פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) אסור בהנאה:    מדאורייתא (רמב"ם פ"א) ומ"מ אינו עובר בבל ירא' עד הליל' רק על מצו' עשה דתשביתו (מ"מ פ"ג):


(ב) ב' שעות קודם:    דחיישי' שביום המעונן יטעו ב' שעות אבל ד' זמן סעודה לכל היא ולא אתי למטעי: מת בע"פ הוציאו המת לב"הק וחזרו לביתם ואכלו ואח"כ קברוהו (מהרי"ל) ועמ"ש סוף סי' תק"ו די"א דאסור לאכול קודם קבורת המת והכא שאני דהשעה עוברת וגם התחילו בהוצאתו ומ"מ תמי' לי דהא גבי ק"ש קי"ל אין מוציאין המת סמוך לק"ש ואם התחילו אין מפסיקין כמ"ש סי' ע"ב סעיף ב' וא"כ היאך יפסיקו לאכילה לכן נ"ל דמוטב לאכול קודם ואחר כך יוציאו המת ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין לאכילה ואם לא יכלו אח"כ לאכול יאכלו מצה עשירה או בשר ודגים:


(ג) שליש היום:    דרך משל אם היום ט"ו שעות מותר לאכול עד תחלת שעה ששית ולהי"א מותר לאכול עד ה' שעות ומחצה, וכתב הב"ח ונקטינן לחומרא כסבר' קמיית' וחושבין מעלות השחר עד צ"ה כ"מ בתו' עכ"ל והלבוש ול"ח סי' רל"ג כתבו לחשוב מהנץ החמה עד סוף השקיעה ע"ש ואין ביניהם אלא דבר מועט ונ"ל דאם שכח ולא מכר חמצו יש לסמוך אדעת י"א ואם היא יותר משעה עד חצות מותר למכרו ועיין ברלב"ח סי' קל"ח ובר"מ אלשקר סס"א:

סעיף בעריכה


(ד) יעכבנו:    ונ"ל דאם הוא דבר שלא ימצא בריוח קונים בשעה ה' מותר למכרו קודם לכן מיהו אם הוא מקום דיוכל למכרו לעכו"ם שיודע שיחזיר לו אחר הפסח אסור למוכרו מכירה חלוטה:


(ה) אינו חייב באחריתו /באחריותו/:    אף על גב דהוא אינו עובר עליו מ"מ יבערנו שלא יעבור עליו המפקיד ואף על גב דאפש' שהמפקיד מכרו לעכו"ם בענין שלא יעבור עליו מ"מ אין ספק מוצי' מידי ודאי ושמא לא מכרו לפיכך חייב לבער (ב"ח) ונראה דהנפקד חייב לשלם דמי הפקדון למפקיד דהא ש"ח שהי' יכול להציל ברועים ובמקלות ולא הציל חייב ה"נ ה"ל למוכרו קודם זמן איסורא וא"ל דהמפקיד פשע שה"ל למוכרו לעכו"ם במקום שהוא כיון דקי"ל דאין הנפקד רשאי לסמוך על זה וחייב למוכרו א"כ ה"ל למוכרו ומיהו אם החמץ עדיין בעין א"ל הרי שלך לפניך וכ"מ בב"ק ד' מ"ה מיהו אם היה משכון בידו צ"ע אם יכול לומר לו הרי שלך לפניך וחייב לפרוע לו מעותיו או דלמא כיון שהוא פשע דה"ל למוכרו הפסיד מעותיו ולכאורה נראה כיון דמלוה על המשכון דין שומר יש לו ובשומר אומר לו הרי שלך לפניך ה"נ במשכון והלוה צריך לשלם לו וצ"ע:

סעיף געריכה


(ו) אם קנו:    והב"ח כתב דוקא אם שפחתו קנאה בלי ידיעתו אז מותר הבע"ה ליהנות ממנו אבל אותו האיש שקנה אסור ליהנות ממנו ע"כ ורי"ו ח"ה כתב מחלוקת הפוסקים בזה ודעת הש"ע להתיר דהא לא כתב שקנאה שפחתו וכ"כ בסי' ת"ן ס"ד ובטור שם ועיין בב"ח שנדחק שם ועיין בחולין דף ד' ע"ב וכתוב ביורה דעה סי' קל"ב דאפי' ביי"נ דתופס דמיו אם לקח העכו"ם היין אצלו ואח"כ נתן לו המעו' שרי מאחר שקנה העכו"ם היין במשיכ' לא הוי דמי יי"נ מיהו לבעל היין אסורי' לעולם לפי שנהנה מדמי יי"נ כו' ע"ש סוף סי' קמ"ד נ"ל דחמץ שרי אף לדידיה לכ"ע אף להב"ח: