מלבי"ם על תהלים פג


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שיר מזמור לאסף", נוסד ג"כ בימי יהושפט שבאו עליו בני מואב ובני עמון למלחמה ועמם המון רב ויהושפט התפלל וקרא צום, ויחזיאל מן בני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר אל תיראו וכו' כי לא לכם המלחמה כי לאלהים וכו', לא לכם להלחם בם וכו', עמדו וראו את ישועת ה' וכו' (דה"ב כ'), ושם ספר איך האויבים עצמם הרגו זה בזה ע"י המהומה שהטיל ה' ביניהם:  

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אלהים אל דמי לך", אל תדום ותניח מעשיך שהיית מושיע ישראל עד עתה, "אל תחרש", החרישה הוא הפך המענה, ר"ל שאתה צריך לענות כי הדבר נוגע לך כמו שיבאר, "ואל תשקט", החרישה היא מניעת הדבור וההשקטה היא מניעת המעשה, אל תחרש מלענות ואל תשקוט מלעשות, ומפרש, "אל תחרש":

ביאור המילות

"דמי, תחרש, תשקט". דמם הוא ההפסק מהדבור או הפעולה, והחרישה היא הפך התשובה, והשקטה הוא הפך המעשה, (ישעיה ס"ב א'):
 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי הנה אויביך יהמיון" אלה ההומים הם אויביך, ונגדך הומים, ענה אותם, "ואל תשקט" כי "משנאיך נשאו ראש" הנושאים ראש להרע בפועל הם משנאיך, ועליך באו, וצריך אתה לעשות להלחם נגדם:

ביאור המילות

"אויביך, משנאיך". האויב דורש רשע ולא השונא, ע"כ אמר אויביך יהמיון:
 

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"על", מה "שיערימו סוד" על ישראל הוא מצד שהם "עמך, ויתיעצו", ועקר העצה שלהם ותכלית מגמתם הוא "על צפוניך" על עניני האלהות הצפונים, כמו על אמונת האחדות ועל קשר אלהותך והשגחתך על ישראל, ועל התורה והמצות שנתת להם שרוצים לבטל זה מאתם:

ביאור המילות

"יערימו סוד, יתיעצו". העצה הוא התכלית הנרצה מן הסוד שירימו, כמ"ש ישעיה (י"ד כ"ד):
 

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אמרו" זה לזה, לכו "ונכחידם מגוי" כדי "שלא יזכר שם ישראל עוד", שרוצים לבטל שם ישראל, ששם זה מורה על שמונהגים למעלה מן הטבע, ושהם מושגחים מה', ששם זה לא יזכר עוד, וא"כ עקר ביאתם הוא לבטל את האמונה ועליך באו על אלהותך הנודע בעולם ע"י ישראל:  

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי", באר הראיה לזה שעקר ביאתם הוא על האלהות, כי הנה היו שם עמים מפורדים, יש מהם שכנים לא"י ויש רחוקים מא"י, וזה מבואר כי השכנים לארץ שלוחמים ולוקחים לעזרתם עמים רחוקים, כ"א י"ל תכלית מיוחד, השכנים ילחמו מפני שיראים מהם או כדי לקחת גבול ארצם, והרחוקים ילחמו בעבור השלל והבז, אבל "הם נועצו לב יחדו" שבאו כולם בלב אחד ועצה אחת, ויש להם תכלית אחד, מפני "שעליך ברית יכרתו", שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום אלהותך בעולם ע"י ישראל, וזה התכלית המיוחד לכולם, ומפרש שהלא באו.  

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אהלי אדום וישמעאלים" שאדום שכן לא"י והישמעאלים רחוקים, וכן "מואב" שכן לא"י "והגרים" רחוקים מא"י, וכן באו.  

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ח-ט) "גבל ועמון ועמלק פלשת ויושבי צור" שכולם שכני א"י, "גם אשור נלוה עמם" הגם שהוא רחוק מא"י, וכולם "היו זרוע לבני לוט" היינו לעמון ומואב שהם היו עקר הלוחמים אז, "סלה" סיום הענין:  

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עשה להם כמדין" שהיה מפלתו ע"י המהומה ששלח ה' בהם והרגו זה את זה (שופטים ז' כ"ב), "כסיסרא וכיבין" (מלך חצור) "בנחל קישון" שהיה ג"כ מהומת ה' ביניהם באופן זה, כמ"ש ויהם ה' את סיסרא לפני ברק (שם ד' ט"ו):  

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"נשמדו בעין דאר", יבין מלך כנען אשר מלך בחצור מלך גם על עין דאר (יהושע י"א ב' י'), כי את עין דאר לא הורישו וישב הכנעני שם (שם י"ז י"ב), ובברחם מפני ברק (שופטים שם ט"ז) נשמדו שם "והיו דומן לאדמה":  

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב" שעורב וזאב היו שרים, "וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו", כי הם היו נסיכים ומלכים (שופטים סי' ז' וסי' ח'):

ביאור המילות

"שיתמו". באופן שיהיו נדיבמו כעורב, או שבא הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד:
 

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אשר אמרו", יען שאמרו, "נירשה לנו את נאות אלהים", כמ"ש בתפלת יהושפט בד"ה (שם) הם גומלים עלינו לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו:  

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שיתמו כגלגל", הגלגל מתגלגל מעצמו, "והקש" נרדף "מפני רוח", כן היה חרב איש ברעהו וגם נשמדו מפני יהושפט שרדף אחריהם:

ביאור המילות

"כגלגל, כקש". עי' ישעיה י"ז י"ג:
 

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כאש תבער יער", שעץ אחד שורף את חברו כן יהרוג איש את אחיו כמ"ש ויהיה העם כמאכולת אש איש את אחיו לא יחמלו, "וכלהבה תלהט הרים", שזה מפעולת הלהבה כן ילהטו עוד ע"י להבת ה' ומחנה יהושפט:

ביאור המילות

"תבער". יוצא וכלהבה, וכן יואל א' י"ט, אש אכלה ולהבה להטה:
 

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כן תרדפם בסערך", הסער נושב לרוח אחד כן ירדוף אותם לברוח, והסופה הוא הרוח הנושב בעיגול מכל צד (ווירבעלווינד), והוא יחזירם אחור מנגד פניהם, ועי"כ "תבהלם":

ביאור המילות

"סער, סופה". סופה גדול מסער:
 

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יז-יח) "מלא פניהם קלון", יצייר שבעת החלו בני ישראל ברנה ותהלה נתמלאו קלון מכבוד ה', "ויבקשו שמך ה'" אבל "יבושו ויבהלו" כי לא יקבלם עוד בתשובה:

ביאור המילות

"קלון". י"ל מלשון אשר קלם מלך בבל באש. שרפה מאש הבוער שהכיר:
 

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"יבושו, ויחפרו". חפר גדול מן בושת, שחופר פנים בטמון מרוב הבושה:
 

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון" כי עליון הוא שם מצטרף, ויצוייר עליון נגד השפל ממנו ומכ"מ יש עליון עליו, אבל הם ידעו שלא נמצא עליון עליך, כי אתה ראש הסבות והמסובבים, עליון וגם "על כל הארץ", ראש הסבות ואחריתם עד הסבה האחרונה: