מ"ג תהלים ב יב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נַשְּׁקוּ־בַ֡ר
  פֶּן־יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ
  כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ
    אַ֝שְׁרֵ֗י כׇּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשקו בר" - זרזו עצמכם בבר לב (נ"א) נשקו בר גר נישמנ"ט בלע"ז ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו (בראשית ג) ואל אישך תשוקתך

"פן יאנף" - פן יקצוף

"ותאבדו דרך" - כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד (לעיל א)

"כי יבער כמעט אפו" - כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשקו בר" - זרזו עצמכם בבר לב (נ"א) נשקו בר גר נישמנ"ט בלע"ז ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו (בראשית ג) ואל אישך תשוקתך

"פן יאנף" - פן יקצוף

"ותאבדו דרך" - כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד (לעיל א)

"כי יבער כמעט אפו" - כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשקו בר" — הנה "עבדו את ה'" (תהלים ב יא) כנגד "על ה'" (תהלים ב ב), ונשקו בר כנגד "על משיחו" (שם).

והנה פירוש בר, כמו (משלי לא ב): "מה ברי ומה בר בטני", וכן כתוב בני אתה. ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך, כאחי שלמה, או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך; וזה המנהג עד היום בארץ הודו.

ופן יאנף שב אל השם, הנזכר בפסוק הראשון, ואם הוא רחוק, כמו (שמות טו יב): "תבלעמו ארץ" איננו שב אל מלת (שמות טו יא): "מי כמוכה באלים" רק אל (שמות טו ט): "אמר אויב", וככה (במדבר י כא): "והקימו את המשכן עד בואם".

ויש אומרים כי נשקו מגזרת נֶשֶק, והטעם, נשקו כלי בר. והנה בר כמו (תהלים עג א): "ברי לבב". והיה ראוי להיותו 'בוֹר', או יהיה 'תקנו הבר' או 'כלי הבר'.

"ותאבדו דרך" — תהיו אובדים מפאת הדרך, כמו (ישעיהו א ל): "נובלת עלֶהָ", כי היא בעצמה איננה נובלת, רק עליה נובלים, כי היא מהפועלים העומדים.

ורבי משה הכהן אמר כי דרך כמו (דברים ב ה): "מדרך כף רגל". וזה רחוק, כי אין לו טעם.

"כי יבער כמעט אפו" — פועל יוצא, (תהלים פג טו): "כאש תבער יער", כדרך (דברים ד כד): "אש אוכלה". והפעולה חסר, כי אין צורך, כי חרי האף נמשל לאש.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשקו בר" — הנה "עבדו את ה'" (תהלים ב יא) כנגד "על ה'" (תהלים ב ב), ונשקו בר כנגד "על משיחו" (שם).

והנה פירוש בר, כמו (משלי לא ב): "מה ברי ומה בר בטני", וכן כתוב בני אתה. ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך, כאחי שלמה, או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך; וזה המנהג עד היום בארץ הודו.

ופן יאנף שב אל השם, הנזכר בפסוק הראשון, ואם הוא רחוק, כמו (שמות טו יב): "תבלעמו ארץ" איננו שב אל מלת (שמות טו יא): "מי כמוכה באלים" רק אל (שמות טו ט): "אמר אויב", וככה (במדבר י כא): "והקימו את המשכן עד בואם".

ויש אומרים כי נשקו מגזרת נֶשֶק, והטעם, נשקו כלי בר. והנה בר כמו (תהלים עג א): "ברי לבב". והיה ראוי להיותו 'בוֹר', או יהיה 'תקנו הבר' או 'כלי הבר'.

"ותאבדו דרך" — תהיו אובדים מפאת הדרך, כמו (ישעיהו א ל): "נובלת עלֶהָ", כי היא בעצמה איננה נובלת, רק עליה נובלים, כי היא מהפועלים העומדים.

ורבי משה הכהן אמר כי דרך כמו (דברים ב ה): "מדרך כף רגל". וזה רחוק, כי אין לו טעם.

"כי יבער כמעט אפו" — פועל יוצא, (תהלים פג טו): "כאש תבער יער", כדרך (דברים ד כד): "אש אוכלה". והפעולה חסר, כי אין צורך, כי חרי האף נמשל לאש.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נשקו בר", התחברו אל המבורר מאת ה', שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה' ידמה כאילו אתם עובדים את ה', וגם אמר נשקו בר, היו כמוץ הנושק וסובב את הבר והדגן, בל תהיו כמוץ אשר תדפנו רוח, לכן תפס מלת בר שהוראתו תאומית על המבורר והנבחר ועל הבר והדגן, ונגד מ"ש "ביראה", מפרש ממה יתיראו? "פן יאנף" ה' (הנזכר בכתוב הקודם) "ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו", רצה לומר אחר שרק במעט שיבער אפו תאבדו דרך, כמ"ש ודרך רשעים תאבד, וכ"ש שראוי לכם להתירא פן יאנף, שפעל אנף מורה על שמכלה חרון אפו בעונש נחרץ, ונגד מ"ש "וגילו ברעדה" מפרש כי "אשרי כל חוסי בו" ולכן תגילו אחר כך על שחסיתם בה':


ביאור המילות

"נשקו בר", בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א' ז') וידותון ושאר הברורים (שם ט"ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל"א), ולדעתי גם שם פי' בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית, "בר". מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח' ו') ומלאו הגרנות בר (יואל ב') ועמקים יעטפו בר (לקמן ס"ה), "ונשקו". מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג'), "יאנף". מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ"ש ישעיה י"ב) ועז"א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכל שכן עת יאנף, "ותאבדו דרך". כמ"ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה:

 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועל השנית אמר: "נשקו בר כו'". לומר, זאת עשו ויהיה לכם נשק וכלי זיין כנגד המלכיות להנצל מידם. והוא, טוהר לב, לבלתי הרהר על אריכות הגלות או על דוחקו, כי זכות האמונה והסבלנות עומדת לעד. כי הקָץ ביסורין מכעיס את קונו המיסרנו כאב את בן ירצה. וזהו "נשקו בר" - שהנשק שלכם יהיה בר לבב, "פן יאנף" - השם הנזכר חלילה. ויהיה סבה שתאבדו דרך לשוב בתשובה, והוא (תהלים כה ח): "כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" - הוא דרך תשובה, שהוא ית' מורה ומדריך אותנו בה. ואם ח"ו "יאנף", תאבדו הדרך ולא תמצאוה. כי לא יספיק בידכם לשוב בתשובה. ושמא תאמרו: ומי יעצר כח לבלתי הרהר והיות טהור לב, בראות לפעמים פתאומיות צרה גדולה? אל תחושו, כי הנה אדרבה, "כי יבער כמעט אפו" אז "אשרי כל חוסי בו". כענין (ישעיהו נט יט): "כי יבא כנהר צר", אז (ישעיהו נט יט): "רוח ה' נוססה בו" לעוררו, למען הבטחון יעמוד לכם להושיעכם. כי אז "אשרי כל חוסי בו" ית', כי הוא מושיע חוסים. וע"י על ידי כן אל על תקראו בתשובה שלמה. גם כוון לומר "כי יבער כמעט" פתאום, אינו אלא "אפו" הוא האף אחד מהמשחיתים. אך "אשרי כל חוסי בו" בה' הנז' הנזכר כי הוא ית' יבא ויושיעכם:

או שיעור הענין: אם תהיה לכם יראת מלכות המושלת עליכם אל ירפו ידיכם, אלא אדרבה "עבדו את ה'" באותה יראה. כי היא תהיה לכם עבודה את ה' שתקבלוה לכפרת עון וגילו אם תהיה לכם מהם "רעדה" כי תגדל הכפרה יותר:

וזולת הכפרה, גם תהיה לכם נשק להלחם בם, והוא הטוהר לב. כי זכות האמנה תהיה לכם לנשק ברזל נגדם:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועל השנית אמר: "נשקו בר כו'". לומר, זאת עשו ויהיה לכם נשק וכלי זיין כנגד המלכיות להנצל מידם. והוא, טוהר לב, לבלתי הרהר על אריכות הגלות או על דוחקו, כי זכות האמונה והסבלנות עומדת לעד. כי הקָץ ביסורין מכעיס את קונו המיסרנו כאב את בן ירצה. וזהו "נשקו בר" - שהנשק שלכם יהיה בר לבב, "פן יאנף" - השם הנזכר חלילה. ויהיה סבה שתאבדו דרך לשוב בתשובה, והוא (תהלים כה ח): "כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" - הוא דרך תשובה, שהוא ית' מורה ומדריך אותנו בה. ואם ח"ו "יאנף", תאבדו הדרך ולא תמצאוה. כי לא יספיק בידכם לשוב בתשובה. ושמא תאמרו: ומי יעצר כח לבלתי הרהר והיות טהור לב, בראות לפעמים פתאומיות צרה גדולה? אל תחושו, כי הנה אדרבה, "כי יבער כמעט אפו" אז "אשרי כל חוסי בו". כענין (ישעיהו נט יט): "כי יבא כנהר צר", אז (ישעיהו נט יט): "רוח ה' נוססה בו" לעוררו, למען הבטחון יעמוד לכם להושיעכם. כי אז "אשרי כל חוסי בו" ית', כי הוא מושיע חוסים. וע"י על ידי כן אל על תקראו בתשובה שלמה. גם כוון לומר "כי יבער כמעט" פתאום, אינו אלא "אפו" הוא האף אחד מהמשחיתים. אך "אשרי כל חוסי בו" בה' הנז' הנזכר כי הוא ית' יבא ויושיעכם:

או שיעור הענין: אם תהיה לכם יראת מלכות המושלת עליכם אל ירפו ידיכם, אלא אדרבה "עבדו את ה'" באותה יראה. כי היא תהיה לכם עבודה את ה' שתקבלוה לכפרת עון וגילו אם תהיה לכם מהם "רעדה" כי תגדל הכפרה יותר:

וזולת הכפרה, גם תהיה לכם נשק להלחם בם, והוא הטוהר לב. כי זכות האמנה תהיה לכם לנשק ברזל נגדם:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"אשרי" - זהו תהלות החוסים בה' על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה' ועוצם זרועו ולזה חסו בו

"כי יבער" - כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך

"ותאבדו דרך" - ר"ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו

"פן יאנף" - כי פן יחרה אף ה' בכם

"נשקו בר" - חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה

מצודת ציון

"נשקו" - מלשון תשוקה וחמדה

"בר" - מלשון ברור ונקי

"יאנף" - מלשון אף וכן כי אנפת בי (ישעיהו יב)

"יבער" - ענין שריפה ולהט

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אשרי" - זהו תהלות החוסים בה' על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה' ועוצם זרועו ולזה חסו בו

"כי יבער" - כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך

"ותאבדו דרך" - ר"ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו

"פן יאנף" - כי פן יחרה אף ה' בכם

"נשקו בר" - חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה

מצודת ציון

"נשקו" - מלשון תשוקה וחמדה

"בר" - מלשון ברור ונקי

"יאנף" - מלשון אף וכן כי אנפת בי (ישעיהו יב)

"יבער" - ענין שריפה ולהט