מ"ג תהלים לה ח

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תְּבוֹאֵ֣הוּ שׁוֹאָה֮ לֹֽא־יֵ֫דָ֥ע
וְרִשְׁתּ֣וֹ אֲשֶׁר־טָמַ֣ן תִּלְכְּד֑וֹ
בְּ֝שׁוֹאָ֗ה יִפׇּל־בָּֽהּ׃

"שואה" - חשך ברואינ"ה בלע"ז "ורשתו אשר טמן" - כן דרך לטמון הרשת ולכסותו בקש או בעפר כדי שלא ירגיש בה העובר עליה עד שנלכד בה

תבואהו - לכל אחד רעה, שישתאה כל שומעה. תלכדו - כדרך: וזה שמו אשר יקראו.

תבואהו שואה כנוי היחיד כנגד כל אחד מאיביו, או כנגד שאול.

לא ידע לא ירגיש בה עד שתבואהו די שלא יוכל להמלט ממנה.

ורשתו אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה: ברשת שטמן לי.

וענין שואה כמו מהומה הבאה פתאום; וכן: ומשאת רשעים כי תבא (משלי ג כה).

"בשואה" - בעבור החושך הבא עליו לא יראה ויפול בה

"אשר טמן" - כי כן הדרך להטמין ולכסות הרשת לבל תהא נראה להשמר ממנה

"תלכדו" - את הפורש אותה

"תבואהו" - תבוא עליו חשך שלא ידע להזהר

"שואה" - חושך כמו אמש שואה (איוב לשון)

"תבואהו שואה" חושך פתאומי, אשר "לא ידע" להזהר, ועי"כ "תלכדהו הרשת עצמה אשר טמן", כי "ע"י השואה" והחשך "יפול בה", באופן שבפועל כפיו יוקש רשע, אבל