אבן עזרא על תהלים לה

<< · אבן עזרא על תהלים · לה · >>

פסוק א

לדוד ריבה ה' את יריבי - יריבי - יש אומרים: שהוא הפוך כמו אם שוב תשובו, אם שוב ישיבני ה'. והנכון בעיני: שהם שנים שרשים.

פסוק ב

החזק - הטעם כי המגן והצנה שאקח למלחמה אין משעני עליהם, רק עליך שתחזקני ותחזק מגיני.

פסוק ג

והרק - כאילו אתה הוא שתריק החנית.

וסגור - לסגור עליהם שלא ישיגוהו ברדפם אחריו.

אמר - כי התשועה תהיה מהשם.

פסוק ד

יבושו יסוגו אחור - כמו יכונו מבנין נפעל, כי אילו היה מבעלי הנו"ן היה כמו: יפלו בלב אויבי המלך.

פסוק ה

יהיו - יתכן שידחה הרוח המוץ אל מקום וינוח בו רק אם היה המלאך דוחה לא ינוח לעולם, רק יתפזר כולו עד שלא ימצא.

פסוק ו

יהי - הטעם בברחם, עד שלא ידעו אותה דרך יברחו.

ומלאך השם רודפם - עד שלא ינצלו.

וחלקלקות - כפול, כמו סחרחר שחרחורת.

והטעם חשך – עב וחלק שיוכל כח הרגשת המשוש להכירו, כדרך וימש חשך, שהוא כמו כאשר ימשש העור ולהיותו, כמו: ויאמש איננו נכון כלל.

פסוק ז

כי, שחת - מגזרת ישית, על משקל אשר זורה ברחת מגזרת רוח.

פסוק ח

תבואהו - לכל אחד רעה, שישתאה כל שומעה.

תלכדו - כדרך: וזה שמו אשר יקראו.

פסוק ט

ונפשי - רמז לנשמה העליונה ונקראה נפש, בעבור היותה קשורה עמה.

פסוק י

כל עצמותי - רמז לגוף, כי העצמות מוסדותימו וכאילו תדברנה ותעידנה כי אין אלהים, רק השם שיכול להציל זה העני.

פסוק יא

יקומון - יבאר למה יביא השם עליהם הרעה ותבואם שואה לא ידעוה, כנגד אשר לא ידעתי.

וטעם ישאלוני – ישאלו ממני שאתן להם מה שלא ידעתי רק בעדות חמס.

פסוק יב

ישלמוני - והרעה הוא שכול לנפשי והוא שם.

פסוק יג

ואני - יספר טובתו והוא בחלותם לבושו שק והנה ידענו כי כל עינוי דבק עם נפש לעולם, הוא צום: ועניתם את נפשותיכם, ונפש נענה תשביע, יום ענות אדם נפשו. ואם כן מה טעם להוסיף מלת בצום, והבי"ת פתוח? והטעם: כי ביום שכבד עליו חליו קראו אוהביו וחבריו צום, והיה יום ידוע, גם אני עניתי בו נפשי.

ותפילתי על חיקי תשוב – אמר רבי לוי: הטעם שהייתי מתפלל ואני משתחוה ונדכה. והנכון: כדרך והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם שיתן לי השם כמו תפלתי ובקשתי מהשם בעבורו.

פסוק יד

כרע, התהלכתי - דבק עם כאבל אם. והנכון: שהוא עם קודר הלכתי.

וטעם קודר – כי מנהג האבל להלביש עצמו קדרות.

פסוק טו

ובצלעי - הרמז בחליי מגזרת והוא צולע על יריכו, בעבור שילאה לעמוד על רגליו וללכת ככל בריא.

נכים - תאר על משקל מתים והוא נכה רוח, כמו גאים. ויש אומרים: כמו: נכה רגלים כנגד ובצלעי.

וטעם ולא ידעתי – שהם עידי חמס, שהכרתים ובקרתים בחליים נאספו נכים פחותים מהם לבקר אותי, ואע"פ שלא ידעתי מי הם, קרעו בשרי דרך משל, שידברו רעות בי.

ולא דמו - מגזרת דמם, מפעלי הכפל, כמו: תמו דברי איוב.

פסוק טז

בחנפי - יש אומרים: שהחנפים יאמרו דבר שילעגו להם בעלי מעוג, וזה הפירוש ארוך אין לו טעם. והקרוב אלי: שאלה החנפים שהם חנפי לעג הלעג בעיניהם כמעוג לאכלו, על דרך: אוכלי עמי אכלו לחם על כן למעלה קרעו בשרי והעד שכן הוא הבא אחריו: חרוק עלי שנימו.

פסוק יז

אדני כמה תראה - ולא אראה נקמתך מהם.

משואיהם - שם כאילו הוא משואתם, כי יש שמות במתכונת זכרים ונקבות.

וטעם מכפירים – בשיניהם כשיני אריה.

פסוק יח

אודך - נדר כי בהנצלו יודה השם בגלוי.

פסוק יט

אל, שקר - קשור עם אויבי, כמו שונאי חנם יקרצו עין, לסגור קצה העין רמז כמשפט ללעוג.

פסוק כ

כי - אמר רבי משה: כי רגעי ארץ בקיעי ארץ והטעם רמז למסתור, וכמוהו: עורי רגע וימאס.

פסוק כא

וירחיבו - מלת האח רמז לנקמה.

פסוק כב

ראיתה - כנגד ראתה עינינו.

אל תחרש - כנגד אמרו.

פסוק כג

העירה - שניהם פעלים אינם יוצאים או יהיה העירה יוצא, והטעם עצמך כדרך קודר הלכתי שהוא יוצא ובעבור שחבר העירה והקיצה למשפטי חבר אלהי. הטעם: העירה אלהי למשפטי והקיצה אדני לריבי. ולפי דעתי: בעבור אתה אלהי ואתה אדני והטעם האדון שלי כי עם אל"ף ודל"ת הוא כתוב.

פסוק כד

שפטני - קח לי משפט צדק מהם.

פסוק כה

אל - תשמח נפשם ויתהללו בלשונם.

פסוק כו

יבושו - טעם יחדו כנגד נאספו עלי נכים, ופעול מגדילים חסר והוא לשון או מלה.

פסוק כז

ירונו - כאשר יבושו שמחי רעתי אז ישמחו החפצים לראות צדקי ויגדל ה' כנגד המגדילים עלי.

פסוק כח

ולשוני - כנגד אמרו האח.

ותהגה צדקך - כנגד שפטני כצדקך.

וטעם כל היום – שככה יהיה תמיד.