מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית יח יז

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית יח א	בראשית יח כה←

[ו] וה׳ אמר המכסה אני מאברהם (בראשית יח, יז). ילמדנו רבינו, מי שהוא מתרגם לקורא בתורה, מהו שיסתכל בכתב? כך שנו רבותינו: המתרגם אסור להסתכל בכתב, והקורא אסור ליתן עינו חוץ מן התורה, שלא ניתנה התורה אלא בכתב, שנאמר: "וכתבתי על הלוחות" (שמות לד, א); ואסור למתרגם ברבים להסתכל בתורה. אמר ר׳ יהודה בן פזי, מקרא מלא הוא: "כתב לך את הדברים האלה" (שמות לד, כז), הרי המקרא שנתנה בכתב; "כי על פי הדברים האלה" (שם), הרי התרגום שניתן בעל פה:

אמר ר׳ יהודה בר סימון: "כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שם), על ידי כתב ועל ידי פה. "כי על פי הדברים האלה": אם קיימתה מה שבכתב בכתב, ומה שבעל פה על פה, כרתי אתך; ואת שניתה מה שבעל פה בכתב, ומה שבכתב בעל פה, לא כרתי אתך. אמר ר׳ יהודה הלוי ב״ר שלום: בקש משה שתהא אף המשנה בכתב, וצפה הקב״ה על שעתידין אומות העולם לתרגם את התורה ולקרות אותה יונית, והן אומרין: אף אנו ישראל, א״ל הקב״ה: "אכתוב לך רובי תורתי" (הושע ח, יב) ואם כן "כמו זר נחשבו" (שם), וכל כך למה? אלא שהמשנה מסטורן שלו של הקב״ה, ואין הקב״ה מגלה מסטורן שלו אלא לצדיקים, שנאמר: "סוד ה׳ ליראיו" (תהלים כה, יד). וכן אתה מוצא אפילו בשעה שהקב״ה כעס על סדום מפני מעשיהם הרעים, ובקש הקב״ה להפוך את סדום, לא חתם הקב״ה גזר דינם עד שנמלך באברהם, (שנאמר) [מנין? ממה שקרינו בענין:] וה׳ אמר המכסה אני מאברהם:

[ז] כתיב: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי ג, ד). יש לך אדם שחביב לפני המלך ואינו חביב לפני בני פלטין של מלך, ויש שחביב לפני בני פלטין, ואינו חביב לפני המלך. אבל הצדיקים, בזמן שהן חביבין לפני הקב״ה הן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות, שכן אתה מוצא בדניאל, כשהמלאך בא אצלו היה קורא אותו איש חמודות ג׳ פעמים, "איש חמודות הבן בדברים" (דניאל י, יא), וכתיב: "אל תירא איש חמודות" (שם שם יט), "ואני באתי להגיד כי (איש) חמודות אתה" (דניאל ט, כג). ולמה ג׳ פעמים קורא אותו חמודות? אלא אשריו האיש שבישרו המלאך ואמר: נחמד אתה לפני הקב״ה, גם משובח בעליונים, וחמוד אתה על דורך. אף בצלאל נשתבח בעליונים ואף בתחתונים, מנין? שנאמר: "ראה קראתי בשם בצלאל" (שמות לא, א), וכתיב: "ראו קרא ה׳ בשם בצלאל" (שמות לה, ל), ראה בעליונים, ראה בתחתונים; הוי אומר: ומצא חן וגו׳:

דבר אחר: ומצא חן, זה אברהם, שהיה חביב על הבריות ועל המלאכים, שנאמר: "שמעני אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו" (בראשית כג, ה), הרי על הבריות. על הקב״ה ועל המלאכים מנין? שנאמר: וה׳ אמר המכסה אני מאברהם וגו׳ (בראשית יח, ז):

אמר ר׳ לוי: למה גילה הקב״ה לאברהם? לפי שהיה מהרהר בלבו על דור המבול, ואמר: אי אפשר שלא היה בהם צדיקים; תדע לך שהוא כך, וה׳ אמר המכסה אני מאברהם, מה משיבו? "האף תספה צדיק עם רשע" (בראשית יח, כג). אמר ר׳ לוי: הוא הדבר שאמר אברהם, הוא הדבר שאמר איוב, אלא איוב בלע פגה, אברהם אכלה בשולה. איוב אמר: "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה" (איוב ט, כב). אלא אברהם שהיה חכם, אמר: "האף תספה" וגו׳, חזר ואמר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע" (בראשית יח, כה):

דבר אחר: למה גילה הקב״ה לאברהם? אמר ר׳ יהודה הלוי: משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו פרדס, ונתנו לאוהבו במתנה. לאחר ימים נצרך המלך לקוץ מתוכה קורות. אמר המלך: אעפ״י שהיה שלי ונתתיו לאוהבי, לא אקוץ אותם עד שאמלך באוהבי. כך הקב״ה, כיון שהעלהו לארץ ישראל אמר לו: "שא נא עיניך וראה (ימה וצפונה) [וגו׳ צפונה ונגבה וקדמה וימה] (בראשית יג, יד), וכתיב: "[כי] כל הארץ אשר אתה רואה" וגו׳ (שם שם טו). לפיכך כשרצה הקב״ה להחריב חמשת כרכים הללו, אמר: איני מחריבן אלא מדעתו של אברהם. אם תאמר שלא היו מארץ כנען, ראה מה כתיב: "ויהי גבול הכנעני מצידון" וגו׳ (בראשית י, יט). לפיכך לא החריבן עד שנמלך באברהם, שנאמר: וה׳ אמר המכסה אני מאברהם:

[ח] כתיב: "יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו" (איוב כ, כג). פורענות הבאה על סדומים היתה למלא כריסן, לפי שמלאו כריסן מן העבירות, מן החמס ומן הגזל, לפיכך כשבאה עליהן הפורענות מילא כריסן, שנאמר: ישלח (בם) [בו] חרון אפו. אמר ר׳ מאיר: על הפיכת סדום הכתוב מדבר, וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו, "וה׳ המטיר על סדום" (בראשית יט, כד). מהו בלחומו? על המלחמות שהיו נלחמים עם הקב״ה, שנאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד" (בראשית יג, יג), רעים זה לזה, וחטאים בגלוי עריות. לה׳ בעבודה זרה, מאד בשפיכות דמים. אמר ר׳ יהודה הלוי ב״ר שלום בשם ר׳ יוחנן [בר נחמן]: בשעה שבאו אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומים על ידי ששבו את לוט, יצא אברהם עליהן למלחמה, והרג את המלכים וברחו, כמה שכתוב: "ועמק השדים בארת בארת חמר [וינוסו מלך סדום]" (בראשית יד, י). התחיל אברהם מהרהר: באו המלכים להלחם עם הסדומים, והמלכים נפלו ואלו ברחו, שנאמר: "והנשארים הרה נסו"; שמא תאמר היו בהם כשרים? א״ל הקב״ה: "יברח מנשק ברזל" וגו׳, "שלף ויצא מגוה" וגו׳, "כל חשך טמון לצפוניו" וגו׳ (איוב כ כד-כו). כל החשך טמון בסדום, שהיא מימינה של ארץ ישראל, שנאמר: "ואחותך הקטנה ממך [היושבת מימינך סדום ובנותיה]" (יחזקאל טז, מו).

מהו ירע שריד באהלו (איוב כ כו)? שאפילו שריד אחד שנשתייר (מהם) [משם] – רעת הרעה באהלו, ואיזהו? זה עידית אשתו של לוט, שנאמר: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח" (בראשית יט, כו):