מ"ג תהלים ט יג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי דרש דמים אותם זכר לא שכח צעקת עניים [ענוים]
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עניים [עֲנָוִים].
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר
לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עניים עֲנָוִֽים׃
רש"י
רד"ק
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כי דורש דמים" - כי הוא דורש לדעת הדם אשר שפכו העכו"ם וזכורים הם לפניו עם שאינו ממהר לפרוע
מצודת ציון
"ענוים" - שפלי רוחמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"זכר, לא שכח". הזכירה תצויין אחר השכחה ויש לה סבה כמו בכאן על ידי שדורש דמים אבל לא שכח מורה שלא שכח כלל:אלשיך
ועוד בטחון שני והוא "הודיעו" בהיותכם "בעמים" בגלות "עלילותיו", (יג) והוא "כי דורש דמים" כו'. והענין כי תשאו קל וחומר ומה אם הוא יתברך שהוא "דורש דמים" ששפכו העמים מישראל, שעם היותו "דורש" עם כל זה "אותם זכר" - הם העמים הנזכרים - זכרם לטובה בעולם הזה ומושלים בישראל, עם היות שדמים רבים שפכו מישראל, כל שכן שלא שכח צעקת ענוים הגולים אתם, מקל וחומר אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה: