מ"ג תהלים כו יא

(ט) אל תאסוף עם חטאים נפשי כו'. במאמר ברוריה לרבי מאיר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב (ברכות י א), הנה נראה כי לדעתה וגם כאשר נראה שהגמרא מסכים בדבר, הוא כי פירוש חטאים הוא מציאות החטאות שאדם חוטא. ואחשבה שקראם הכתוב לשון זכר ולא אמר חטאות כמה דאת אמר (איוב יג כג) כמה לי עונות וחטאות, לרמוז אל המשחיתים שנעשים מהם המקטרגים לפניו יתברך. ונבוא אל הענין, אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי שלא תאספנה בקרב ימים באופן תאסף עם היות עמה חטאים עדיין, עד שאשוב מהם ויתמו חטאים מן העולם. ובכלל החטאים שאני צריך להסיר מעלי הוא, כי ועם אנשי דמים שהיו חיי אתם גדל עמהם, הם (י) אשר בידיהם זמה שהיה בא לידם דין זמה לדון, וימינם מלאה שוחד לחפות הזמה, ואפשר לי ללמוד ממעשיהם, אף על פי כן לא אלמוד. וזהו ועם אנשי דמים חיי בעולם הזה, וגם אשר בידיהם זמה וימינם מלאה שוחד לחפות על דבר ערוה שהיה לי לחרוד ולצווח כי כרוכיא ולא עשיתי, כי אם (יא) ואני בתמי הייתי הולך רואה ושותק, לזה אני צריך כפרה כיתר חטאים טרם אמות. אך לומר שמא למדתי ממעשיהם לעשות כן גם אני, זה איני צריך כי הלא (יב) רגלי עמדה במישור כי רגלי חסידיו שמר ה', ועל כן במקום שני מקהלים, כאשר יעשה יתברך סעודה לצדיקים שיהא אז שני מקהלים פמליא של מעלה שעמו יתברך והצדיקים, אזכה שאברך ה' שינתן לי כוס של ברכה ואני אברך (עי' פסחים קיט ב):

<< · מ"ג תהלים · כו · יא · >>