פסוק א
• לפירוש "פסוק א" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(א - ב) "
לדוד שפטני ה' כו'". הנה אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קז א) שדוד המלך ע"ה ביקש מהקב"ה שיאמרו אלקי דוד, אמר לו הקב"ה האבות נסיתים ואתה לא נסיתיך, אמר לו בחנני ה' ונסני. והנה לפי הנראה מהמפרשים כי מזמור זה היה אחר מעשהו עם בת שבע שנסהו ולא עמד בנסיון, ולפי זה יאמר לדוד כו' בענין מאמרם ז"ל (עבודה זרה ד ב) שאמרו לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא שאם יחטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד כו', וביארנו במקומו (פרק יז) כי אומרם לא היה ראוי לאותו מעשה הוא שלא חטא תחלה חטא שעל ידו היה ראוי לבוא חטא זה על ידו, כענין עבירה גוררת עבירה, כי אם שלא קדם לו עון אשר חטא שיהיה ראוי לאותו מעשה, וזהו לא היה דוד ראוי כו'. ובזה יאמר לדוד כלומר להיות ענין זה לדוד שלא היה ראוי לאותו מעשה, לכן שפטני ה' מדת רחמים ולא מדת הדין, ופירש ואמר מה שאמרתי לדוד, הוא, כי אני בתומי הלכתי לשאול תכנה אלקותך עלי, ולא השיאתני איזו עבירה לגרור לי אחרת, ובה' בטחתי לאמר לא אמעד בחנני ה' כו', כי אעמוד בנסיוני:
אמנם לפי פשוטו של מקרא באומרו בחנני ה' כו' יורה כי ידברו הכתובים על עת בוא דברו לפניו יתברך לאמר לו שיאמר לו אלקי דוד כאשר יאמרו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ואמר על תשובתו יתברך בחנני ה' כלומר גם אני כהם. ולפי זה יאמר שפטני ה' כו', על דבר מה ששמעתי אומרים על פסוק (בראשית כח כא) והיה ה' לי לאלקים, שאמר אז אהיה כל כך מתנהג בחסידות, שגם שאפילו מדת הרחמים יהפך לי "לאלקים" שהוא דין, לא אירא:
וזה יאמר פה שפטני ה' שגם ה' יתהפך לי לדיין ולא אירא לבלתי היות זכאי בדיני זה, והוא כי לא גרעתי מהאבות לכנות שם אלקותך עלי, כי הלא אני בתומי הלכתי כו', והוא כי הלא יתרון האבות הוא שלא היו צריכים סעד לתומכם כנח שנאמר בו את האלקים התהלך נח (בראשית ו ט) כי היה צריך סעד לתומכו, אלא שמעצמם מתהלכים לתומם כמה דאת אמר (בראשית יז א) התהלך לפני, (בראשית כד מ) אשר התהלכתי לפניו (בראשית רבה ל י), וגם אני כהם כי אני בתומי הלכתי שלא הוצרכתי סעד לתומי, כי אם בתומי של עצמי הלכתי. וגם לא היה פחד אם תכנה אלקותך עלי גם בחיי אולי אטה אשורי מני הדרך הטובה, שעל כן אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים (תנחומא תולדות ז) כי הן בקדושיו לא יאמין, וזהו ובה' בטחתי לא אמעד באופן שתוכל לכנות שמך עלי לומר אלקי דוד כי לא אמעד:
ואם בחנת אותם בחנני ה' גם אני ונסני, והוא מה שכתבנו פרשת וירא על מאמרי רבותינו ז"ל (בראשית רבה נה ב) על פסוק ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה) שהביאו שני משלים אחד לקדר שעל הקדרה שיודע שהיא בריאה מכה בה, ומשל הפשתני שכשפשתנו יפה מכה בו שמשתבח כו', כי לאחד משתי סבות ינסה יודע תעלומות את הצדיק, או להראות את העולם צדקתו כקדר כי מכה בקדרה השלימה שיראו הרואים ויקנו אותה. שנית, למען צרף אותו להשביחו, כי מאז ישאר יצרו נכנע לפניו, ועוד לא ירים ראש לעצור כח להחטיאו עוד. ואמר דוד בחנני שהוא המציאות הראשון שהוא כאבן בוחן שיבחנו בה הזהב והכסף להראות את העם את יופי הזהב והכסף, ופירשו ז"ל (עיין בראשית רבה נה א) נסה את אברהם (בראשית כב א) לשון נשיאות שהסמ"ך מתחלף בשי"ן ביקש הקב"ה לנשאו בעולם שידעו צדקתו, וזה יאמר בחנני ה' באבן בוחן ונסני כמה דאת אמר נסה את אברהם, שהוא לנשאו על ידי מה שיבחן בזה, וזהו ונסני שיהיה הבוחן לנשאני כאשר היה באברהם, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה נה א) שעשה למען הודיע צדקתו את העולם. ואם עדיין צריך לצרפני הוא מן הבחינה השנית וגם צרפה כו', לומר אם כבר צדיק אני בחנני ה', ואם עדיין צריך צירוף צרפה שני דברים, אחת, כליותי שאדמה לאברהם שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סא א) שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה, וגם לבי לבלתי הרהר בשום דבר שהוא צד שוה בכל שלשת האבות:
פסוק ב
• לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(א - ב) "
לדוד שפטני ה' כו'". הנה אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קז א) שדוד המלך ע"ה ביקש מהקב"ה שיאמרו אלקי דוד, אמר לו הקב"ה האבות נסיתים ואתה לא נסיתיך, אמר לו בחנני ה' ונסני. והנה לפי הנראה מהמפרשים כי מזמור זה היה אחר מעשהו עם בת שבע שנסהו ולא עמד בנסיון, ולפי זה יאמר לדוד כו' בענין מאמרם ז"ל (עבודה זרה ד ב) שאמרו לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא שאם יחטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד כו', וביארנו במקומו (פרק יז) כי אומרם לא היה ראוי לאותו מעשה הוא שלא חטא תחלה חטא שעל ידו היה ראוי לבוא חטא זה על ידו, כענין עבירה גוררת עבירה, כי אם שלא קדם לו עון אשר חטא שיהיה ראוי לאותו מעשה, וזהו לא היה דוד ראוי כו'. ובזה יאמר לדוד כלומר להיות ענין זה לדוד שלא היה ראוי לאותו מעשה, לכן שפטני ה' מדת רחמים ולא מדת הדין, ופירש ואמר מה שאמרתי לדוד, הוא, כי אני בתומי הלכתי לשאול תכנה אלקותך עלי, ולא השיאתני איזו עבירה לגרור לי אחרת, ובה' בטחתי לאמר לא אמעד בחנני ה' כו', כי אעמוד בנסיוני:
אמנם לפי פשוטו של מקרא באומרו בחנני ה' כו' יורה כי ידברו הכתובים על עת בוא דברו לפניו יתברך לאמר לו שיאמר לו אלקי דוד כאשר יאמרו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ואמר על תשובתו יתברך בחנני ה' כלומר גם אני כהם. ולפי זה יאמר שפטני ה' כו', על דבר מה ששמעתי אומרים על פסוק (בראשית כח כא) והיה ה' לי לאלקים, שאמר אז אהיה כל כך מתנהג בחסידות, שגם שאפילו מדת הרחמים יהפך לי "לאלקים" שהוא דין, לא אירא:
וזה יאמר פה שפטני ה' שגם ה' יתהפך לי לדיין ולא אירא לבלתי היות זכאי בדיני זה, והוא כי לא גרעתי מהאבות לכנות שם אלקותך עלי, כי הלא אני בתומי הלכתי כו', והוא כי הלא יתרון האבות הוא שלא היו צריכים סעד לתומכם כנח שנאמר בו את האלקים התהלך נח (בראשית ו ט) כי היה צריך סעד לתומכו, אלא שמעצמם מתהלכים לתומם כמה דאת אמר (בראשית יז א) התהלך לפני, (בראשית כד מ) אשר התהלכתי לפניו (בראשית רבה ל י), וגם אני כהם כי אני בתומי הלכתי שלא הוצרכתי סעד לתומי, כי אם בתומי של עצמי הלכתי. וגם לא היה פחד אם תכנה אלקותך עלי גם בחיי אולי אטה אשורי מני הדרך הטובה, שעל כן אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים (תנחומא תולדות ז) כי הן בקדושיו לא יאמין, וזהו ובה' בטחתי לא אמעד באופן שתוכל לכנות שמך עלי לומר אלקי דוד כי לא אמעד:
ואם בחנת אותם בחנני ה' גם אני ונסני, והוא מה שכתבנו פרשת וירא על מאמרי רבותינו ז"ל (בראשית רבה נה ב) על פסוק ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה) שהביאו שני משלים אחד לקדר שעל הקדרה שיודע שהיא בריאה מכה בה, ומשל הפשתני שכשפשתנו יפה מכה בו שמשתבח כו', כי לאחד משתי סבות ינסה יודע תעלומות את הצדיק, או להראות את העולם צדקתו כקדר כי מכה בקדרה השלימה שיראו הרואים ויקנו אותה. שנית, למען צרף אותו להשביחו, כי מאז ישאר יצרו נכנע לפניו, ועוד לא ירים ראש לעצור כח להחטיאו עוד. ואמר דוד בחנני שהוא המציאות הראשון שהוא כאבן בוחן שיבחנו בה הזהב והכסף להראות את העם את יופי הזהב והכסף, ופירשו ז"ל (עיין בראשית רבה נה א) נסה את אברהם (בראשית כב א) לשון נשיאות שהסמ"ך מתחלף בשי"ן ביקש הקב"ה לנשאו בעולם שידעו צדקתו, וזה יאמר בחנני ה' באבן בוחן ונסני כמה דאת אמר נסה את אברהם, שהוא לנשאו על ידי מה שיבחן בזה, וזהו ונסני שיהיה הבוחן לנשאני כאשר היה באברהם, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה נה א) שעשה למען הודיע צדקתו את העולם. ואם עדיין צריך לצרפני הוא מן הבחינה השנית וגם צרפה כו', לומר אם כבר צדיק אני בחנני ה', ואם עדיין צריך צירוף צרפה שני דברים, אחת, כליותי שאדמה לאברהם שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סא א) שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה, וגם לבי לבלתי הרהר בשום דבר שהוא צד שוה בכל שלשת האבות:
פסוק ג
• לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ג) כי חסדך לנגד עיני כו'. הלא אמרתי (פסוק א) כי אני בתמי הלכתי שלא הוצרכתי סעד לתומי, ראה נא כי כן היה, כי הלא חסדך שבו בראת העולם כי עולם חסד יבנה (תהלים פט ג) לבלתי דקדק הרבה במעשה בני האדם, גם אם לא יתכשרו מעשיהם לגמרי, כענין היות להם איזו פניה, הנה זה היה לנגד עיני, באופן היה אפשר לי להטות בצד - מה מנקודת אמתך באיזו פניה בסמך חסדך, אך לא כן עשיתי, רק והתהלכתי באמתך מה שהוא אמת לפניך בעצם:
או יאמר כי חסדך כו' במאמרם ז"ל (ילקוט שמואל רמז קלג) על פסוק (תהלים קטז יא) אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, כי בראות דוד את עצמו בצערי מות, אמר היתכן כי משחני ה' למלך ואני נרדף להמית ואין לי מנוחה והיכן היא מלכותי, על כן היה אומר כי אין זה כי אם שכל האדם אפילו שמואל הנביא כוזב ולא שלחו ה' למשחני. והנה מגודל הצער היה אפשר להרהר חס וחלילה כלפי מעלה ששב מאשר שלח למושחו וכיוצא, ואדרבה לא הרהר רק בשמואל. וזה אומרו ראה נא ה' איך אני מתנהג בתום, כי הלא חסדך שמשחתני למלך היה לנגד עיני, שהיתה המשיחה במקום הנחת התפילין שהוא נקרא בין העינים, ועם כל זה לא הרהרתי בהיותי מטולטל ונרדף באמתך כי לא הרהרתי רק באמתת שמואל שהוא אדם ולא א - ל, אך לא בך א - ל, כי לא איש א - ל ויכזב, וזהו והתהלכתי שהייתי מתהלך ומטלטל ותמיד באמתך:
פסוק ד
• לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ד) לא ישבתי עם מתי כו'. גם אשר אמרתי (פסוק א) שהייתי בוטח בה' שלא אמעד מכאן ואילך בעון אשר חטא, הנה כי כן הוא, כי הלא אין אדם חוטא כי אם לאחד משתי סבות, או מפאת יצרו כי רע ומר הוא ומתגבר עליו, או מהתחבר לאנשים ריקים או רשעים. והנה על צד היצר הרע כבר אמרתי כי משועבד הוא אלי, כי התהלכתי באמתך כי בתומי הלכתי, וגם לענין התחבר עם אנשים אשר לא טובים גם זה אין לי, כי הלא כל ימי לא ישבתי עם מתי שוא המתעסקים בשוא הבלי העולם רק עם תופסי התורה. ועוד אהיה נזהר מכאן והלאה, כי גם עם נעלמים אשר אין נגלה בעצם אם הם מתי שוא שהם נעלמים ואדם מסתפק בהם, גם איתם לא אבא מכאן והלאה כי אשתמר מן הספק, באופן שלא אמעד. ואם כן אחר שעם מתי שוא שאינם מרעים לבריות ולא עם רשעים לשמים רק עוסקים בהבלי העולם, נשמרתי, כל שכן שלא אתחבר לרשעים כי שנואים הם אצלי, כי הלא (ה) שנאתי קהל מרעים שהם מרעים לבריות, ומכל שכן שעם רשעים לשמים שאשתמר ולא אשב עמהם, באופן שעל ידי כן לא אמעד:
או שיעור הכתוב שנושא קל וחומר ואומר, אם מתי שוא ונעלמים שהם קהל מרעים לבריות שנאתי, ואם כן ודאי שעם רשעים לשמים לא אשב כי קל וחומר הדברים:
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ד) לא ישבתי עם מתי כו'. גם אשר אמרתי (פסוק א) שהייתי בוטח בה' שלא אמעד מכאן ואילך בעון אשר חטא, הנה כי כן הוא, כי הלא אין אדם חוטא כי אם לאחד משתי סבות, או מפאת יצרו כי רע ומר הוא ומתגבר עליו, או מהתחבר לאנשים ריקים או רשעים. והנה על צד היצר הרע כבר אמרתי כי משועבד הוא אלי, כי התהלכתי באמתך כי בתומי הלכתי, וגם לענין התחבר עם אנשים אשר לא טובים גם זה אין לי, כי הלא כל ימי לא ישבתי עם מתי שוא המתעסקים בשוא הבלי העולם רק עם תופסי התורה. ועוד אהיה נזהר מכאן והלאה, כי גם עם נעלמים אשר אין נגלה בעצם אם הם מתי שוא שהם נעלמים ואדם מסתפק בהם, גם איתם לא אבא מכאן והלאה כי אשתמר מן הספק, באופן שלא אמעד. ואם כן אחר שעם מתי שוא שאינם מרעים לבריות ולא עם רשעים לשמים רק עוסקים בהבלי העולם, נשמרתי, כל שכן שלא אתחבר לרשעים כי שנואים הם אצלי, כי הלא (ה) שנאתי קהל מרעים שהם מרעים לבריות, ומכל שכן שעם רשעים לשמים שאשתמר ולא אשב עמהם, באופן שעל ידי כן לא אמעד:
או שיעור הכתוב שנושא קל וחומר ואומר, אם מתי שוא ונעלמים שהם קהל מרעים לבריות שנאתי, ואם כן ודאי שעם רשעים לשמים לא אשב כי קל וחומר הדברים:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ו) ארחץ בנקיון כפי כו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמואל רמז קמה) על פסוק (דברי הימים א כה ח) כי דמים רבים שפכת לפני, שכשאמר לו הוא יתברך אתה לא תבנה הבית כי דמים רבים שפכת, השיב דוד ואמר האם יש בי עון על שפכי דמי הגוים, ואמר לו הקב"ה "לפני", כלומר הרי הם כאילו דם קרבנות הקרבת על המזבח לפני:
ובזה נבוא אל ענין הכתוב, והוא כי זה שלמדונו רבותינו ז"ל פירוש הכתוב, שהוא יתברך אמר לו שהיו דמים ששפך כדם קרבנות, הוא עצמו מלמד לנו דוד עצמו, והוא כי אמר הלא אמרתי (פסוקים א - ב) כי אני בתמי הלכתיובחנני ה' כו', והלא אם יאמר איש הלא דחה אותך הוא יתברך מלבנות בית המקדש על כי דמים רבים שפכת, הרי שאינך נקי כפים לפניו, ואיך עלה על לבך להדמות אל האבות לכנות אלקותו יתברך עליך ושיבחנך וינסך כי התהלכת באמתו יתברך. לזה אמר הנה לא לבלתי נקי כפים חשבני ה' באומרו כי דמים רבים שפכת לפני, כי אם אדרבה לדם חטאות, כי הלא טנופת דם הכפים ארחץ בנקיון הלב וטוב הכונה שהיתה להפיל אויבי ה', ובזה יחשבו לי כמסבב מזבחך ה' בדם חטאות הצבור שהם בסיבוב המזבח לתת ארבע מתנות על ארבע קרנות למזבח, כמאמר התנא (זבחים נג א) עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית, וזהו ואסובבה את מזבחך ה', כי בטוב הכונה אני כמסבב מזבחך כי לדם קרבנות יחשב לי דמם של רשעים:
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ז) ואם יאמר אדם אם כן איפה שכל דמים רבים ששפכת היו לך כחטאות וקרבנות כפרה, אם כן למה זה שמת לבך והשתדלת שיבנה בית המקדש בימיך, ומה גם כי דמית עצמך אל האבות והם לא היו צריכים בית המקדש כי הן הם המרכבה, אך הלא יראה כי היה הדבר למען יהיו לרצון קרבנות כפרת אשמותיך שם נגד שער השמים מכוון לשבתו יתברך. על כן הנני בא ואומר, כי לא כן הוא, כי אם על שני דברים, אחד, להקריב תודות על כל הטובות אשר גמלתני, וגם לספר שם כל נפלאותיך לפני כל ישראל העומדים שם בבית ה'. וזהו לשמיע כו' לומר כדי לשמיע בקול תודה שהוא הדבר האחד, וגם לספר כל נפלאותיך, הוא מה (ח)שה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך, אך לא להקריב קרבנות על עון:
והנה זה הוא שעור הכתובים, ולהתכת תיבות אלו באומרו מעון ביתך וכו' ומקום כו' שיראה כפל ענין במלות שונות שהם שתי קושיות, יהיה, שאמר הן ידעתי כי הלא הוא דבר מתמיה כי האמנם ישב אלקים על הארץ, אך אין זה כי אם כענין הנה מקום אתי (שמות לג כא) שהמקום הוא אתו יתברך ולא שהוא יתברך במקום, וכמאמרם ז"ל (בראשית רבה סח ט) מענה אלקי קדם (דברים לג כז) הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. על דרך זה אמר דוד, ה' שהוא מציאותך הגדול והנורא איני אומר שאהבתי מעונך, כי אדרבה אתה מעון המקדש ואין המקדש מעונך, כי אם אהבתי מה שהוא מעון של ביתך אשר אתה הוא כי אתה מעון של הבית, וגם מה שיש בבית הוא התפשטות הנקרא כבוד, וזהו ומקום משכן כבודך התפשטותך שהוא הבית עצמו:
או יאמר מאמרנו במקומות אחרים, כי בית המקדש של מעלה משתלשל איכותו למטה בבית המקדש התחתון כמאמר הכתוב בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח יג) ושעל כן היו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים (אבות ה ה) כמפורש אצלנו יפה במזמור שמחתי באומרים לי (להלן קכב) בסייעתא דשמיא. ובזה יאמר ה' אהבתי מעון ביתך הוא כללות בית המקדש של מטה, שהוא מעון של ביתך המיוחד הוא בית המקדש של מעלה כי רוחני וקדוש הוא מתייחס אל בית ה', ועל הכל אהבתי מקום משכן כבודך הוא בית קדש הקדשים:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ט) אל תאסוף עם חטאים נפשי כו'. במאמר ברוריה לרבי מאיר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב (ברכות י א), הנה נראה כי לדעתה וגם כאשר נראה שהגמרא מסכים בדבר, הוא כי פירוש חטאים הוא מציאות החטאות שאדם חוטא. ואחשבה שקראם הכתוב לשון זכר ולא אמר חטאות כמה דאת אמר (איוב יג כג) כמה לי עונות וחטאות, לרמוז אל המשחיתים שנעשים מהם המקטרגים לפניו יתברך. ונבוא אל הענין, אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי שלא תאספנה בקרב ימים באופן תאסף עם היות עמה חטאים עדיין, עד שאשוב מהם ויתמו חטאים מן העולם. ובכלל החטאים שאני צריך להסיר מעלי הוא, כי ועם אנשי דמים שהיו חיי אתם גדל עמהם, הם (י) אשר בידיהם זמה שהיה בא לידם דין זמה לדון, וימינם מלאה שוחד לחפות הזמה, ואפשר לי ללמוד ממעשיהם, אף על פי כן לא אלמוד. וזהו ועם אנשי דמים חיי בעולם הזה, וגם אשר בידיהם זמה וימינם מלאה שוחד לחפות על דבר ערוה שהיה לי לחרוד ולצווח כי כרוכיא ולא עשיתי, כי אם (יא) ואני בתמי הייתי הולך רואה ושותק, לזה אני צריך כפרה כיתר חטאים טרם אמות. אך לומר שמא למדתי ממעשיהם לעשות כן גם אני, זה איני צריך כי הלא (יב) רגלי עמדה במישור כי רגלי חסידיו שמר ה', ועל כן במקום שני מקהלים, כאשר יעשה יתברך סעודה לצדיקים שיהא אז שני מקהלים פמליא של מעלה שעמו יתברך והצדיקים, אזכה שאברך ה' שינתן לי כוס של ברכה ואני אברך (עי' פסחים קיט ב):
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ט) אל תאסוף עם חטאים נפשי כו'. במאמר ברוריה לרבי מאיר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב (ברכות י א), הנה נראה כי לדעתה וגם כאשר נראה שהגמרא מסכים בדבר, הוא כי פירוש חטאים הוא מציאות החטאות שאדם חוטא. ואחשבה שקראם הכתוב לשון זכר ולא אמר חטאות כמה דאת אמר (איוב יג כג) כמה לי עונות וחטאות, לרמוז אל המשחיתים שנעשים מהם המקטרגים לפניו יתברך. ונבוא אל הענין, אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי שלא תאספנה בקרב ימים באופן תאסף עם היות עמה חטאים עדיין, עד שאשוב מהם ויתמו חטאים מן העולם. ובכלל החטאים שאני צריך להסיר מעלי הוא, כי ועם אנשי דמים שהיו חיי אתם גדל עמהם, הם (י) אשר בידיהם זמה שהיה בא לידם דין זמה לדון, וימינם מלאה שוחד לחפות הזמה, ואפשר לי ללמוד ממעשיהם, אף על פי כן לא אלמוד. וזהו ועם אנשי דמים חיי בעולם הזה, וגם אשר בידיהם זמה וימינם מלאה שוחד לחפות על דבר ערוה שהיה לי לחרוד ולצווח כי כרוכיא ולא עשיתי, כי אם (יא) ואני בתמי הייתי הולך רואה ושותק, לזה אני צריך כפרה כיתר חטאים טרם אמות. אך לומר שמא למדתי ממעשיהם לעשות כן גם אני, זה איני צריך כי הלא (יב) רגלי עמדה במישור כי רגלי חסידיו שמר ה', ועל כן במקום שני מקהלים, כאשר יעשה יתברך סעודה לצדיקים שיהא אז שני מקהלים פמליא של מעלה שעמו יתברך והצדיקים, אזכה שאברך ה' שינתן לי כוס של ברכה ואני אברך (עי' פסחים קיט ב):
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ט) אל תאסוף עם חטאים נפשי כו'. במאמר ברוריה לרבי מאיר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב (ברכות י א), הנה נראה כי לדעתה וגם כאשר נראה שהגמרא מסכים בדבר, הוא כי פירוש חטאים הוא מציאות החטאות שאדם חוטא. ואחשבה שקראם הכתוב לשון זכר ולא אמר חטאות כמה דאת אמר (איוב יג כג) כמה לי עונות וחטאות, לרמוז אל המשחיתים שנעשים מהם המקטרגים לפניו יתברך. ונבוא אל הענין, אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי שלא תאספנה בקרב ימים באופן תאסף עם היות עמה חטאים עדיין, עד שאשוב מהם ויתמו חטאים מן העולם. ובכלל החטאים שאני צריך להסיר מעלי הוא, כי ועם אנשי דמים שהיו חיי אתם גדל עמהם, הם (י) אשר בידיהם זמה שהיה בא לידם דין זמה לדון, וימינם מלאה שוחד לחפות הזמה, ואפשר לי ללמוד ממעשיהם, אף על פי כן לא אלמוד. וזהו ועם אנשי דמים חיי בעולם הזה, וגם אשר בידיהם זמה וימינם מלאה שוחד לחפות על דבר ערוה שהיה לי לחרוד ולצווח כי כרוכיא ולא עשיתי, כי אם (יא) ואני בתמי הייתי הולך רואה ושותק, לזה אני צריך כפרה כיתר חטאים טרם אמות. אך לומר שמא למדתי ממעשיהם לעשות כן גם אני, זה איני צריך כי הלא (יב) רגלי עמדה במישור כי רגלי חסידיו שמר ה', ועל כן במקום שני מקהלים, כאשר יעשה יתברך סעודה לצדיקים שיהא אז שני מקהלים פמליא של מעלה שעמו יתברך והצדיקים, אזכה שאברך ה' שינתן לי כוס של ברכה ואני אברך (עי' פסחים קיט ב):
