מ"ג תהלים פג ב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ
  אַל־תֶּחֱרַ֖שׁ וְאַל־תִּשְׁקֹ֣ט אֵֽל׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אל דמי לך" - אל תתן שתיקה לעוותתינו שאויבינו מריעים לנו

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אלהים - כמו שופט.

דמי - שתיקה, מגזרת: וידום אהרן, אף על פי שהוא משרש אחר.

וטעם אל – שאתה תקיף שתוכל להושיע.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מצודת דוד

"אל תחרש" - אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע מהם

"אל דמי לך" - לא יהיה לך דומיה על מה שעכו"ם מריעים לישראל

מצודת ציון

"דמי" - ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה (לעיל סה)

"תשקוט" - ענין מנוחה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק


"אלהים אל דמי לך", אל תדום ותניח מעשיך שהיית מושיע ישראל עד עתה, "אל תחרש", החרישה הוא הפך המענה, ר"ל שאתה צריך לענות כי הדבר נוגע לך כמו שיבאר, "ואל תשקט", החרישה היא מניעת הדבור וההשקטה היא מניעת המעשה, אל תחרש מלענות ואל תשקוט מלעשות, ומפרש, "אל תחרש":

ביאור המילות

"דמי, תחרש, תשקט". דמם הוא ההפסק מהדבור או הפעולה, והחרישה היא הפך התשובה, והשקטה הוא הפך המעשה, (ישעיה ס"ב א'):
 

<< · מ"ג תהלים · פג · ב · >>