פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) ואין הפת פוטרו:    משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אף על פי שא"צ לשתיה כגון קידוש והבדלה:

סעיף געריכה


(ב) מניחו לאחר המזון:    בתשובת הרשב"א סי' שמ"ב כתב דלמ"ד ב"ה אינה טעונה כוס רשאי לשתותו קודם ב"ה וב"ש סברי דמחוייב לשתותו קודם דושבעת זו שתיה וכו' ועוד מפרש בירוש' טעם אחר וכו' ע"כ והמחבר סתם כאן דס"ל כיון דפליגי הפוסקים כמ"ש סי' קפ"ב א"כ אם יש לו כוס מוטב שלא לשתות דהרב"י לשיטתיה אזיל שכתב סוף סימן קצ"ז דאין קפידא בשתיה אבל לפי מ"ש רמ"א שם דאינו חייב מדאורייתא לברך אם צמא ולא שתה א"כ ה"נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ"ד דאינה טעונה כוס ומ"מ אם אינו צמא כ"כ פשיטא דמחויב להניחו לב"ה:

סעיף דעריכה


(ג) אם קבע:    וה"ה דאם בירך לפני המזון א"צ לברך על יין שלאחר הסעודה קודם ב"ה אבל אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על יין שבתוך המזון צריך לברך שנית על יין שלאחר הסעודה כי יין שבמזון בא לשרות המאכל ואינו חשוב לפטור יין הבא לשתיה ועיין סי' קע"ז סס"ב שאין דין זה מצוי ע"ש:


(ד) יין של קידוש:    פוטר גם יין שלאחר המזון [ב"ח רשב"א] וכן עיקר:


(ה) יין הבדלה:    משמע דוקא יין הבדלה כיון שאינו בא אלא לצורך מצוה ואינו צורך סעודה וכ"מ בתו' אבל כששותה לצמאו יין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון וכ"כ בת"ה אף על גב שיש חולקין גם בזה פסק הרב"י דלא כוותי' וכ"מ סי"ז וכ"מ סי' תע"ד:


(ו) נטל ידיו:    ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה וכ"מ בתו' בד"ה בא להם יין ע"ש דאע"ג דלא נטלו אלא ידו א' וצריכין לחזור וליטול אפ"ה פוטר וע"ש גבי אותן שקדשו בב"ה וכו' וכ"מ בב"ח וא"ת היאך שרי להפסיק ולהבדיל בין נט"י להמוציא י"ל דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול [הגמ"ר פ' ע"פ עיין סי' קס"ו מ"ש]:

סעיף העריכה


(ז) ומושיטין לו:    כלומר אחר שבירך על הראשון הושיטו לו אחר:

סעיף ועריכה


(ח) דברכת המזון פוטרתו:    דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה כיון דבא לשרות המאכל [הרא"ש] ועיין סי' קע"ז:


(ט) שלפני המזון:    כיון שבא לפתוח בני מעיים להמשיך אדם לתאות המאכל הוי מחמת הסעודה [ב"י הרא"ש] ועוד הא מסעיד סעיד [ע"ל סי' תע"א ] וגם יין שלאחר המזון פת פוטרו מברכה אחרונה כיון דסעיד ופריך בגמרא דליברך עליה ג' ברכות ומשני לא קבעי אינשי עלייהו אלמא אי הוי קביעותי' קביעות מברכין עליה ג' ברכות וכיון שכן כיון ששותיהו בתוך הסעודה של קבע מיגו דהוי קביעות לאכילה הוי קביעות לשתיה [ב"י רשב"א וכ"כ תר"י] וא"כ משמע דעל שאר המשקין אחר הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה דלא עדיף מדברים הבאים מחמת הסעודה לאחר הסעודה וכמ"ש סי' קע"ז וכ"ש משקין די"א דאפי' תוך הסעודה מברך כמ"ש ס"ז וכ"מ בהג"מ ספ"ד בהדי' דכייל להו בהדי שאר דברים וכ"מ ברא"ש דדוקא משקין הבאים בתוך הסעודה פת פוטרתן וכ"מ בתוס' פסחים דף קי"ג דדוקא יין א"צ ברכה אחרונה וכונתן למש"ל בשם הרשב"א ומיהו אין דין זה מצוי בינינו וכמ"ש סי' קע"ז, כתב בש"ג האנוס"י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרת עכ"ל. ונ"ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס"י למשקה כמ"ש התוס' דכשבירך על פירות גינוסר פטרי למליח ולפת דהפת טפל למליח והמליח לפירות ועיין סי' רי"ב:


(י) עיין סי' רצ"ט:    דשאני יין הבדלה שאינה באה לצורך סעודה לכן מברך אחריה לי"א דלא פטר וכמ"ש ס"ז:

סעיף זעריכה


(יא) לפי שאין דרך וכו':    משמע דיין שרף דאין דרך לשתותו תמיד לא חשיב כבא מחמת הסעודה וצריך לברך עליו, ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו [מט"מ ול"ח רש"ל] ואף אם שותה לפני המזון לעורר תאות המאכל לא עדיף מפירות שצריך לברך וכ"ש השותין אותו באמצע הסעוד' או אחריה שאינו בא אלא לחמם האצטומכא שיוכל לעכל אין זה נקרא מחמת הסעודה ומילתא אחריתא היא (לבוש סי' קע"ז) אבל בטור סוף סי' ער"ב כ' דמה שבא להמשיך תאות המאכל חשוב כבא מחמת הסעודה כמש"ל ס"ו וכ"כ התוס' פסחים ד' קט"ז וז"ל פרפרות היינו דברים הממשיכים האכילה כגון דגים קטנים ותמרים וירקא היו רגילין לאכול בין מאכל למאכל לפיכך פטר להו פת לפי שבא לצורך סעודה שעל ידי כן אוכל יותר וכ"כ הב"ח סי' קע"ו וכ"כ רש"י בגמרא ועיין סי' קס"ח ס"ח, וכ"כ המרדכי דמאי דאמרינן בגמרא יין נפטריה פת משום דמחמת כחו אדם מתאוה לאכול, והא דכתו' במרדכי ובהג"מ פ"ד פר"י דברים שאין באים מחמת הסעודה כגון פירות שאין באים להשביע אלא בא לעכל המאכל עכ"ל צ"ל דיש חילוק כשבא לעורר תאות המאכל הוי צורך סעודה שע"י כן אוכל יותר וא"צ ברכה משא"כ כשבא לעכל אין בו צורך סעוד' עתה ובעי ברוכי אבל בספר החינוך להרא"ה כתוב וז"ל אם אוכל תוך הסעודה זית מליח וכיוצא בו לפתוח תאות המאכל מברך לפניו ולא לאחריו עכ"ל, וא"כ ה"ה מי שאומכל לימוני"ש מלוחים בתוך הסעודה צריך לברך להרא"ה, ומיהו נ"ל לנהוג כהתוספות כמ"ש המרדכי פרק נערה דלעולם פוסקין כהתו' ע"ש, ובמהר"מ פדואה סכ"ה, ומ"מ נראה לי דצריך לברך על יין שרף ואם שותיהו לפני האכילה דאין כוונת רוב בני אדם לעורר תאות המאכל שהרי רגילים לשתותו בכל בוקר אף בלא סעודה ובעי ברוכי אבל באמצע הסעודה כוונתו לפתוח ולא בעי ברוכי ואחר סעודה כוונתו לעכל ובעי ברוכי ומיהו בשבת א"צ לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ"ש ס"ב, ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל כמ"ש ס"ד ועיין סי' קע"ז ס"ד וסי' ר"ו ס"ה וסימן קע"ו:


(יב) בסבת הפת:    ודוקא כשאוכל סעודת קבע אבל אם אכל פת מעט עיין סי' רי"ב:


(יג) בכל פעם:    נראה לי דוקא במים שאין אדם שותה אלא לצמאו הוי בכל פעם נמלך אבל שכר ומי דבש פשיטא דלא הוי נמלך, ומ"ש הרב"י בשם האגור דאף בשאר משקין צריך לברך בכל פעם היינו כמו לקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א לצמאו:


(יד) קודם נטילה:    דס"ל דלאחר נטילה הוי הפסק ועמ"ש ס"ד דלא חש לאותם שאומרים דקודם נטילה לא פטר. ומ"מ צ"ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה דלכאורה למ"ד דאין צריך ברכה תוך הסעודה א"כ צריך ברכה אחרונה מ"ד איין הבדלה כמ"ש סימן רצ"ט ס"ז דדוקא יין שלפני המזון שבא להמשיך תאות המאכל א"צ ברכה אחרונה וכמ"ש ס"ו אבל שאר משקין צריכין ברכה אחרונה וכ"מ בטור סי' תע"ג ועמ"ש סי' קע"ז ס"ג ולדעת בעל המאור שם א"צ ברכה אחרונה אם שותה ג"כ משקין בתוך הסעודה דב"ה פוטר הכל ואם אין לו משקין תוך הסעודה צריך ברכה אחרונה על שתיה שלפני הסעוד' עיין סי' רצ"ט ס"ח מ"ש, ואם יש לו כוס לב"ה אין צריך לברך ברכה אחרונה על משקין שלפני הסעודה דהא מברך ברכה אחרונה על כוס ב"ה שאין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו כ"כ ר"ן והרמב"ן במלחמות ועיין סי' קע"ח ותע"ד מ"מ י"ש ישתה פחות מרביעית (מכזית) לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ"כ בכוונת האר"י ע"ש ומ"ש בכוונות שאם שותה רביעית ה"ל ברכה לבטלה נ"ל דהיינו כשעשה ברכה אחרונה, ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש לנהוג כמש"ל בשם הר"ן והרמב"ן עיין סי' קע"ט דיש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק:


(טו) ויברך ע"ד לשתות:    ובברכות רמ"מ כתב שיתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו:

סעיף חעריכה


(טז) אחר מברך לכלם:    ולפמ"ש סי' קס"ז ס"י צריכין שיטעום כל אחד תכף מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה ע"ש:


(יז) כל מקום:    ואפי' בחופה בברכת אירוסין ונשואין (ב"ח בשם מהר"ם שור) והאידנא לא נהיגי הכי ונ"ל דוקא במקום שנוטלים רשות אומרים על היין סברי במקום ברשות אבל בחופה ומילה שאין נוטלין רשות אין לומר סברי כלל, כת' הטור אותו שבירך על יין שלאחר המזון מברך על המוגמר שמביאין אחר הסעודה עכ"ל אף על פי שרגילין להביא המוגמר לאחר ב"ה מ"מ אם הביאו קודם ב"ה זכה בו אותו שבירך על היין אף על גב דאיכא עדיף מיניה כיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן (רש"י ותר"י) והגאונים פירשו אותו שבירך המוציא מברך על המוגמר שבתוך הסעודה אף ע"פ שרגילין לאחר האכילה קודם ב"ה ובאותו שעה היה אחר יכול לברך דכסעודה אחרת היא מ"מ כיון שהביאוהו תוך הסעודה אותו שניתן לו כבוד לברך המוציא ניתן לו כבוד ג"כ עד תשלום הסעודה (ואפשר דגם הוא מברך על יין שבתוך המזון) ואף על גב דאין יכולין לענות אמן מ"מ כיון שמריחין תיכף א"א להמתין עד שיברך כל אחד לעצמו שבתוך כך יהיו בלא ברכה לכן מוטב שיברך אחד לכולם אף על פי שלא יענו אמן עכ"ל תר"י, ונ"ל שכ"ד הראב"ד דלא כמו שנדחק בכ"מ ע"ש, ועל המוגמר שלאחר ב"ה הגדול מברך אף על פי שנתן רשות לאחר לברך ב"ה כבר עברה רשותן וחזר' להגדול כ"כ הראב"ד והמאו' כ' דאותו שבירך ב"ה מברך עליו ויש ללמוד מזה לדברי' כיוצ' באלו ועיין סי' רי"ג מ"ש: