אותו ליזהר שלא יגע ויסיט ומהלך בו:

ורב יהודה בשם ר' אמי הקל עור בלא ניפוח אם נידש כבר ברגלי הבהמ' או ברגלי עובדי כוכבים ומזלות או שדשוהו ישראל בשוגג או אפילו במזיד ומיהו לא התירו זה אלא ע"י הדחק ולצורך מצוה בכל דוכתא כדאמרינן במשניות ומייתי לה בפסחים בודקין לעושה פסח ואין בודקין לעושה תרומה דגבי פסח לא העמידו דבריהם על דין כרת וכדאיתא ביבמות נמי:

ואמרי' מאי בודקין א"ר יהודא כו' וי"ל דלא גרסי' מאי בודקין שהרי בדיקה של משנה זו מפורשת היא במקומה כיצד הוא בודק וכבר פרשתיה במס' נדה ופעמי' שהמטה גדולה ורחוקה והתירו לילך בלא ניפוח כלמוד תורה ולישא אשה וגבי היה בה בטומאה באין עמו בטומאה ואוקימנא בבית הפרס נמצאו בו ג' דינין פעמים אסרו אפילו בניפוח ופעמים התירו ע"י נפוח ופעמים התירו אפילו בלא ניפוח מ"מ קשיא דאי בבית הפרס יש טומא' אהל היאך נופח והרי היא עושה אהל ומטמא ולפום מאי דס"ד השתא דמיירי בבית הפרס שנחרש בדין הוא דמצי פריך ממתני' דאהלות אלא דלא חש ואוקמה רב פפא להא דאיכא ציון דאיכא אהל בבית הפרס שאבד בו קבר כדתנן ג' בית הפרס רש"י ז"ל מפרש בית הפרס לשון שבירה כדכתב פריסת מלכותך וא"כ מושל הוא לשדה בוכין ושדה שאבד בה קבר ואקשי' ושדה שאבד בו קבר הפרס קרי ליה לאו קושיא היא אלא בירור בלבד בלשון קושיא והכי אורחא דש"ס:

דתניא ג' בית הפרס ואע"ג דמתני' הוא במס' אהלות והוה ליה למימר דתנן משום דמתניתי' איכא מילי טובא נקט ברייתא שהיא מדברת בקוצר בענין זה ואורחא דש"ס הוא ובמתני' הכי איתא ג' בית הפרסות הן החורש את הקבר נטיעת כל נטע ואינה נזרעת חוץ מזרע הנקצר וכו' שדה שאבד בה קבר אינה נזרעת ואינה ניטעת כל נטע ואין מקיימין בה אילנות חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות ומטמא במגע ובמשא ואהל שדה בוכין לא ניטעת ולא נזרעת ועפרה טהור ועושין ממנה תנורי' לקדש ומודים ב"ש וב"ה וכו':

שם מאי שדה בוכין שדה שמפטירין בה מתים וטעמא מאי אמר רב חסדא אמר אבימי משום יאוש בעלים נגע בה ופרש"י ז"ל שדה שמפטירין בה מתים שכן מנהגם כשנושאין המת לקוברו בקברי ישראל ועוברין מעיר לעיר נוטלין אותו אנשי העיר והראשונים נפטרין והולכין להם ויש לחוש שמא קברוהו שם וכעין שנתיאשו הראשונים ממנו ואלו מחוורין עליו לקוברו והוא מימים מרובים חיישי' שמא נפל ממנו אבר באותה שעה ולפי' הוא בית הפרס ואין זה הפי' נכון כלל חדא דלישנא דיאו' בעלים לא משמע הכי ואמאי קרי לאנשי העיר הראשונה בעלים ועוד דלישנא דמפטירי' בו מתים מה הפטרת מתים יש כאן אין כאן אלא הפטרת חיים שנפטרין מלו מאלו ועוד שזו חששא רחוקה לומר שנפל שם אבר ואם נאמר דחיישי' שמא קברוהו שם הוה ליה כשדה שאבד בו קבר ועוד תנן במתני' התם שדה בוכין עפרם טהור ועושין ממנו תנורים לקדש והנכון כמו שפי' רבי' שמשון ז"ל שהוא מקום רחוק מבית הקברות מזומן להושיב שם המטה ומתעוררין ובוכין שם ואומרים עליו צדוק הדין וענינין של מת דהא מקרי הפטרה כדאמר בירוש' כדמך ר' אבין אפטר עלוי ר' זירא מתוקה שנת העובד ועפרה טהור דלא מחזקי' ביה טומאה כלל ואין בו אפי' טומאת מגע ומשא איחרוהו חכמים לענין זה ולא עוד אלא שגזרו טומאה על כל הגוזל אותו והנוטעו הזורעו כדי שיתרחקו משם והיינו דאמרי' הכא טעמא משום עשאוהו בית הפרס שהרי אין בו חשש טומא'

ופרקי' דמשום יאוש בעלים נגעו בה שלא יחשוב שום אדם שיש לו זכות להשתמש בו שום תשמיש אחר ולא עוד אלא אפי' היתה שדה יחיד ועשאוהו רבים שדה בוכין ושתק איבד זכותו ושוב אינו נוטע ולא נזרע והיינו משום יאוש בעלים כדאמרי' מצר שהחזקו בו רבים אסור לקלקלו פי' כשהחזיקו בו ברשות:

ואקשי' ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון והתניא מצא שדה מצויינת ויודע ודאי שהוא משום חשש טומאה שכן מוכיח אבל אינו יודע מפני איזו טומאה אם מפני פרס נחרש וסגי בנפוח או מפני פרס אבדת קבר ומטמא באהל ולא סגי בנפוח:

יש בה אילנות בידוע שנחרש בו קבר פרש"י ז"ל דהא ודאי לא קיימי אילנות התם אלא ע"י חרישה ובשעה שנטעום ודאי חרשו שם וכיון שנחרש הרי הוא יכול וק"ל ודילמ' היו שם האילנות קודם הציון והטומאה ואחר הטומאה לא נחרש מעולם י"ל כגון שהוא מקום שלא היו מתקיימים שם בלא חרישה ועוד יש מתרצין דאלו היה שם אילנות מתחלה היאך היו קוברין שם לתת שם מכשול שהרי יודעין שרגל הרבים מצויה שם והנכון דטעמא כדאמר במתני' שכתבו לעיל שדה שאבד בו קבר לא נזרעת ולא נטעת ואין מקיימין בה אילנות חוץ מאילן סרק ופירשו בתוספו' שלא להרגיל רגל בני אדם שם ע"י הפירות דאלו בפרס נחרש הא קיימא לן דנטעת כל נטע פי' אחרי נפוח א"נ דה"ק מקיימין שם כל נטע אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר פי' ולפי' לא קיימו שם נטיע' לראיה ואלו לפרש"י ז"ל מאי בידוע אולי הוא בית הפרס דחרישה היה מתחלה:

רבי יהודה אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד אבל לרש"י ז"ל פי' אין שם אילנות בידוע שאבדה בה קבר כי בודאי לא חשדוהו דהכל יודעין שאין לחרוש בו ואפי' אמת המים העוברת שם אין שותין ממנה:

לפי שאין הכל בקיאין בדבר פי' לדעת שבזה נוטעין ובזה אין נוטעין אבל רש"י ז"ל פי' לפי שטתו שאין הכל יודעין שאסור לחרוש בשדה שאבד בו ואלו חרשוה ונעשה בית הפרס דחרישה דשרי בניפוח:

והא הכא דהויא שדה מצויינת וחיישי' לבית הפרס שנחרש ופרקי' אמר רב פפא כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר פי' שהוא ידוע לכל שאבד שם קבר בתחלתו ולא היו בה אילנות באותה שעה ועכשיו מוצא אותן מצויינין הילכך יש בה אילנות ודאי נחרש ולפי' מקיימין אותם שם אין שם אילנות הרי הוא בחזקתו הראשונ' ולעולם ציון זה מתחלה עשאוהו:

ופרכי' וליחוש דילמא אלו האילנות גואי והטומאה מאברי ולפי' קיימו שם אילנות ופרקי' כי האילנות עומדות על הגודלין:

תוספות רי"ד

מהדורא תנינא:

מתוך: תוספות רי"ד/מועד קטן (עריכה)

ת"ר אין מציינין על דבר שאין באהל פי' שאין צורך לציין עלי' שאם הוא מגולה כל אדם יזהר ממנו ואם הוא מכוסה במפר אין לחוש עליו שהזורק עליו טהור כיון שהעפר חוצץ בינתיים דלא אמרי' טומאה בוקעת ועולה אלא בדבר המטמא באהל:

ובית הפרס מבעיא ציון כך מצאתי כתוב במקצת ספרים ונ"ל דה"ג ובמקצת ספרים ראיתי כתוב ובית הפרס מי מטמא באהל והאמר רב יהודא כו' ופתרון המורה מוכיח דה"ג מדפריש ואי מטמא באהל היכי אזיל עלוי' וקשאי לי' לפי גירסא דאמאי מקשה לי' מרב יהדוא דלא מטמא באהל והא משנה שלימה היא בפ"ב דאהלית ואלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס כו' א"ו דבר ידוע היא שבית הפרס אינו מטמא באהל ואע"ג דתנאי לעיל דאין מציינין אלא על דבר שמטמא באהל ה"א הנ"מ טומאה שידוע מקומה כגון עצם בשעורה וכיוצא בו אבל בית הפרס כיון שאין ידוע מקום הטומאה אנה יש עצם דשעורה שהרי כל מאה אמה היא עושה בית הפרס ה"א דמציינין אותו מש"ה מקשה מרב יהודא מנפח אדם ביה הפרס והולך ומבית הפרס שנידוש טהור דאם איתא דמציינין אותו על שדה בית הפרס היאך אדם יכול להלך בה על ידי ניפוח ואתה מצינו שלא יכנס שם אדם ועל בית הפרס שנידש טהרו והיאך אנו מציינין עליך ומונעין ב"א ממשם לעולם שכל דבר יש בו ציון לדורי דורות אין נכנסין שם א"ו מדברי ר' יהודא מוכיח שאין מציינין על בית הפרס כמו שאין מציינין על כל דבר שאינו מטמא באהל:

ושדה שנחרש בה קבר לא בעיא ציון והתנאי מצא שדה מצויינת ואניו יודע מה טיבה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה אין בה אילנות בידוע שאבד בא קבר פי' הרי ששנינו ששדה שאבד בה קבר אינה ניטעת כל נטע ואם יש בה אילנות עוקרין אותן אבל שדה שנחרש בה קבר ניטעת כל נטע הילכך אם יש בה אילנות בידוע שאין זה שדה שאבד בה קבר אלא שדה שנחרש בה קבר והמהלך בה ע"ג בהמה כוב טהרו כדתנן גבי בית הפרס ואם אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר היא ושהמהלך בה אפילו רכוב טמא ר' יהודא אומר עד שיהא בה זקן או תלמיד חכם לפי שאין הכל בקיאין בדבר פי' לעולם היא טמא שהשדה בחזקה ספק שאבד בה קבר לא סמכי' אאילנות שאין הכל בקיאין בדבר פי' לעולם ששדה שאבד בה קבר אינה ניטעת עד שיהא שם זקן שיזכור ששדה בית הפרס היא או תלמיד חכם שכל עניני העיר עושין על פיו ואילו הית' שדה שאבד בה קבר לא הי' מניחם ליטע שם אילנות א"ו בית הפרס היא אלא גם שדה שנחרש בה קבר מציינין אותה ותירץ ר"פ כי תנאי ההיא בשדה שאבד בה קבר וציינו כו' פי' לעולם שדה שנחרש בה קבר כיון דאינה מטמא באהל אין מציינין אותה וכי תנאי ההיא בשדה שאבד בו קבר וציינו אותה מפני הקבר שאבד בה אם יש בה אילנות בידוע שאותו הקבר שאבד בה נמצא ונחרש כשהיו חורשין אותה לזורעה שהרי שדה שאבד בה קבר נזרעת כל זרע וכשהיו חורשין אותה ובללה המחרישה באותו הקבר ופיזרה כל העצמות בשדה ונטהרה מטומאת אהל וחזרה להיות שדה שנחרש בה קבר והציון הראשון שהי' בה לא סילקי אותו א ג"פ שנטהרה השדה מטומאת אהל והנכנס בה רכוב טהור ומקשה וליחוש אילונת גואי וטוומאה מאברא פי' כיון שהאי מצויינת למה אנו מטהרין אותו בעבור האילנות נאמר שהטומאה היא חוץ לאילנות ומקום האילנות היא טהור ולפיכך נוטע ומהדר בעומדין על הגבולין ומקשה וניחוש דילמא טומאה גואי ויאלנות מאבראי ואל נבטל חזקת הציון לטהר הנכנס שם מפני נטיעת ההאילנות נאמר שמקום האילנות טהור והטומאה האי בפנים והיאך אתה מטהר המהלך בכל השדה ומהדר במסובכין ואיבעית אימא אין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה וכיון שהציון בחוץ אין לומר שבעבור הטומאה שבפנים נעשה:

קישורים חיצוניים

צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה