מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית לז א

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית לה א	בראשית לח א←

[א] וישב יעקב בארץ מגורי אביו (בראשית לז, א). זהו שאמר הכתוב: "מעונה אלהי קדם" (דברים לג, כז). אמר ר׳ ירמיה: אין אנו יודעים אם מעונה הוא האלהים, אם האלהים הוא מעונה? כשהוא אומר: "תפלה למשה איש האלהים ה׳ מעון אתה" (תהלים צ, א), [הוי הקב״ה מעונו של עולמו ואין עולמו מקומו]. אף על פי שברא הקב״ה עולמו, לא ישב בארץ אלא צדיק ובזכותן הן מעמידין את העולם, שנאמר: "ומתחת זרועות עולם" (דברים שם). בוא וראה, שכל ימים שרשעים בעולם אין הצדיקים נראין. וכן אתה מוצא שכל הימים שהיה עשו בארץ ישראל לא היה יעקב יכול ליראות. עבר עשו, שנאמר: "ויקח עשו את נשיו" וגו׳ (בראשית לו, ו), מיד וישב יעקב, לפיכך "ויגרש מפניך אויב" (דברים שם). באותה שעה, "וישכן ישראל בטח בדד" (שם):

[ב] [וישב יעקב]. זהו שאמר הכתוב: "בזעקך יצילוך קבוציך" (ישעיהו נז, יג). מהו? אלו המלאכים שניתנו לשמרו בשעה שיצא לילך לארם נהרים, שאין המלאכים המשמשין בארץ ישראל משמשין בחוצה לארץ, ולא של חוצה לארץ בארץ ישראל. כך יעקב ראה עולים, ויורדים אחרים לילך עמו לחוצה לארץ, וכשבא להזור קרא הקב״ה לאותן המלאכים שהיו משמשין אותו בארץ, אמר להם: הרי יעקב חוזר, צאו ונצא לאנפטי שלו (פירוש, תחום). למה הדבר דומה? למלך שיצא בנו למדינת הים ליקח אשה, אחר ימים בא לחזור לבית אביו, אמר המלך לאפסיקין שלו (פירוש לחייל): בואו ונצא לאנפטי של בני. כך כשבא יעקב לחזור לבית אביו, קרא הקב״ה למלאכי השרת, אמר להם: בואו ונצא לאנפטי של יעקב. כיון שתלה יעקב עיניו ראה אותן, שנאמר: "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים" וגו׳ (בראשית לב, ב). כשראה אותן יעקב, מנין שהיו משמשין אותו בארץ ישראל? שנאמר: "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה" (שם, ג). (ה)לכך נאמר: "בזעקך יצילוך קבוציך", אלו המלאכים; "ואת כולם ישא רוח" (ישעיהו נז, יג), אלו עשו ואלופיו, שנאמר: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו, ו). "והחוסה בי ינחל ארץ" (ישעיהו נז, יג), זה יעקב , שנאמר: וישב יעקב:

[ג] [וישב יעקב]. זהו שאמר הכתוב: "כי גרים אנחנו לפניך [ותושבים ככל אבותינו"] (דה״א כט, טו). כן הן הצדיקים, הקב״ה עשה אותן עיקר, והן עושין עצמן טפלין. אברהם גידלו הקב״ה, שנאמר: "ואברכך ואגדלה שמך" וגו׳ (בראשית יב, ב), וכן: "קום התהלך בארץ" וגו׳ (בראשית יג, יז); הוא אומר לבני חת: "גר ותושב אנכי עמכם" (בראשית כג, ד). וכן יצחק גידלו הקב״ה, שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההוא" וגו׳ (בראשית כו, יב); ואומר: (ויגר) ["וישב] יצחק בגרר" (בראשית כו, ו). וכן יעקב: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"; לכך נאמר: "כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו":

[ד] וישב יעקב וגו׳, אלה תולדות יעקב יוסף. מה כתיב למעלה מן הענין? "אלה אלופי בני עשו" (בראשית לו, טו). כיון שראה אותם יעקב, נתבהל ואמר: מי יוכל לעמוד בפני אלו! למה הדבר דומה? לזהבי, שהיה יושב ועוסק במלאכתו. תלה תלמידו עיניו וראה גמלים הרבה שטעונין תבן. התחיל לומר: מי יוכל לעמוד בעד אלו! אמר לו רבו: אם גץ יוצא מן הכור הזה, יהא שורף את כולם. כך יעקב אבינו, כיון שראה לכל אלופי עשו, התחיל מתיירא ואמר: מי יוכל לעמוד כנגד אלו! אמר לו הקב״ה, ראה מה כתיב אחריו: אלה תולדות יעקב יוסף. חייך, אדם אחד יוצא מיוסף ששורף כולם, שנאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו׳ (עובדיה א, יח). אמר ר׳ חנינא, כתיב: "הנה היו כקש אש שרפתם" (ישעיהו יח, יד), וכתיב: "ובית יוסף להבה" (עובדיה שם); לכך נאמר: אלה תולדות יעקב יוסף:

[ה] דבר אחר: אלה תולדות יעקב יוסף, שהיו פני יוסף דומין ליעקב. מנין שכך הוא? אמר: "וישראל אהב את יוסף [מכל בניו כי בן זקונים הוא לו" (בראשית לז, ב), והרי בנימין קטן ממנו, והוא אומר בן זקונים? אלא שהיה איקונין דומה לו; הוי אלה תולדות יעקב יוסף]. מה יעקב העמיד שבטים, אף יוסף העמיד שבטים, שנאמר: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (בראשית מח, ה). הוי אלה חולדות יעקב:

דבר אחר: מה יעקב נתכסה מאביו כ״ב שנה, כך יוסף נתכסה מאביו כ״ב שנה, לכך נאמר: 'אלה תולדות יעקב יוסף. אמר ר׳ לוי אמר ר׳ יוחנן: כל מקום אשר הוא אומר היה, ראה ג׳ עולמות. כתיב בנח: "תמים היה" (בראשית ו, ט), ראה את העולם בישובו עד שלא בא המבול, וראה אותו חרב, וראה אותו בתיקונו אחר כך, לכך נאמר בו היה. משה כתיב: "היה רועה וגו׳ (שמות ג, א), ראה ישראל עד שלא נתחזק השעבוד, וראה השעבוד, וראו אותן כשנגאלו. [במרדכי כתיב] "איש יהודי היה בשושן הבירה" (אסתר ג, ה), ראה אותן עד שלא נשתעבדו ביד המן, וראה אותם בגזירות שגגזרו עליהם, וראה אותם בגאולתם. איוב כתיב: "איש היה בארץ" (איוב א, א), וראה ג׳ עולמות: היה תם, ונתייסר ביסורין, ואח״כ נתרפא. ואף יוסף כתיב בו היה, אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה (בראשית לז, ב):

כל הדברים שאירעו ליעקב אירעו ליוסף. ביעקב כתיב: "גנבתי יום" (בראשית לא, לט), אף יוסף כתיב ביה: "כי גנב גנבתי" (בראשית מ, טו). ביעקב רדף אותו עשו, ואת יוסף רדפו אותו אחיו. יעקב נשתעבד אצל לבן, ויוסף נשתעבד במצרים; לכך כתיב: אלה תולדות יעקב יוסף:

[ו] ויבא יוסף את דבתם רעה. מהו את דבתם רעה? שאמר לשון הרע על אחיו. ומה לשון הרע אמר עליהם? אמר ר׳ יהודה: אמר עליהם שחותכין אבר מן החי ואוכלין. אמר לו הקב״ה: אתה אמרת לשון הרע על השבטים, חייך למחר אתה יורד למצרים ואתה קורא להם שיאכלו עמך, והם חושדים אותך שם על השחיטה, שנאמר: "וישימו לו לבדו" וגו׳ (בראשית מג, לב). ר׳ מאיר אומר, אמר לו: אחיי נותנין עיניהן בכנעניות. אמר לו הקב״ה: אמרת אתה לשון הרע על אחיך, חייך למחר אתה יורד למצרים, והיא אומרת: "בא אלי העבד העברי" (בראשית לט, יז); הוי ויבא יוסף וגו׳:

[ז] ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו [וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום]. שהיה בא ושואל בשלומם, ולא היו משיבים אותו; למה? שהיה כך מנהגו, שהיה שואל בשלומם. יש לך אדם עד שלא נכנס לשררה [הוא שואל בשלום בני אדם, אבל משנכנס לשררה] רוחו גסה עליו ואינו משגיח לשאול לשלום בני העיר, אבל יוסף לא היה כן, אע״פ שנכנס לשררה הוא היה מנהגו לשאול בשלום אחיו, שנאמר: "וישאל להם לשלום" (בראשית מג, כז). אמר לו הקב״ה: יוסף, אתה היית מתחיל לשאול בשלום אחיך בעולם הזה, והם היו שונאים אותך, אבל לעולם הבא אני מרצה אתכם ומעביר שנאה מביניכם ומושיב אתכם בשלוה ועושה שלום ביניכם, וכך אמר דוד: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג, א):