מ"ג תהלים ט יב


<< · מ"ג תהלים · ט · יב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זמרו ליהוה ישב ציון הגידו בעמים עלילותיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זַמְּרוּ לַיהוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זַמְּר֗וּ לַ֭יהֹוָה יֹשֵׁ֣ב צִיּ֑וֹן
  הַגִּ֥ידוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִֽילוֹתָֽיו׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זמרו לה' יושב ציון" - כשיחזיר ישיבתו לציון יזמרו לו כן

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

זמרו - בעבור שהזכיר כי גער בגוים ואבד הרשע שהשחית יודעי השם, ע"כ זמרו לה' יושב ציון, כי אותם הם יודעי השם ודורשיו.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

זמרו ליהוה ישב ציון אמר: ישב ציון, ואף על פי שציון היתה עדין ביד היבוסי, כי היתה קבלה אצלם כי שם ישכון הכבוד ושם יבנה בית המקדש: וציון היא ראש ירושלם.


הגידו בעמים עלילותיו: בכל מקום שתלכו הגידו העלילות והנפלאות שעשה עמכם.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"עלילותיו" - מעשיו 

מצודת דוד

"יושב ציון" - המשרה שכינתו בציון

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זמרו לה'" מצד שהוא "יושב ציון" ומשגיח שם תמיד השגחה פרטית ואינו עוזב את יודעי שמו, וגם "הגידו בעמים עלילותיו" איך מתנהג עמהם, אבל יש הבדל בין הנהגתו עם העמים ובין הנהגתו עם יודעי שמו, והוא.

ביאור המילות

"עלילותיו". הם הפעולות היוצאות מתכונות נפשיות כמו רחמים או נקמה, כי מה שדורש דמים הוא מצד הרחמים או הנקמה על דם הנשפך:
 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יב) "זמרו לה' יושב ציון" כו'. על זה תשיב רוח הקדש לבני הגלות בעדו יתברך ואומרת, הנה לכם בטחון גדול לבל תתייאשו בגלות, כי הנה "זמרו לה' על" היותו "יושב ציון" תמיד גם אחר החרבן כענין עיר האלקים סלה (תהלים פז ג), כי לא זזה שכינה מכותל מערבי (זוהר ח"ב ד ב), שהוא כמייחל אתכם לכשתגאלו שתשובו ותעלו אליו שמה:

ועוד בטחון שני והוא "הודיעו" בהיותכם "בעמים" בגלות "עלילותיו", (יג) והוא "כי דורש דמים" כו'. והענין כי תשאו קל וחומר ומה אם הוא יתברך שהוא "דורש דמים" ששפכו העמים מישראל, שעם היותו "דורש" עם כל זה "אותם זכר" - הם העמים הנזכרים - זכרם לטובה בעולם הזה ומושלים בישראל, עם היות שדמים רבים שפכו מישראל, כל שכן שלא שכח צעקת ענוים הגולים אתם, מקל וחומר אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה:

<< · מ"ג תהלים · ט · יב · >>