<< · מ"ג תהלים · נה · טז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ישימות [ישי מות] עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ישימות [יַשִּׁי מָוֶת] עָלֵימוֹ יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ישימות [יַשִּׁ֤י מָ֨וֶת ׀] עָלֵ֗ימוֹ
  יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים
    כִּֽי־רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ישי מות עלימו" - ישיא הקב"ה עליהם את מלאך המות ישי יסכסך ויסית לשון הנחש השיאני ואוכל (בראשית ג') ומנחם פתר ישי לשון יש כמו אם ישכם עושים (שם כ"ד) אשר ישנו פה (דברים כ"ט) "במגורם" - במלונם

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ישי - אמר רבי משה: הטעם ישי מות.

וטעם ישי - שיהיה המות נושה להם, שיקח את נפשם. ואחרים אמרו: מגזרת נשני אלהים שישכחו המות ולא יעלוהו על לבם, עד שירדו חיים שאול, אם כן תהיה דרך ישי כדרך: אל תמחי, צור ילדך תשי, שהמלה מלרע. ויש אומרים: שהוא חסר אל"ף, מן השיאני והוא קרוב. והטעם: ישיאם עד שלא ירגישו וירדו חיים שאול. אמר רבי משה: במגורם בחבורתם, כמו העוד הזרע במגורה.

והנכון בעיני: בארץ מגוריהם כנגד בעיר.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ישיא" - ענין חוב כמו לא ישיא אויב בו (לקמן פט)

"חיים" - בריאים כמו עד חיותם (יהושע ה)

"במגורם" - ענין מדור 

מצודת דוד

"חיים" - פתאום כשהם בריאים לא מתוך חולי למען יכירו הכל שבא בגמול

"כי רעות" - ראוים הם למיתה פתאומית כי רעות במגורם ולתוספת ביאור אמר בקרבם

"ישיא מות" - ה' יחייב עליהם את המות ר"ל על אחיתופל וריעיו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ישיא מות עלימו", כן יתבע חובו מהם בעת "שירדו לשאול חיים", כי הם ירדו לשאול שלא על ידי המות רק בחיים, כי המיתו א"ע, כי הם דומים אל המלאך המות לעשות כמעשהו, וזה יהיה להם עונש על "כי רעות במגורם ובקרבם":

ביאור המילות

"ישיא". שרשו נשה, המות יתבע חובו מהם.

"במגורם", בדירתם:
 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טז - יח) "ישי מות עלימו" וכו'. הלא אמרתי "בלע אדנ"י פלג לשונם" (פסוק י) שהם שני דברי רשומים, או שיבלעו כקרח או לפלג לשונם. אמר עתה, אם רב בעיניך ה' הדברים ההם, לפחות "ישי מות עלימו" שלא יהיו כקרח משוללי מות, רק שמה שהם חייבים מיתה מהיום לא ימותו כעת, כי אם יאריכו ימים ושנים ותשאר המות חוב עליהם עד זמן רב. אך כל מה שהיה להם להתייסר והתמוגג בגיהנם, ככל העונש ההוא יהיה להם פה, באופן כי "ירדו" שיהיה להם גהינם פה שירדו שאול עודם "חיים" שיהיה לאות ולמופת בישראל, ולא שיענשו על ידי, רק על "כי רעות במגורם בקרבם", והוא כמאמר שמואל לרב יהודה (חגיגה טו ב) שיננא טינא היתה בלבם ואין רשעתם ניכרת לעם, ועל ידי כן ידעו הכל כי נאצו האנשים האלה את ה':

ושמא תאמר, כי הלא טוב לי שימותו, כי כל עוד שיהיו חיים יצרו אותי, איני חש על עצמי, כי "אני אל אלקים אקרא וה' יושיעני" הוא ובית דינו, כי כן דרכו יתברך להושיעני מיד, כי הנה "ערב ובקר כו' וישמע קולי" כאשר יתבאר בס"ד:

או יאמר "ישי" כו' אין המות למו רק לשעה, כי לא יתמידו בה להיות נפרדים הנפש והגוף, כי אחרי מותם בהתנצל הגוף מהעונות אם לא היתה בו נפש והנפש אם לא היה הגוף, שב הקב"ה ומחברן כמשל החיגר והסומא (סנהדרין צא ב), באופן שישאר להם המות שהוא פירוד הנפש מהגוף לחוב עד תום זמן העונש. ואם כן אחר שישי מות עלימו שעתידה "מות" להיות נושה בם, לכן מעתה "ירדו שאול חיים" שיקבלו בחיים עונש "שאול", ולא ימותו להתחבר מיד ולשוב ליפרד אחר זמן. או כפשוטו שירדו כקרח "שאול חיים" והשאר כמדובר:

<< · מ"ג תהלים · נה · טז · >>