מגן אברהם על אורח חיים תרמ
סעיף א עריכה
(א) נשים כו': ואחרים לא יברכו לישב בסוכה לנשים אא"כ מברך לעצמו כמ"ש סי' תקפ"ט ס"ו:
סעיף ב עריכה
(ב) כבן ה' כבן ו': כל חד לפום חורפי' עיין סוף סי' תי"ד:
(ג) חייב בסוכה: ואמו אינה חייבת לחנכו כמ"ש סימן שמ"ג אך י"א שהב"ד מחויבים לחנכו ולכן אף על פי שאין אביו כאן אין להקל שיאכל חוץ לסוכה (ת"ה סי' צ"ד) עיין סי' תרי"ו, ומ"מ משמע דאחר לא יכול להאכילו בידי' כמ"ש סימן רס"ט:
סעיף ג עריכה
(ד) שמקיז דם: דהא שמחה הוא לו דהא מרבה בסעוד' וגם היה יכול לעשות לפני החג [הג"א שם] ולפי טעם זה מי ששותה משקה המשלשל אף על פי שמצטער הרב' מ"מ חייב בסוכ' דה"ל לעשותו קודם החג או אחריו ולכן לא יעשנה במועד אבל בדיעבד נ"ל דפטור מסוכ' דהא סכנה הוא לו לישב בסוכה:
סעיף ד עריכה
(ה) מפני הרוח: ובכלן פטור אף מאכילה [ב"י בשם רוב הפוסקים]:
(ו) או בשינ': פי' במקו' דיליכא צינה:
(ז) אינו יוצא: ולכן יש למחות באותן העושים סוכות ברחובו' שא"א לישן שם מחמת מורא הגנבים [לבוש] אבל אם אינו מתירא לנפשו רק שמתירא שיגנבו כלי תשמישו יוצא דהא יכול להכניסם בליל' לביתו [תשובת רמ"א סימן כ"ט ר"מ]:
(ח) לא תחת הסכך: משום אהל אבל על (כל) הסכך אפי' בחול אסור [רוקח] ומיהו אם נראה לכל שמכוין להגין שרי דיש לסמוך אהמתירין בסוף סי' תרכ"ט ומשום אהל נמי ליכא כיון דליכא חלל בינו לסוכה כמ"ש סי' שט"ו ס"ב וכ"כ הרוקח וכ"ה בהדיא בגמ' דף כ"ד דדוקא לר"ח אסור ולרבנן שרי:
(ט) דצריך לכפוף: דהא משך סוכה קטנה ז"ט כדי ראשו ורובו ולראשו ורובו עכ"פ בעינן י"ט אלא ע"כ שכופף קומתו (ת"ה) וצ"ע די"ל שבעת השינה מסלק השלחן ושוכב באלכסון של הסוכ' שהוא י"ט פחות חומש ורגליו חוץ לסוכ' בבית ע' ברש"י ריש סוכה ולפמ"ש התוס' בעירובין דף מ"ח דגופו של אדם ג"א חוץ מראשו א"כ בעי' לראשו ורובו יותר מי"ט ומוכח שפיר, אמרי' בגמ' שהרוח הי' משיר קסמין של סכך על המאכל ויצא רב יוסף א"ל אביי והא אנן תנן משתסרח המקפ' א"ל לדידי כיון דאנינא דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי (ופירש"י רב יוסף מאניני הדעת הי' כדאי' בפ' ע"פ דתניא כו') דר"ל דוקא ר' יוסף שידוע שהי' מאניני הדע' אבל שאר כל אדם אין יכול לו' אינסטניס אני אלא בעינן עד שתסרח המקפ' אלא אם כן ידוע שהוא איסטניס עיין סי' תרכט סי"ד וסוף סי' תרי"ד ואי' דף כ"ו שאם יש יתושים בסוכה מותר לישן בכילה אף ע"פ שיש לה גג י' [עיין סי' תרכ"ז ] משמע דזה עדיף מלישן חוץ לסוכה דאיכא מ"ד דיצא בזה:
סעיף ה עריכה
(י) אבל: ואף ע"ג דצער הוא לו לישב בסוכה דחפץ להיות מתבודד כדי להיות טרוד בצער קמ"ל דאיבעי ליה ליתובי דעתי' [הרא"ש דלא כמהרי"ק] והע"ש לא ע"ש וכתוב בספר תניא אם המת הי' חביב כ"כ שאין יכול להסירו מלבו פטור ע"כ ומיירי שמצער בישיבתו בסוכ' כמש"ל:
סעיף ו עריכה
(יא) חתן: דאין שמח' אלא בחופ' במקום סעודה ובסוכה א"א לעשות חופה משום צער חתן לפי שהמקום פרוץ והוא בוש לשחק עם כלתו [גמ'] וא"כ בזמן הזה שיש לנו סוכה עם ד' דפנות צריך לישב בסוכ' דקי"ל כרבא ועוד דהא הרא"ש וב"ה וטור מחייבים בכל ענין ומיירי שנשא ערב הרגל עיין סי' תקמ"ו וע' באבן העזר סי' ס"ב ס"י:
(יב) בני החופ' פטורים: נרא' דהכי נהיגי עלמא (רשד"מ ביורה דעה סי' ר"ב וע' בספר רצוף אהב' סי' נ"ג):
(יג) חייבים בסוכ': ול"ד לסעודת חתן שהיא מצו' גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצוה בכל מקום אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא עכ"ל מהרי"ק פירוש אף על גב שצר להם המקום לשבת שם וא"א להם לשמוח שם כ"כ מ"מ חייבין בסוכ' דאע"ג דסעודת מצוה הוא כמ"ש ביורה דעה סי' רס"ה סי"ב מ"מ אינה מצוה כ"כ דלא מצינו בגמ' בהדיא כמו סעודת נישואין דאי' פ"ג דפסחים בהדיא ע"ש וא"כ די להם בי' אנשים וע' בספר נחלת שבעה שכ' שגם הסעודה שעושין באשכנז בלילה שלפני המילה שמזמנין המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים נקרא סעודת מצוה לענין נדר ואינו מוכרח אדרבה מוכח במהרר"מ שהביא דדוקא כששולח סבלונות מקרי הלילה שלפני החופ' סעודת מצוה משמע דבמקום שאין שולחין סבלונות לא מקרי סעודת מצוה וכמ"ש סי' תקנ"ח א"כ ה"ה הלילה שלפני המיל' ע"ש דף נ"ג ולכן יש להחמיר לענין נדר:
סעיף ז עריכה
(יד) שלוחי מצו': אפי' הולכין ביום פטורים גם בליל' ודוקא כשצריך לטרוח אחר סוכה אבל בלא טורח צריך לישב בסוכ' עיין סי' ל"ח וה"ה אם אין יכולי' לישן כ"כ בטוב בסוכ' ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו לקיים המצו' כראוי פטורין:
סעיף ח עריכה
(טו) וחייבים בליל': כשלן בלילה בישוב [תוס' ור"ן] משמע דצריך לעשות לו שם סוכה וכ"מ בא"ח וז"ל וכיון דהולכים ביום חייבים בליל' י"ל שהולכים בכפרי' יחמירו לשוב לבתיהם אם אין סוכ' באותו העיר ואף ע"פ שיש מקום לבעל דין לחלוק המחמיר תע"ב עכ"ל בב"י פי' דמדינא חייבים לעשות שם סוכה ואם אין עושין חייבין לשוב לבתיהם אף על פי שי"ל אם אין להם סוכ' בעת האוכל פטורין כמו אם ירדו גשמי' שא"צ להמתין מ"מ המחמיר תע"ב כי זה מקרי פושע כיון שהיה לו לעשות שם סוכה ולא עשה וכל זה בהולכין מכפר לכפר לתבוע חובותיהם אבל כששוהה בכפר א' ג' או ד' ימים חייב לעשות שם סוכה וכמ"ש ס"ס זה והלבוש כ' דאין חייב לעשות שם סוכה בין העכו"ם והא דקאמר חייבים בלילה היינו כשיש שם סוכה במקום שלן ולא דק דהא כתבו התוס' כשמגיע ליישוב חייב ומקום עכו"ם נמי קרי ישוב ועוד דלפי' הא דקאמר פטורים ביום היינו שא"צ להמתין עד שיגיע לסוכה וא"כ יום ולילה שוין והל"ל בסתמא דאם רוצה לאכול ואין שם סוכה א"צ להמתין ומה לי הולך בדרך או יושב בביתו אלא ע"כ ה"ק הולכי דרכים ביום פטורים ביום אפי' מגיעין למלון אין חייבין לטרוח ולעשות סוכה שם כיון שדעתם לילך לאלתר וחייבים בלילה לעשות שם סוכה וכ"מ מל' רש"י ור"ן ותו' דוק ותשכח ולכן יש להחמיר וכ"כ ב"י בשם א"ח דאין פטורין אלא כשלן בדרך או במקום שאין ישוב ע"ש אך אם בא לכפר סמוך לעת האוכל א"צ להמתין על עשית סוכה כמו בירידת גשמים ואם הוא בשדה אפי' כל ימי החג א"צ לטרוח ולעשות שם סוכה כדאיתא בגמ' ריש דף כ"ו דאין שם ישוב:
סעיף ט עריכה
(טז) שומרי העיר וכו': צריכים לילך סביב העיר כ"מ בגמ' ולכן לא פריך וליעבדו סוכה התם ובירושל' איתא דוקא בשומרי גייסות אבל בשומרי ממון הוי כשומרי גנות ופרדסין אבדומא הוי ישן תוך חנות ושאל לר"ח וא"ל שישן תוך הסוכה: אותן היושבים בחנות אף על פי שרגילין ברוב הפעמים לאכול ביום שם מ"מ בסוכות צריכים לאכול בסוכה דומיא דשומרים ביום היו צריכין לעשות סוכה שם ה"נ מחוייבין לעשות סוכה שם אפי' אם דרים חוץ לעיר וחניותיה' בעיר מחוייבים לעשות שם סוכה בעיר כי שם ביתו: בירושלמי רב הונא היה הולך בדרך והיה צמא ולא רצה לשתות עד שנכנס לסוכה:
סעיף י עריכה
(יז) חייב לעשות סוכה: ואף על פי שאין יכול להכניס שם כל כלי תשמישו מ"מ הוא דר שם כדרך שדר כל השנה [ר"ן]:
(יח) והעושין יין: ואם היין מונח בחצר צריך לישב בסוכה עיין ביורה דעה סי' קל"א: