". עד שמרוב הצער וההשתדלות נעשיתי קודר ושחוח:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(טו-טז) "
ובצלעי", ואז ע"י ששחותי ולא יכלתי לעמוד על רגלי ושכבתי לנוח על "
צלעי" וצדי מרוב העמל, כי עי"כ נפל למשכב מעט, אז הם "
שמחו" ע"ז "
ונאספו", ובעת באו לביתי לבקרני לא הראו שמחתם בפועל רק "
נאספו עלי נכים", עשו א"ע בפני כאלו הם נכאי רוח ומצטערים עלי, "
ולא ידעתי" משמחתם בלב, אמנם "
קרעו ולא דמו" מרוב תשוקתם שאמות קרעו את בגדיהם כאלו אני מת כבר, ולא דממו כדרך לקרוע בדממה ואבילות, רק אחר שקרעו התועדו "
בחנפי לעגי מעוג", היינו בחברת לועגים ולצים האומרים דברי לעג, "
וחרקו עלי שנימו" בבזיון:
ביאור המילות
"בצלעי". מענין צולע על ירכו, או שאשכב על צלעי וצדי מפני החולשה.
"
נכים". כמו נכה רוח, עושים את עצמם כנכאים:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"לעגי מעוג". מענין לעג, ונפל הלמ"ד כמו בשורש לקח לתע:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יז-יח) "
ה' כמה תראה", ר"ל אף שאני לא ידעתי מחשבותיהם שבאים לצחק וללעג, אבל כמה תראה אתה, הלא אתה רואה את כל, כמה וכמה גדולה ראותך על ראותנו, וא"כ "
השיבה נפשי משואיהם" ר"ל אני מסוכן בין כך ובין כך, שאם אהיה בחברת אנשים אני מסוכן בשואיהם והמייתם, ואם אפרד מן האנשים להתבודד במדבריות ביחידות אני מסוכן מן הכפירים שבמדבר, וא"כ השיבה "
מכפירים יחידתי", אם אהיה מתבודד ביחידות, ואז "
אודך בקהל רב" על ההצלה שהצלתני מאנשים רעים ומחיות רעות:
ביאור המילות
"משאיהם". מהמייתם.
"
ויחידתי". כשאני יחיד ומתבודד:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אל ישמחו לי" האויב איבתו גלויה והוא שמח בגלוי לז"א אל ישמחו לי, ולרוב תהיה האיבה בעבור סבה כמו שעשה עמו רעה, וכדומה, לז"א שהוא "
איבת שקר" כי לא עשה להם רעה, והשונא הוא בלב ואינו שמח בגלוי רק קורץ עין יתן עצבת, ולזה אומר "
אל יקרצו עין", והשנאה תהיה בעבור מום או דופי שמצא בו, לז"א "
שונאי חנם":
ביאור המילות
"איובי שונאי". הבדלם למעלה (י"ח י"ח):
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי", אויביו היו מוציאים דבה עליו, ודרך מוציא דבה להרחיק עדותו, וכששאלו להם ממי שמעתם דבר זה שאתם אומרים עליו רע, היו אומרים ששמעו מפלוני ופלוני שכבר מתו, וז"ש שע"י "
שלא שלום ידברו" שעי"כ "
דברי מרמות יחשבון על רגעי ארץ", היו אומרים שנוחי ארץ וישני קברות אמרו דבר זה, אבל אח"כ החזיקו בדבתם ויעיזו פניהם שראו דבר זה הם בעצמם בעיניהם, וז"ש.
ביאור המילות
"רגעי ארץ". נוחי ארץ, (מלשון מרגוע) שהם המתים:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וירחיבו עלי פיהם", שאח"כ הרחיבו פיהם בהרחבה יותר, עד שאמרו לאמר "
האח האח" הלא זאת "
ראתה עיננו", שהלא בעינינו ראינו שדוד עשה רע כזאת:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ראיתה", אומר הנה הם אומרים שראו על דבר שלא ראו, ואני אין לי ראיה כנגדם רק אתה "
ה' הלא ראיתה" האמת, ואתה עד, ולכן "
אל תחרש", הגד אתה את האמת, והוא במה שאל תרחק ממני ותריב ריבי להודיע שהאמת אתי:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
העירה", נגד מה שהגידו דברי מרמותם בשם רגעי ארץ ומתים, "
העירה והקיצה" את המתים מקבריהם "
למשפטי" שיגידו האמת, ונגד מה שאמרו שראתה עינם, עמוד אתה "
אלהי וה' לריבי" נגד העדי שקר:
ביאור המילות
"העירה והקיצה". יוצא, העירה את המתים וכבר התבאר (חבקוק ב'), שיקיצה הוא מוסיף על העירה:
"
למשפטי, לריבי". משפט הוא גמר המשפט להוציא משפטי, וריב נגד העדי שקר עי' ישעיה
(ג' י"ג):
