מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ט

על ש"ס: מאירי | ראשונים | אחרונים

דף נד עמוד א

הרואה מקום וכו' כונת הפרק לבאר בו החלק הרביעי מן הספר ורובו יסוב על ג' ענינים, הראשון לבאר שצריך לברך את השם ולהודות בראותו המקומות שגמל השם טובותיו לנו ולאבותינו ולהודות בפרט על נסים שלו על כל מה שיגיעהו הן טוב הן מוטב ולהכיר שהכל בא לו מאת השם לפי מעשיו, והשני לבאר שצריך לברכו יתברך על ראיית כל דבר מחודש או על ראיית כל דבר מופלג ואע"פ שאינו מחודש, והשלישי לבאר היאך הוא צריך שלא להקל ראשו במקומות ידועים בקדושה כמו שיתבאר, זו היא כונת הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים אחרים על הדרך שהקדמנו:
ובמשנה הראשונה ממנו ביאור על זה שהרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון ים סוף וירדן יריחו וכיוצא בהם שאומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, והביאה בגמ' מדכתיב ויאמר יתרו ברוך ה' וכו' ואע"ג שיתרו לא ראה הנסים ומקומותיהם הואיל וראה משה שעל ידו נעשה וישראל שנעשו להם חביב היה בעיניו כאילו ראה המקומות, ופירשו חכמי הצרפתים שמזכיר בה את השם ואומר בה מלכות וגדולי המפרשים חולקים בדבר לומר שכל הברכות השנויות בפרק זה אין בהם הזכרה ומלכות הואיל ואינן ברכת קבועות כדין ברכת הזמון שאין בה הזכרה, וכן ממה שאמרו למטה ברב חנא שברך על רב יהודה כשנתרפא בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא ושאף הוא פטר עצמו מברכת הגומל בעניית אמן, ומ"מ יש דוחים שהזמון מתוך שיש שם ג' ברכות קבועות כהזכרה ומלכות הקלו בה וזו של רב חנא אפשר שהזכרה ומלכות היה שם אלא שהתלמוד קצר בה, ואף בתלמוד המערב אמרו תכף למשנה זו כל ברכה וברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, ואף גדולי המחברים כתבו שכלם בהזכרה ומלכות, ולדעתי יש מהן צריכות הזכרה ומלכות ויש מהן שאינן צריכות, והוא שברכת הגומל הואיל והיא בבית הכנסת ובמעמד עשרה צריכה מלכות ושאר ברכות שאינן קבועות אין צריכות ובגמ' נרחיב בה בזכירת קצת פרטים שרשיים.
זהו ביאור המשנה ודינים הרבה באו עליה בגמ' ואלו הן, כשם שאדם צריך לברך על נסים שנעשו לישראל כך מברכים על נס שנעשה ליחיד אלא שיש הפרש בדבר שעל נס העשוי לרבים הכל חייבים לברך עליו אבל נס הנעשה ליחיד הוא עצמו צריך לברך עליו אבל לא שאר בני אדם והוא שאמרו אניסא דרבים כולי עלמא צריכים לברוכי וניסא דיחיד הוא עצמו צריך לברוכי אינוש אחריני לא, ומ"מ יש גורסים אניסא דיחיד הוא ובריה ובר בריה צריכיה לברוכי איניש אחרינא לא וכן היא בשאלתות, ולדעת זה יש לפרש שבנו ובן בנו לאו דוקא אלא כל יוצאי ירכו שכלם שותפים באותו הנס, ולי נראה דוקא בנו ובן בנו מפני שהם כעין דורו, ובתלמוד המערב נסתפקו בה והוא ששאלו שם מהו שיברך אדם על נס אביו ועל נס רבו ולא הובררה, ולגרסא זו בתלמוד שלנו הובררה אף בבן בנו, וכן מה שנתספק שם בנס של רבו הובררה כאן שמברך שהרי רב חנא ברך על רב יהודה בריך רחמנא דיהבך לן וכו', וי"מ שלא נאמר כאן לברך על אביו ורבו וכ"ש על נס של אבי אביו אלא בחיי המקבל, ובתלמוד המערב שאלו אחר מיתת אביו ורבו ולא הובררה, וכן נסתפקו שם בתלמוד המערב בנס של יחיד שהיה אדם מצויין כגון יואב בן צרויה וחביריו, או שנתקדש בו שם שמים כגון חנניה מישאל ועזריה הכל חייבים לברך ולא הובררה, אלא שבקצת ספרי תלמוד המערב מצאתי בה כדאי הוא לברך על מקום שנתקדש בו שם שמים ואף בגמ' שלנו אמרו ראה כבשן האש וגוב אריות מברך, וכן נסתפקו עוד שם אם אירע נס לשבט אחד אם מברכים אחרים על נסם וכלו הענין שאם כל שבט ושבט נקרא קהל מברכים ואם לאו אין מברכין ומעתה אין צריך לומר אם אירע נס שבעיר אחת שאין האחרים מברכים עליו:
כל שמברך על ראית מקום הנס אם לא ראה מקום שנעשה בו הנס אבל ראה אותו שנעשה לו הנס יש אומר שמברך בין בנס של רבים בין בנס של יחיד אם הוא בנו או רבו, וכן כתבו גדולי המפרשים, וראיה להם מה ששאלו בגמ' מנא הני מילי כלומר דהרואה מקום וכו' ומביאה מדכתיב ביתרו ברוך ה' וכו' והרי יתרו לא ראה מקום הנס אלא שראה אותם הנצולים ומ"מ יש גורסים מנלן דמברכינן אניסא, וכן ממה שאמרו בגמ' ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות למדו רבים שכל שאירעו לו נסים זה אחר זה כשמגיע לאחד מאותן המקומות מברך על כלם, ומזכיר אותו מקום שהוא בו תחלה כלומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה ובמקום פלוני ופלוני, ואין נראה לי כן שלא היתה הזכרת שאר מקומות חובה אלא רשות:
זהו שביארנו בנס של יחיד שאין מברכין עליה תמהו בה גדולי המפרשים שהרי ברואהו אחר ל' מברך שהחיינו ואחר י"ב חדש מחיה המתים והיאך אפשר שלא לברך על נסו, עד שפירשו שזו של ראיית חברו דוקא רשות וכן בנסו אם רצה לברך מברך הא חובה לא, ולדעתי כל הברכות שהוזכרו חובה הם וראיית חברו החביב לו ושדעתו עליו ודאי חייב לברך ומ"מ אינו דומה ראיית פני חברו החביב לו ושיש לו הנאה בראייתו לראיית מקום הנס שאירע לו ואין חובה אלא לאביו ורבו שנפשו קשורה בהם אף שלא בפניהם:
ברכה זו הותקנה על ראיית מקום הנס אם רואה אותם בכל יום אינו מברך אלא כשרואה אותו לפרקים ונראה לי מל' לל' ואף בתלמוד המערב במשנת על הזיקים ברואה את הים הגדול אמרו שמברך בזמן שרואהו לפרקים ל' יום, שמעון קומטריא שאל לר' חייא כגון דאנא חמר ואנא סליק לירושלם בכל שעה מהו שאקרע בכל שעה אמר לו אם בתוך ל' יום אין אתה צריך לקרוע אם לאחר ל' יום צריך אתה לקרוע, ויש אומר שאם רצה לברך בתוך ל' מתורת רשות רשאי שאין בברכה על נסו ברכה לבטלה וגדולי המפרשים סוברים שלא נאמר לברך במקום ראיית נס של אחרים חובה אלא פעם ראשונה הא משם ואילך רשות ומביא סעד לדבריו שאם לא כן היאך תהא ראיית מקום הנס חמור מהודאת הנס עצמו שאינו מברך אלא פעם אחת כמו שיתבאר בארבעה צריכים להודות, ואין נראה לי כן שהודאה ברבים אניסא מילתא היא בפעם אחת אבל ראיית מקום גם הראוי לברך עליו ודאי בכל ראייה של פרקים חייב כראיית מקום נסי של עצמו שנא' עליו בגמ' כל אימת דמטי להו בריך וכו', אלא שיש חולקים אף בשל עצמו וגורסים כי מטית להתם, ואין הדברים נראים:
נסים אלו שמברכים עליהם יש אומר דוקא בנס גדול היוצא מגדרו של עולם אבל נס קטן כגון שבאו לו גנבים או גדודי חיה ולסטים אין מברך עליו, ודלעתי כל נס העשוי ליחיד מברך עליו שכל נס אצל יחיד גדול הוא אבל נס של רבים אין מברכים עליו אלא כשהוא נס גדול, ומ"מ כל שנתקרבו למקרה גדול ונצול הימנו אע"פ שאין בו מופת מברכים עליו:
הרואה מעברות הים שעברו ישראל בים סוף, ומעברות הירדן שבימי יהושע, ומעברות נחל ארנון שעברו ישראל במדבר והיו אמוריים אורבים להם במערות בהרים מכאן ומכאן ונעשה נס לישראל ומתו האמוריים במארב שלהם ונלכדו בשחיתותם, וכן הרואה אבני אלגביש שבימי יהושע או שראה מעלת בית חורין ששם נפלו האבנים על האויבים, ואבן שהרים עוג מלך הבשן לזרקה על מחנה ישראל ומת בה ואבן שישב עליה משה בשעה שנלחם יהושע בעמלק, וחומת יריחו שנפלה לקול תרועת ישראל בימי יהושע, בכל אלו וכיוצא בהן צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום ושיברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה:

דף נד עמוד ב

ראה הככר שנהפכו בו ערי סדום ושניצל משם לוט ושנעשית בו אשתו נציב מלח, מברך ב' על לוט מברך ברוך זוכר הצדיקים ועל אשתו מברך ברוך דיין האמת:
ארבעה צריכים להודות במעמד עשרה ושיהיו ב' מהם תלמידי חכמים או קרובים לכך ולברך בא"י הגומל לחייבים טובות ואלו הן הולכי מדברות ויורדי הים ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שיצא מבית האסורים אלא שאם אין שם תלמידי חכמים מברך במקום שיש בו עשרה ודיו הא כל שלא בעשרה אינו מברך:
יש מי שאומר שאין הדברים הללו אמורים אלא בהולכי מדברות שתעו ויורדי הים שעמד עליהם נחשול שבים וחולה שיש בו סכנה שבאלו יש בהם נס והרי הן כעין היוצא מבית האסורים אבל אם לא אירע להם כן אין צריך לברך, וכן הולכי דרכים שלא במדברות אין צריכים לברך, ואע"פ שפשוטי המקראות מוכיחים כך, אין אני מודה בכך אלא כל שעלה למטה וירד מברך, כבר אמרו עלה למטה הרי הוא כמי שעלה לגרדום וכן כל הולכי דרכים במשמע:
בתלמוד המערב אמרו בפ' תפלת השחר כל הדרך בחזקת סכנה וכל החולי בחזקת סכנה והוא הדין לכל הליכת ים, ולא עוד אלא שנראה לי שלא נאמרו אלו בפרט אלא שאע"פ שלא אירע להם סכנה צריכים להודות הואיל והדבר מצוי להסתכן אבל כל שאירע לו סכנה הן סכנת נפשות וניצל ממנה בכל דבר צריך להודות, ויש בזה חולקים מתורת חובה הא מתורת רשות ודאי מברך:
כבר ביארנו במשנה שברכה זו עם שאר ברכות הנזכרות בפ' זה לא נתברר לנו אם יש בהן הזכרה ומלכות אם לאו, ומ"מ נראה לי בברכה זו הואיל וצריכה מעמד עשרה שצריך בה הזכרה ומלכות אבל שאר ברכות שאדם מברך ביחידי ושאינן ברכות קבועות אלא לפרקים דיינו בהם בפתיחת ברוך לבד בלא הזכרה ומלכות כגון ברוך שעשה לי נס וכו' ברוך עושה בראשית והדומים להם אלא שדברים אלו אין בהם כלל אמתי שהרי יש מברכות אלו שאינן קבועות שאין בהם אף פתיחת ברוך כגון תפלת הדרך, ותפלה קצרה ואלקי נשמה למי שלא בירך נטילת ידים ואשר יצר כגון שלא הוצרך לכך או שאמרה בשעתה ר"ל בשעה שנעזר ואין לנו צד בקולא זו אלא מתוך שאינן קבועות שתפלת הדרך אין כל דרך ראוי לתפלה אלא עד פרסה וכן תפלה קצרה אלא במקום סכנה, וכן ברכת השינה אלא א"כ בשינת קבע וכן שאפשר בקצתן של אלו ליפטר בנסח אחר שלא בברכה כמו שמצינו בר"ג שבירך על אשת טורנוסרופוס מה רבו מעשיך ה' והיא ברכת הרואה בריות טובות אלא שפטר עצמו בכך מצד שאינן ברכות קבועות כל כך, ויש בברכת השינה טעם אחר אצל גדולי המפרשים מפני שבירכה קודם השינה ונמצאת אותה שבתוך השינה סמוכה לחברתה שאין שינה מפסקת על הדרך שביארנו בברכה אחרונה שבהלל וק"ש:
אחד מאלו הצריכים להודות שבא אחד מחביריו אצלו במעמד עשרה ובירך את השם על מה שגמלו הן בנסח הנתקן לכן הן בנסח אחר כגון שיאמר ברוך שהחזירך לנו בשלום או בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא או כיוצא בזה והלה עונה אמן נפטר הוא בכך ואין צריך עוד להודות והוא מברך בשביל עצמו ועונה זה אחריו אמן לכונת עצמו נראה לי שאינו נפטר בכך, ויש שפוטרים אף בזו ואין נראה לי:

דף נה עמוד א

ראוי לו לאדם להאריך בתפלה ובלבד שלא יהא מעיין בה ר"ל שלא יהא משתבח בעצמו שהוא ראוי להיות נענה עליה, דרך הערה אמרו שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חברו, וכן ראוי לו להאריך על שלחנו כדי לשהות בה שמא מתוך כך יבאו עניים ויתפרנסו מתוך שלחנו הוא שאמרו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר, עכשיו שלחנו של אדם מכפר:
מי שמזמנים לו ספר תורה לקרות ואינו קורא מתוך גאוה שבו, או שנותנים לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך, וכן בדרך כלל כל המנהיג עצמו ברבנות אי אפשר להתקיים בכך לפיכך ראוי לו לאדם להשפיל עצמו נגד השם ונגד עמו ומ"מ מלך או נשיא שבדור ראוי להטיל אימתו על הבריות שלא יקלו בו ובהנהגתו והכל לשם שמים, וכן יזהר יחיד או יחידים שלא למנות פרנס על הצבור אלא א"כ הצבור נמלכים בו, דרך צחות אמרו ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו' אמר לו הב"ה למשה לך אמור להם לישראל הגון עליכם וכו', וכן לעולם אל יתגאה בטובה שרואה בעצמו שהכל ביד השם להמיר ולהחליף אלא יעמוד ביראה ובאימה לפניו ויהיו כל מעשיו לשם וכשתארע לו איזו צרה יפשפש במעשיו אפילו קלה שבצרות ויתעורר מתוכה לתשובה, ואפילו לא אירע אצלו אלא הבהלת חלום רע יפשפש וידאג עליו עד שיתעורר מתוכו לתשובה ואם היתה נפשו עגומה עליו ביותר ילך בפני ג' מאוהביו ויאמר להם חלמא טבא חזאי והם עונים אחריו טבא הוא טבא להוי רחמנא לישוויה לטב, ויש בג'מ בנסח לחש זה ז' זמנין לגזרו עליה מן שמיא דטבא, ופי' הדבר שהוא מנסח הלחש כלומר שבקיום מתמיד יהא נגזר עליו שיהא טוב, וי"מ שהם צריכים לחזור ז' פעמים טבא טבא ליהוי ואין הדברים נראין, ואחר כך יזכיר להם החלום ואם יכולים לפתרו פותרים אותו לטוב כמו שיוכלו ויאמרו לו עליו ג' פסוקים של הפיכה והם הפכת מספדי וכו' עד ותאזרני שמחה ואחריו אז תשמח בתולה וכו' והפכתי אבלם וכו' עד ושמחתים מיחונם ואחריו ולא אבה וכו' יהפוך ה' וכו' עד כי אהבך ה' אלקיך וג' של פדיה והם פדה בשלום ועד עמדי, ואחריו ופדויי ה' וכו' עד ואנחה ואחריו ויאמר העם אל שאול וכו' ויפדו העם וכו' עד ולא מת, וג' של שלום והם בורא ניב וכו' שלום וכו' עד ורפאתיו, ואחריו ורוח לבשה וכו' שלום לך וכו' עד בראשי הגדוד, ואחריו ואמרתם כה לחי ואתה שלום וכו', עד וכל אשר לך שלום:

דף נה עמוד ב

ואם ראה חלום ואינו יורד לסוף ענינו אם טוב ואם רע ונפשו נבוכה עליו יכוין את השעה שהצבור מכונין בה ביותר והוא בשעת תפלה וכ"ש בשעה שהכהנים נושאים כפיהם ועונין הציבור אחריהם אמן בכונה יתירה ויתפלל על עצמו ויאמר רבון העולמים אני שלך וחלומותי שלך בין חלום שחלמתי אני לעצמי בן חלום שחלמו לי חברי אם טוב הוא חזקהו ואמצהו כחלומו של יוסף ואם צריך רפואה רפאהו כמי מרה על ידי משה וכמי יריחו על ידי אלישע וכשם שהפכת קללת בלעם לברכה כן הפכהו עלי לברכה:

דף נז עמוד ב

המשנה השנית הרואה מקום שנעקרה ממנו ע"ז וכו' ובתלמוד המערב פרשוה בשנעקרה מכל תחום ארץ ישראל אבל אם לא נעקרה אלא מאותו מקום אומר ברוך שעקר ע"ז ממקום זה, ואין נראה כן מתלמוד שלנו שהרי אומר מברך ברוך שעקר ע"ז מארצנו וכשם שנעקרה מכאן כך יעקרנה מכל מקומות ישראל וישיב לב עובדיהם לעבדו וזו בארץ ישראל שהרי אמר אחר כן ובחוצה לארץ, ושמא הם גורסים בה ממקום זה וכדברי תלמוד המערב, ומ"מ יראה שאף בחוצה לארץ אומר והשב לב עובדיהם וכו' (על שכך) כדכתיב אהפוך אל עמים וכו', כר' שמעון בן אלעזר וכן כתבוה גדולים ואע"פ שרבים חולקים עליו טעמא דמסתבר הוא, זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' ממה שלא בארנוהו במשנה אלו הן, הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו והוא הדין לשאר מיני ע"ז, ובתלמוד המערב אמרו נעקרה ממקום אחר ונתנוה במקום אחר על מקום שנעקרה אומר ברוך שעקר ועל מקום שנתנוה אומר ברוך שנתן ארך אפים וכו', ובתוספות כתבוה דוקא במרקוליס ומפני שהיא ע"ז המתחדשת בכל יום על ידי זריקת אבנים וכן בכל ע"ז הנעשית מחדש אבל בשאר ע"ז לא, ואין הדברים נראים אלא על כל ע"ז כן כמו שביארנו, וברכה זו ג"כ דוקא מל' לל' הא בכל יום מתורת חיוב לא:
הרואה מקום בבל הרשעה מברך ה' ברכות כיצד כיון שראה מקום העיר מברך ברוך שהחריב בבל הרשעה, ראה מקום של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע,ראה מקום מרקוליס שבה אומר ברוך שהאריך אפיו לעוברי רצונו, ראה מקום גוב אריות וכבשן האש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה, ראה מקום שנוטלים ממנו עפר אומר ברוך אומר ועושה שנא' וטאטאתיה וכו':

דף נח עמוד א

הרואה אכלוסי ישראל מברך ברוך חכם הרזים ופירשו למטה שאין אכלוסא פחותה מס' רבוא ואם היתה אכלוסא נכבדה חשובים בעיני הכל כששים רבוא או אפילו ב' תלמידי חכמים שלמים יש מי שאומר שמברך עליהם חכם הרזים, וממה שאמרו למטה חשיבותו עלאי כס' רבוא, והוא שהכונה אצלם בחכם הרזים שכל הסודות והחכמות מדעות בין כלם ומצד שיש דברים נמנעים מהשגת השכל האנושי אמר ברוך חכם הרזים, ומפרשים שבהמצא חכם שלם בכל החכמות ובכל הסודות שיהא ראוי לברך עליו כן ובלבד שיהא אותו המברך מכיר בשלמות אותו החכם, ומ"מ נראה שאין הלכה כן שהרי דרך כלל אמרו הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ואפילו יונתן בן עוזיאל במשמע, ואף בבריתא פרשו טעם לברכת חכם הרזים לפי שאין פרצופותיהן דומות זו לזו ולא דעתם שוה זה לזה:
ראה אכלוסי אומות העולם ר"ל כתות של עובדי האלילים אומר בושה אמכם חפרה יולדתכם אחרית גוים מדבר ציה וערבה:
אורח טוב ראוי לו לשבח אכסניא שלו ולספר בכבוד שעשה לו אף בית ממה שלא כבדוהו, ומ"מ דוקא בצנעה ובמקום שאין מצד דבורו גרמא להרבות לו באכסניא ולגרום לו הוצאה, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר מברך רעהו בקול גדול וכו' כמו שביארנו בקצת מקומות:
כל שמוסר ממון חברו למלכות יש צדדים שמותר להרגו אחר התראה וכבר ביארנוה בבתרא דקמא, אבל כל שמוסרו לענין נפשות אין צורך להתראה למי שרוצה הוא למסרו, כלל אמרו הבא להרגך השכם להרגו, ומ"מ יש למדים מסוגיא זו שאינו רשאי להרגו על מה שעבר אלא על מה שהוא רואה שהולך עכשיו למסרו, שהרי ר' שילא הלקה אחד על שבא על הכותית והלשינו לקיסר לומר איכא חד יהודאי דדאין בלא רשותא וניצל ממנו ולא השתדל בהריגתו, וכשראה פעם אחת שהיה הולך למסרו אמר הבא להרגך וכו' וקטליה ומ"מ בענינים אלו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:
הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, חכמי אומות העולם אומר ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם, וכן הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו מלכי אומות העולם אומר ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם:

דף נח עמוד ב

הרואה את חברו לאחר ל' יום אומר שהחיינו, לאחר י"ב חודש אומר ברוך מחיה המתים שכבר נשתכח מלבו כמת, וגדולי המפרשים כתבוה דוקא שחברו זה חביב עליו והוא נהנה בראייתו:
הרואה בתי כנסיות של ישראל ביישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבתן אומר ברוך דיין האמת, בתי עובדי האלילים ושאר בעלי האמונות הקדומות שלא היו גדורות בדרכי הדתות והם הנזכרים בתלמוד תמיד בלשון אומות העולם כל שראה אותם ביישוב ובשלוה אומר בית גאים יסח ה' בחורבנן אומר אל נקמות ה':
כל שרואה בזמן הזה בתי הצדיקים בחורבנן אע"פ שלא נתקנה ברכה על זה ראוי להיות אדם נרעד ומשתומם על כך ומ"מ אין ראוי לו להרבות בצער וראוי לו להעלות על לב שאף בית המקדש חרב ודיו לעבד שהוא כרבו:
הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין ועתיד להחיותכם ברחמים בא"י מחיה המתים, ואף דבר זה דוקא מל' לל' ומ"מ אם נתחדשו בו מתים יש אומרים שאף בתוך ל' כן, ראה קברי אומות העולם ר"ל של עובדי האלילים על הדרך שהזכרנו אומר בושה אמכם וכו':
הרואה את הכושי והוא השחור ביותר, ואת הלווקן והוא הלבן ביותר, ואת הגיחור והוא אדמימות הצהוב, ואת הננס והוא הקטן ביותר, ואת הדורניקוס והוא בעל שומות, והפתיראש והוא מעורבב השערות, אומר על כלן ברוך משנה הבריות, ראה חגר וסומא וקטע ומוכה שחין ובהקן אומר ברוך דיין האמת, כתבו גדולי המפרשים שלא נאמר כן אלא פעם ראשונה שהוא רואהו, ולי נראה כל שרואהו לפרקים וכן כתבו שלא נאמר כן אלא על אדם שזה הרואה מצטער על שנויו דומיא דרואה בריות טובות שהוא נהנה על ראייתם ואין הדברים נראים לי שראיית הדברים המחדשים אף בלא הנאה ואף בלא צער ראוי לברך עליהם:
הרואה פיל קוף קיפוף הואיל ודומים לאדם במקצת דברים מברך עליהם ברוך משנה הבריות:
הרואה אילנות טובות ובריות טובות, אומר ברוך שככה לו בעולמו, ונראה לי דוקא במקום שאין האילנות או הבריות מצויות שיש שם קצת חדוש:
המשנה השלישית על הזיקין ופרשו בגמ' כוכבא דשביט ועוד פרשו בו ווילון הוא דמקרע וכו', כלומר ראיית אור גדול שנראה כאלו שטח הרקיע נקרע והאור נראה והוא התלהבות האויר:

דף נט עמוד א

ועל הזוועות ופירשו בגמ' גואה, וענינו האור הפתאומים היוצא מן הענן ונקרא לנציא"ר וי"מ קול בקיעת הארץ, ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים והוא הנקרא לאמ"ף על כל אלו אומר ברוך שכחו מלא עולם מפני שענינם של אלו להתפשט רחוק מאוד, ופי' בגמ' שאף על אלו אם רצה לברך ברוך עושה בראשית דיו, ובתלמוד המערב פרשו על הרוחות דוקא כשבאים בזעף אבל אינם באים בזעף ברוך עושה בראשית, על ההרים ועל הגבעות וכו' אומר ברוך עושה בראשית שדברים אלו אין זזין ממקומן כדי לברך עליהם שכחו מלא עולם, ודברים אלו אינן אומרים אלא במי שרואה אותם לפרקים, ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה הים הגדול, שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו, ודוקא בזמן שרואהו לפרקים וכבר פירשנו על הפרקים שהם מל' לל':
זהו ביאור המשנה ופי' בתלמוד המערב שלא נאמרו פרקים הללו אלא על ההרים והשנויים עמהם אבל על הזיקים ועל השנויים עמהם אם בטורדין ר"ל שאין בהם הפסק, ופי' בו רבים כל זמן שלא נתפזרו העבים אינו מברך עליהם אלא פעם אחת ביום, ואם יש בהם הפסק והוא שנתפזרו העבים ואחר כך באו עבים פעם אחרת מברך על כך פעם ופעם והרי דבר זה כמי שיושב בחנותו של בשם שאם ישב לו כל היום אינו מברך אלא פעם אחת ואם נכנס ויצא כל היום מברך על כל פעם ופעם, ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן:
הרואה קשת בענן מברך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו:
הרואה שמים בטהרה והוא אחר שנפל הגשם ובא רוח צפוני ופזר את העבים ונזדכך האויר אומר ברוך עושה בראשית, ובתלמוד המערב פרשוה בימות הגשמים ובלבד לאחר ג' ימים:

דף נט עמוד ב

הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתה כוכבים במשמרותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית, וענין חמה בתקופתה הוא שרואה ביום תקופת ניסן של תחלת מחזור של כ"ח שנה והוא הנקרא מחזור גדול שבשעה זו ר"ל בסוף מחזור גדול חמה חוזרת לנקודה ראשונה שבה נתלו המאורות מתחלה והוא בתחלת ליל ד' והדבר ידוע שבכל ד' תקופות מג' לג' חדשים וכל תקופה נדחית אחר חברתה ז' שעות ומחצה, נמצאת דחייתה בכל שנה ל' שעות ונמצאת לד' שנים שהוא מחזור קטן של שמש ק"כ שעות שהם ה' ימים ונקרא מחזור קטן מפני שבכל מד' שנים לד' שנים באה תקופתו בתחלת הלילה ואם תחשוב שהיא באה תחלה בתחלת מהלך שבתאי שהוא משמש בתחלת רביעי, ותדע חשבון כצנ"ש חל"ם ראשי לילות וחל"ם כשנ"ץ לראשי ימים, וסדור מהלכן כל"ש צמח"ן יעלה בידך חשבון זה במכוון ומחזור גדול של כ"ח שנים יש בו ז' מחזורים קטנים ואם הראשון היתה בנקודתה בתחלת ד' תחלת השני בתחלת יום ב' ושלישי בתחלת יום ז' ורביעי בתחלת יום ה' וחמשי בתחלת יום ג' וששי בתחלת יום א', ושביעי בתחלת יום ו', ושמיני שהוא סוף כ"ח בתחלת יום ד' שהיא הנקודה הראשונה, וי"מ בתקופתה בבהירותה, וענין לבנה בתקופתה כשחוזרת בכל חדש וחדש בנקודתה לתחלת מזל טלה שאינו נוטה עדיין לצפון או לדברים וכוכבים במשמרותם כשהשלימו כל כוכב מה' כוכבים הנשארים מהלכן, וחזרו כנגד תחלת מזל טלה למי שמכיר את דרכיהן ומזלות בעתם הוא בנקודה שטלה עולה מצד המזרח שהוא המצוייר בשכל בראש העגלה:
המשנה הרביעית על הגשמים וכו' זהו ענין המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן, מה שאמר במשנה זו שעל הגשמים הוא אומר הטוב והמטיב דרכים חלוקות יש בה, ופסק הדברים כך הוא ירדו גשמים ויש לו לזה קרקע שמקבל תועלת בגשמים אלו ואין לו שותף באותו קרקע אלא שהוא שלו לבדו מברך שהחיינו ואם אין לו קרקע לבדואלא שיש לו קרקע בשתוף אחרים מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו קרקע כלל לא ביחוד ולא בשתוף מברך מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה וכו', אין אנו מספיקים וכו', על הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו בא"י אל ההודאות, ואע"פ שהוזכר בגמ' רוב ההודאות והק' בה רוב ההודאות ולא כל ההודאות ותירץ בה אלא אימא אל ההודאות, ואמר רב פפא הילכך נמרינהו לתרויהו, לא על רוב ההודאות ואל ההודאות אמרה, שמאחר שהוא אומר אל ההודאות רוב ההודאות מה טיבו אלא שהוא חוזר על מה שאמר תחלה מודים אנחנו לך וכו' ור' יוחנן מסיים בה ואלו פינו וכו' ועל אלואמר נימרינהו לתרוויהו וי"מ רוב ההודאות ואל ההודאות, ואע"פ שהסוגיא מוכחת כן שאין לומר נימרינהו לתרוייהו אלא במה שיש בו מחלוקת מ"מ הדברים זרים, ויש גורסים נימרינהו לכלהו, ומפרשים כפי' הראשון, וי"מ נמרינהו לתרוייהו רוב ההודאות ואל התשבחות, וכן י"מ אל ההודאות ברוב ההודאות, ופירושו בחשיבות ההודאות כלומר בהודאות נכבדות ומשובחות, ויש לפרש רוב כמו תאר על גזרת לחם חום, ופי' נמרינהו לתרוייהו כלומר ולא כמו שאתה מבין רוב ההודאות ולא כל ההודאות אלא שהוא תואר כמו רוב ההודעות:
היה לו קרקע בשתוף, יש מי שאומר שאם אין השותפים במקום אחד אין אחד מהם מברך הטוב והמטיב, לא היה הוא במקום שהגשמים יורדים אלא שנתבשר מפי השמועה שירדו גשמים במקומו הרי הוא כשאר בשורות טובות ומברך הטוב והמטיב, דברים אלו כלן יראה דוקא בגשמים שמגיע מהם הנאה ותועלת, יש מחדשים בסוגיא זו במה שתירצו בה הא דאיכא אחריני בהדיא הד דליכא וכו', אינו חוזר על הגשמים אלא על בנה בית חדש וכלים חדשים אבל הגשמים הרי תועלת מגיע לכל העולם ועל כל פנים איכא אחריני בהדיה, ואין בהם שהחיינו לעולם ודומיא דמת אביו והוא יורשו דאי איכא אחי מברך הטוב והמטיב אך בשהניח להם שדות מחלקות:
מאימתי מברך על הגשמים, משיצא חתן לקראת כלה ר"ל שבשטיפת המים יורדת נופלת על המים ומבעבעתה:
אחר שביארנו שעל טובה הבאה לו בשתוף מברך הטוב והמטיב ועל הבאה בייחוד מברך שהחיינו אמרו לו מת אביו והוא יורשו מברך על מיתתו דיין האמת ועל ירושתו אם יש לו אחים מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו אחים מברך שהחיינו, אמרו לו ילדה אשתו זכר הואיל ואף אשתו נהנית בזה מברך הטוב והמטיב:
היו בסעודה ובא להם שנוי יין הואיל ויש שם בני חבורה או אשתו ובניו מברך הטוב והמטיב ואם אין אדם עמו אינו מברך כלום, היה יין הראשון חדש ר"ל תוך מ' יום והשני ישן יתבאר בתלמוד המערב שמברך על השני ב"פ הגפן והטוב והמטיב, יש מי שאומר וכן אף בשנוי פת שצריך לברך הטוב והמטיב, וחכמים הצרפתים חולקים בכך הואיל ותקונו ביד אדם:
ברכה זו של שנוי יין אחרוני הרבנים פי' בה שאף אם היה השני פחות מהראשון מברך הטוב והמטיב של השפעת הטוב הוא מברך, ומביאים ראיה ממה שאמרו על ר' אכל חביתא וחביתא מברך וודאי אי אפשר לכל החביות להיות זו אחר זו מעולה משלפניה, ויש חולקים בדבר וזוה שהביאוה ממה שאמרו אכל חביתא וחביתא וכו' פירושו אכל חביתא שהיא מעולה מחברתה ועל הרוב כל שאדם בא משולי חבית להתחלתה ודאי מעולה הוא מן האחר וכן נראה לי, הביאו לו שכר וכבר ברכו על היין שנפטר השכר בברכתו יש אומר שאף על זה מברך הטוב והמטיב ואין הדברים נראין, שכר ואחר כך יין הואיל ואין ברכת שכר פוטרת את של יין יש אומר שאין מברך הטוב והמטיב על היין, וכן יראה לי (חסר):
צריך שתדע שזה שביארנו שהבונה בית אומר שהחיינו לא סוף דבר בבונה בית חדש אלא אף בקונה בית ישן הואיל וחדש הוא לו, וכן בקנה כלים לאו דוקא חדשים אלא אפילו ישנים הואיל וחדשים הם לו, וכן פי' בתלמוד המערב, ונסח דבריהם לא סוף דבר חדשים אלא אפילו הם שחקים חדשים הם לו, וכתבו גדולי המפרשים שלא תפס לשון חדשים אלא ללמד שמ"מ היו כלים אלו שלו ומכרן ואחר כך חזר ולקחן אין כאן ברכה ודוגמת מה שאמרו בעורכי מלחמה אשה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו שאין חזור עליה אבל אם לא היו כלים אלו או בית זה שלו אלא שלקחן הן חדשים הן ישנים מברך, ולפי מה שיתבאר בגמ' אפילו יש לו כיוצא בהן ולא סוף דבר שיש לו כיוצא בהם מתורת ירושה וחזר וקנה לו כיוצא בהן מברך שהחיינו, והנסחא המיושרת בגמ' אמר רב הונא לא שאין לו כיוצא בהן ר"ל מתורת ירושה אבל אם יש לו כיוצא בהן אין צריך לברך ור' יוחנן אמר אפילו יש לו כיוצא בהן מברך מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך:

דף ס עמוד א

לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה אבל קנה וחזר וקנה אין צריך ור' יוחנן אמר אפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך והלכה כר' יוחנן וכלישנא בתרא ואף גדולי הפוסקים מסכימים בה אלא שיש להם גירסא אחרת, ויש פוסקים כר' יוחנן כלישנא קמא וכל שקנה ועדיין הם בידו וחזר וקנה אין צריך לברך שמאחר שברכות אלו אינן תורה הלך אחר המיקל ואין נראה כן, וברכה זו גדולי המפרשים ג"כ כתבו שמיד שקנה הבית או הכלים אע"פ שלא נשתמש בהם מברך ויש חולקים בדבר שלא לברך עד שישתמש בהם ונראה לי כדעת ראשון ממה שאמרו בתלמוד המערב קנה אומר שהחיינו, נתן לו במתנה אומר הטוב והמטיב, לבש אומר מלביש ערומים, אלמא קודם לבישה מברך בשעת קנייה ולמדת משם ג"כ שאם לא בנה ולא קנה אלא שנתנה לו שמברך הטוב והמטיב אע"ג שבגמ' שלנו לא חלקו בה, בתוספות כתבו שלא נאמרה ברכה זו אלא בקונה כלים שאין דרך לקנותם תמיד שאדם שמח ונהנה בקנייתם אבל כלים דקים שאדם קונה אותם תמיד ושאין שמח בקנייתם כגון מנעלים או חלוק אינו מברך מתורת חובה ואין נראה לי אלא כל כלים במשמע, זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא בארנוהו:
המשנה הששית מברך על הרעה מעין הטובה כלומר שיברך על הרעה הטוב והמטיב וכן המברך על הטובה מעין הרעה ר"ל שיברך על הטובה דיין האמת הרי זה כעין תפלת שוא, ופרשו בגמ' אע"פ שאפשר קרוב להיות רעה נמשכת אחר טובה זו או טובה נמשכת אחר רעה זו כגון שטובה זו שהוא מברך עליה דיין האמת הוא שמצא מציאה ומתירא שמא יודע למלך ויהא חובשו עליה ומתוך יראתו מברך דיין האמת, וחמ"מ הואיל ותועלתו מצוי עכשיו והיזקנו אינו וודאי אין ראוי לברך אלא הטוב והמטיב, וכן על הרעה כגון שנכנס הנחל בתוך שדהו אלא שמחשב שלמחר יהנה ממנו שיזבל לו שדהו והוא רוצה לברך על שם סופו ואעפ"כ אין לו לברך אלא על שמצוי עכשיו, הצועק על מה שעבר הרי זו תפלת שוא שהרי אי אפשר להשתנות והביא משל על זה כגון שהיתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא שהרי כבר נוצר אם זכר ואם נקבה ומ"מ דוקא אחר מ' יוום אבל תוך מ' יום אין תפלתו שוא, וכן אם היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואומר יהי רצון שלא יהא זה בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא שאין ראוי לו להתפלל על מה שאם היה אי אפשר שלא להיות וכשהתפלל על מה שאין באפשר טעה ותפלתו שוא ושקר, אבל יש לו להתפלל שינצל ממנו או לבטוח בשם שאינה בביתו שהבוטח בשם אין תוחלת שלו נכזבה כבר אמר והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכן אמר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה', ואמרו ז"ל האי קרא מרישיה לסופיה מידריש, ומסופיה לרישיה מידריש, כלומר שלאיזה מהם יש לו משמעות מרישיה לסופיה מידריש מה טעם משמועה רעה לא יירא משום דנכון לבו בטוח בה', והוא הבטחה לצדיק שלא יתיירא מן הפורענות, ומסופיה לרישיה מידריש אינו הבטחה אלא הודעה שמי שלבו נכון ובטוח לא יהא לבו הומה להתיירא שאין יראה ראויה לצדיק אלא בדברי תורה שמא ישכח או שמא יכשל בהוראה, הא במלי דעלמא לא, זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה דבר שלא בארנוהו:
המשנה השביעית הנכנס לכרך מברך שתים אחת בכניסתו והוא שמברך לשם שהכניסו לשלום, ואחת ביציאתו שיברך את השם שהוציאו לשלום ובן עזאי אומר ד' ב' של תפלה וב' של הודיה והוא שבכניסתו מברך ב' אחת קודם שיכנס שיתפלל שיכינסהו שם לשלום ואחת אחר שנכנס שיודה על שהכניסו לשם לשלום, ושתים ביציאתו אחת קודם שיצא שיתפלל שיוציאהו משם לשלום ואחת אחר שיצא שיודה על שהציאהו משם לשלום, והלכה כבן עזאי, ולעולם נותן הודאה על מה שעבר כגון אחר שנכנס ואחר שיצא שאין לשון תפלה על מה שכבר עבר וצועק על מה שעתיד לבא כגון קודם שיכנס וקודם שיצא שלשון תפלה מונח על העתיד, זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמ' כך הוא נסח ברכות אלו הוא שבכניסתו הוא אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתכניסנו לכרך זה לשלום, בשעת יציאתו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתוציאני מכרך זה לשלום כך תוליכני לביתי או למחוז חפצי לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ואין צריך לעמוד בהם ר"ל להתעכב ולא להחזיר פניו לעזרה ולא להזכרה ומלכות:
ברכה זו הן בברכה שבתחילה הן בהודאה שבסוף אינה צריכה אלא למי שנכנס לכרך שאין בתי דינין מצויין בו ולא אימת מלכות ומכין וחובטין שלא מן הדין ואדם צריך לרחמי בוראו ואע"פ שאמרו בגמ' כן דוקא לחיוב אבל מ"מ התירת רשות לאדם לברך כן על כל מקום שהוא נכנס, ולא עוד אלא שגדולי הפוסקים אין מחלקים בה, ונראה שהם גורסים אלא אימא אף בכרך שדנין והורגין בו, ולשטה הראשונה גורסים אלא אימא בכרך שאין דנים והורגים בו:
מי שנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתכניסי לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזו ומכיוצא בזו לעתיד לבא ולא יארע בי דבר קלקלה ועון, וכשיצא משם יאמר ברוך שהצילנו מן האור ויראה לי ענין זה שחמי טבריא וכו' וכיוצא בהן:
הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי אל רופא חנם אתה, וכשיוצא אומר ברוך רופא חנם:

דף ס עמוד ב

הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון שמרוני שמרוני עד שאכנס ואצא שזהו דרכן של בני אדם, וכשיוצא נוטל את ידיו ומברך על נטילת ידים או מקנח בעפר ומברך על נקיות ידים ואחר כך מברך ברכת אשר יצר את האדם וכו' וחותם רופא כל בשר ומפליא לעשות, ויש חולקים שלא לברך על נטילת ידים הואיל ואין עליהם לכלכוך:
פירשו בתלמוד בבא מציעא ובמסכת תענית, שההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד את גרנו אומר ברוך אשר שלח ברכה בכרי הזה, מדד ואחר כך בירך הרי זה תפלת שוא שאין הברכה מצויה לא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד אלא בדבר הסמוי מן העין שנא' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך:
הנכנס לישן על מטתו אומר פרשה ראשונה של ק"ש ואחר כך מברך בא"י אמ"ה המפיל חבלי שינה על האדם ומאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך שתתן חלקי בתורתך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע והשכיבני לשלום והעמדיני לשלום לחיים טובים והאירה עיני בתורתך בא"י המאיר לעולם:
וכשמתעורר משנתו אומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה וכו', ואינו פותח בה בברוך שסמוכה לחברתה היא ואין השינה שבאמצע קרויה הפסק וחותם בה בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים:
יש מי שאומר שלא נתקנו ברכות אלו אלא פעם אחת ביום והוא בזמן שכיבה וקימה לרוב העולם אבל אם ישן ביום אינו צריך לברכן שלא על מעשה של עצמו נתקנו אלא על נוהג שבעולם שדרכן לשכב בלילה ולעמוד ביום, ויש חולקים בדבר, ובברכת נקבים מיהא כל זמן שמצטרך לה מברך לה עם נטילת ידים או עם נקיות ידים אם אין לו מים והתנקה בעפר וכיוצא בו:
כששמע קול תרנגול אומר אשר נתן לשכוי בינה וכו', כשפותח עיניו אומר בא"י אמ"ה פוקח עורים, כשעומד על רגליו אומר ברוך זוקף כפופים, כלובש בגדיו אומר מלביש ערומים, כשחוגר אזורו אומר ברוך אוזר ישראל בגבורה, ויש מפרשים אותה בלבישת המכנסים וכדקאמר כד אסר המייניה, כשמתעטף אומר אשר קדשנו וכו' להתעטף בציצית, כשפורס סודר על ראשו אומר עוטר ישראל בתפארה, כשמעמיד רגליו על הארץ אומר רוקע הארץ על המים, כשמהלך אומר המכין מצעדי גבר, כשנועל מנעליו אומר שעשה לי כל צרכי, כשנוטל את ידיו אומר על נטילת ידים, כשרוחץ פניו אומר המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתתן חלקי בתורתך וכוף את יצרי להשתעבד לך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עברה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע ותנני לחן ולחסד בעיניך ובעיני כל רואי ותגמלני חסדים טובים בא"י הגומל חסדים טובים לעמו ישראל:
ברכות אלו יש מי שאומר שאין אדם מברכן אלא אם בא לידו דבר שעליו נתקנו כגון אם לא שמע זה קול התרנגול אינו מברך אשר נתן לשכוי בינה וכו' ובט' באב ויום הכפורים שאין שם מנעל אינו מברך שעשה לי כל צרכי, וכן אם לן בכסותו אינו מברך מלביש ערומים, ואם לא נכנס לבית הכסא אינו מברך אשר יצר וכן כלם, ויש מי שאומר שברכות אלו על סדר מעשה בראשית נתקנו ואע"פ שלא בא לידו דבר שעליו נתקנו מברך על כלן והוא שנהגו עכשיו לברכן על הסדר בשחרית הן שבא לידו אותו דבר שמברך עליו הן שלא בא לידיו, ובתלמוד מנחות התבאר שחייב אדם לברך בכל יום ג' ברכות שלא עשאני עכו"ם שלא עשאני עבד שלא עשאני אשה, והתבאר שם ג"כ שחייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום, ובשבת ויו"ט שאדם מקצר בברכות תפלה צריך למלאות חסרונן בפירות ודברים שמברך עליהן, ובתוספת[א] יצא עבד ונכנס בור והוא שאמרו שם שלא עשאני גוי שנא' כל הגוים כאין נגדו שאין בור ירא חטא אשה שאין אשה חייבת בכל המצות, ומתוך כך נהגו רבים בארבעתן:
ברכות אלו עם שאר ברכות הנתקנות בפרק זה כבר ביארנו שיש מי שמצריך בהן הזכרה ומלכות וכן אנו נוהגים אלא שיש בדבר חולקים:
המשנה השמינית חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כלומר שלא יבעט למה שאירע לו אבל יודה לשם ויצדיק את דינו ויבטח בשם להסיר ממנו מוקשי רעתו שנא' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וכו' ופירוש אפילו נוטל את נפשך ואפילו נוטל את ממונך, וכלל הדברים בכל מדה שהוא מודד לך הן טובה הן רעה הוה מודה לו ומשבח אותו ומצדיק את דינו ותהא אוהבו במה שחביב לך אם נפש אם ממון וכמו שאמרו אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל בכל נפשך ר"ל יזכור לו החביב ודיו, אלא יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו ויש שממונו חביב עליו מגופו לכך הוזכרו שניהם ואחר שבא לביאר זה הענין ביאר ענין בכל לבבך, ופי' בו בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע כלומר שאפילו בשעה שתתעסק בצרכי העולם ובענינים הגופניים תהא כונתך לשם שמים על דרך מה שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים, וכן אמרו ז"ל למטה אי זו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוים בה בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה, וזהו ביאור המשנה ובגמ' אמרו דברים כיוצא באלו וענינם שלעולם חייב אדם לברך ולהודות על הרעה כעל הטובה שנא' בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר מדת רחמים אהלל ואם מדת הדין אהלל, וכן צדק ומשפט אשירה לך לך ה' אזמרה, אם צדק אשירה ואם משפט אשירה, וכן צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא כוס ישועות אשר ובשם ה' אקרא, ולעולם אל ימעט בטחונו מבוראו וירגיל עצמו לומר על כל מה שאירע לו כל דעבדין מן שמיא לטב:

דף סא עמוד א

לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הב"ה שנא' האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים:
לעולם אל יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו ואע"פ שמצינו וילך אלקנה אחרי אשתו וילך מנוח אחרי אשתו וכן באלישע וילך אחריה פי' הדברים באלו שהלכו אחרי עצתן:
נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין ולעולם אל יעבור אחורי אשה בנהר ואפילו מעות לא ירצה מידו לידה בשום מחשבה רעה:
אמרו חכמים ילך אדם אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי ע"ז אחורי ע"ז ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים כל זמן שיש לחשדו שהוא מתיאש מן התפלה אבל אם היה נושא משאוי או איזה ענין שיתנצל בו על שאינו נכנס לבית הכנסת אין כאן בית מיחוש:

דף סא עמוד ב

צדיקים יצר טוב שופטן רשעים יצר הרע שופטן כלומר שהם נשמעים ליצר הרע ועל פיו גומרים דינם, בינונים זה וזה שופטן:
המשנה התשיעית לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח פי' שלא יעשה שום דבר של קלות ראש כגון תגלחת ראש וזקן ועמידה לשם ערום, והטלת מי רגלים כנגד שער המזרחי אע"פ שהוא חוץ לתחום ירושלים הואיל והוא כנגד השער המזרחי זה יש שפירשו עליו שהיה בתחום בית המקדש חוץ להר הבית, ויש שפי' בו שער שבמזרח העזרה והוא שער הנקנור ונתן טעם לדבריו מפני שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים שכל השערים היו מכוונים זה כנגד זה שער המזרח שער עזרת נשים שער עזרת ישראל פתחי האולם וההיכל ופתח בית קדשי הקדשים, וכן לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו וסנדלו ובאפונדתו והיא חגורה חלולה שבה נותנים מעות, וי"מ בגד שאדם לובש על בשרו לקבל הזיעה שלא יטנף את בגדיו ואין אדם יוצא בה לעולם עד שילבש בגד אחר, ולא באבק שעל גבי רגליו ולא יעשהו קפנדריא לקצר את דרכו ורקיקה מק"ו כלומר ואף הרקיקה לשם אסור מק"ו של מנעל, ומה מנעל שאין בו בזיון אמרה תורה של נעלך, רקיקה שהיא דרך בזיון לא כ"ש כך פרשו בגמ' שלא נאסר במיני קלות ראש שהוזכרו אלא מן הצופים ולפנים וצופים הוא מקום שממנו רואים הר הבית ומשם ואילך כנגד חוצה לארץ אין רואין אותו, וכן לא אסרו דבר זה אלא לרואה ר"ל שיהו פניו כנגד השער ובמקום שאין גדר מפסיק בינו להר הבית ובזמן שהשכינה שורה, והוא זמן שבית המקדש קיים ואם אין שם כל אלו מותר להקל ראשו כנגדו, אלא שמ"מ אסור בכל קלות ראש אף בזמן הזה כל זמן שאין גדר מפסיק וכן תחום המקדש עצמו אסור בכל קלות ראש אף בזמן הזה, ואף הר הבית עצמו אף בזמן שאין בית המקדש קיים חייבים במוראו במניעת הדברים שהוזכרו בו וכיוצא בהן דכתיב והשמותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממים, וכן בראשון של יבמות אמרו את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שבת לעולם אף מקדש לעולם וכן ביארנו שם שהמקדש מוראו מן התורה והר הבית מדברי סופרים, זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן הנפנה בכל מקום בארץ ישראל יפנה מזרח ומערב ר"ל שיהו אחוריו מצדדין אלו מפני שפירועו כנגד ירושלים ובגליל הוא בהפך וצפון ודרום אסור מזרח ומערב מותר ובחוצה לארץ נפנה צפון ודרום ולא מזרח ומערב, ופירשו בתלמוד המערב ובלבד במקום שאין שם כותל שהוא בבקעה, מעתה בתי כסאות בבתים אין שם קפידא, הנפנה אל יפרע אלא מיושב ולא יקנח בימין מפני שכל מיני קדושה נעשים בה אלא בשמאל, ויראה לי שאם הוא איטר שמאל הוא כימין כל אדם:

דף סב עמוד א

לעולם יהא אדם צנוע בכל מקום וכ"ש בבית הכסאא ואם היה אחר עמו אם הוא במקום שאחורי הגדר הואיל שאין חברו רואהו יפנה ואם היה בבקעה שחברו רואהו שיעור הדבר כל זמן שמתעטש ואין קולו נשמע או כל זמן שחברו אינו רואה את פירועו ואפילו בלילה לא יפנה אלא כדרך שנפנה ביום:
לענין טהרות ששומרי שמן בית הבד אם הוצרכו להפנות יוצאים מפתח בית הבד ונפנין מיד אחורי הגדר שלפני הפתח ואין חוששין שבתוך שיעור זה יכנס עם הארץ ויגע ואם היו בבקעה שיעורן עד שלא תפקע ראייתם מהם:
הספדנין את המת ראוי להם שלא להאריך בשבחיו של מת אלא במה שברור להם שראוי לשבחו באותו דבר כבר אמרו כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעים מן הספדנין ומן העונין אחריהן, צא ולמד כמה ראוי לאדם להיות צנוע בכל דבריו ובפרט במקומות אלו וכיוצא בהם שעל דבר זה אמרו שאין מיחסים שם צנוע אלא לאדם שידוע בו שהוא צנוע בבית הכסא:

דף סב עמוד ב

מה שאסרנו במשנה שלא לעשות קפנדריא בהר הבית אף בבית הכנסת כן אלא שאם היה אותו בית הכנסת שביל מעקרו מותר וכן אם נכנס שם להתפלל מותר לו לעשות קפנדריא ורקיקה ומנעל מותרים בה אלא שהנכנס להיכל שבו ספר תורה מנהג לחלוץ נעליו:

דף סג עמוד א

המשנה העשירית כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם וכו' ביאור הדברים הוא שפירשו במסכת תענית שמנהגם היה במקדש שלא היו עונים אמן אלא שבסוף כל ברכה וברכה היה אומר המברך סמוך לחתימתו ברוך ה' מן העולם וחותם כגון ברוך ה' מן העולם מגן אברהם והדומה לזה ובמקום עניית אמן היו השומעים אומרים ברוך שם כבוד מלכותו וכו' והביאוה בגמ' מדכתיב קומו וברכו וכו' ויברכו שם כבודך, קומו וברכו נאמר על המברך, ויברכו את שם כבודך נאמר על העונים, ומשקלקלו המינים לומר לית דין ולית דיין ולית עולם אוחרן התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם, וגדולי המפרשים כתבו שלא היה מנהג זה אלא לתפלה הג"ה [עי' בסוטה ד' מ' בנשיאת כפים לא היו עונים אמן במקדש, וצ"ל דכיון שג"כ בתוך תפלה הוא דינו כתפלה עצמה]: אבל בשאר ברכות היו עונים אמן שהרי בברכת התורה נאמר בעזרא ויברך עזרא את וגו' ויענו כל העם אמן במועל ידיהם, והתקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם כדי שיודו שהשלום ושאר הברכות מגיעות מכבודו והרי מצינו כן בבעז שאמר ה' עמכם ואומר אל תבוז כי זקנה אמך כלומר למוד ממה שנהגו באמך זקנים שבאומתך ואע"פ שיש פתחון פה שלא להזכיר את השם לבטלה ודרך הדיוטות הרי כתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך, ונוח לנו להזכיר יותר מן הראוי משלא יזכירוהו כלל כדי להרגילו בפי הבריות, זהו פי' המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
כל תלמיד חכם שרואה בדורו שחביבים עליהם דברי תורה יפזר דבריו להם ואם ראה דורו שאין דברי תורה חביבים עליהם יתעסק בהם בעצמו, ואל ימנע עצמו מדברי תורה לסכלותם אלא יזהר שלא ישחית דבריו להשליכם בפניהם אחר שהם מתנכרים עליהם הוא שאמרו בשעת המכנסים פזר ובשעת המפזרים כנס:
לעולם ילמד אדם את בנו אמונות שאם יצטרך לו תהא הזמנת חייו מצויה בידו ולעולם ילמדנו אומנות היותר מסולסל שיוכל:
לעולם אל ירגיל אדם בתוך ביתו אנשים שאינם מהוגנים ואף המהוגנים לא יעשם כבעלי בתים מכל וכל שהלשונות מרובות ומצויות לחטוא בדבורם וראוי לאדם ליזהר שלא להלכד ברשתם:
לעולם יזהר אדם שלא להמשך אחר התאוות יותר מדאי ואם נמשך בהם ישתדל ברפואתו על דרך נטייה אל הקצה האחרון כמו שנודע מדברי החכמים ואף הרואה באחרים שמרוב המשכם אחר תאותם הביאם לידי דברים מגונים ראוי לו להזהר מן הדברים שסבבו לחבריו אותן הדברים המגונים והוא שאמרו כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין:
עבור שנה במסכת סנהדרין שאינו נעשה על ידי מי שיזמן אלא במזומנים לה במקום סנהדרין ואין צריך לומר שלא היו מעברים בחוצה לארץ אלא שאף לחשוב אם ראוי לעבר אם לאו ולעבר בארץ על פי אותו חשבון אסור אלא א"כ על ידי גדול שלא נשאר כמותו בארץ ובזמן הזה אין מעברין כלל אלא אותן העבורים הנמנים ע"פ חשבון העבור להשואת שנת החמה עם שנת הלבנה על סדר גי"א י"א י"ח ע"ז י"ט ודבר זה יתבאר במס' סנהדרין בע"ה:

דף סג עמוד ב

לעולם יעשה לעצמו חבר ללמוד תורה עמו שאין הפלפול מצוי ליחידי אלא כשחברו מעוררו והוא שאמרו אין התורה מתוקנת אלא בחבורה:
ולעולם יתעמל אדם בתורה שאינה מצויה אלא בעמל יגיעה, אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנא' וזאת התורה אדם כי ימות באהל, וכשישב לפני רבו אל ירגיל עצמו להקשות ולהשיב עד שידע בעצמו שכבר הבין בדבר עד תכליתו, דרך צחות אמרו הסכת ושמע ישראל הס ואחר כך כתת, ואם רבו כועס עליו יהא שותק לו ומכבדו ומתוך כך יזכה ללמוד:
אם נבלת בהתנשא כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו מתנשא:

דף סד עמוד א

אע"פ שהכנסת אורחים בכלל מדה חשובה ביותר הכנסת תלמידי חכמים חשובה עד מאד והברכה מצויה על ידו וכן הדין, וכל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה:
הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום שכן כתיב ואתה תבא אל אבותיך בשלום כלומר לך עם השלום שהוא עמך, והנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שכן מצינו בדוד שאמר לאבשלום לך בשלום והלך ונתלה, ויתרו אמר לו למשה לך לשלום והלך והצליח:
כל היוצא מבית הכנסת והולך לבית המדרש עליו הכתוב אומר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון שזה בודאי תכלית השלמות בהיות כל מעשיו פונים לעבודת השם לא יסור ממנה אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל.
וזהו שיעור מה שראינו לבאר בכללי זאת המסכת כת"א הל' מסכת ברכות דרך קצרה כמו שייעדנו בפתיחת החבור, וראינו לבאר אחר זה דיני נטילת בקצרה על הדרך שבארנום בארוכה בפירושנו אחר זאת המסכתא:

תם ונשלם ת"ל