אלשיך על תהלים ב

פסוק א

"למה רגשו גוים כו'" - אחרי אומרו במזמור הקודם מהשגחתו ית' על עושי רצונו. ושלא כן הרשעים כי גם שמצליחים בעה"ז, הוא ית' עושה לנכות זכיותם, למען יהיו כמוץ שהוא במעלה בראש השבולת ואחר כך תדפנו רוח בעת המירוח.
הנה מזה היה מקום לומר, כי הנה לרשעי ישראל אשר עמו יתברך המה וסובל למו החרשנו. אך "למה רגשו גוים... ויהגו ריק על ה' ועל משיחו", והוא ית' סובל אותם בחללם את ה', ודברם נגד כבודו. וזה אומרי כמתמיה על רוב סבלנותו ית' ממאמרי הבלי הגוים, שהיו מתקבצים בבתי קבוציהם להשתעשע גוים "ולאומים ויהגו ריק":

פסוק ב

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

ומה הוא הריק? הוא שאומרים הנה "יתיצבו מלכי ארץ", לעתיד הוא ביום בא גוג וגם רוזנים מעתה נוסדו יחד "על ה'", ועל דוד "משיחו":

פסוק ג

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

וגומרים מאמרם בהגות הריק ואומרים: מה בצע בטורח ההוא, להתקומם "על ה' ועל משיחו" יחד, הלא טוב הוא נפריד ביניהם ש"ננתקה את מוסרותימו", הם הקשרים שבין ה' ומשיחו ועמו, הם תורה, ומצות ישראל. כי נשעבדם ונבטלם ממצות ה' ובזה אל יושיעם ה' ו"נשליכה ממנו עבותימו" אשר באותם החבלים הם מושכים עצמם לעלות על ה' ולהתקשר בו. והעבות, הם זכות האבות הדבקים בו ית' ובבטל את ישראל מתורה ומצות לא יועילו למו זכות אבות נמצאו משליכים ממנו ית' זכות האבות כענין שעשה בחורבן שהשליך דיוקן יעקב ולמה לא יכניעם ה' בהשתעשעם במעמדם בדברים האל:

פסוק ד

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

לזה משיבה רוח הקדש ואומרת: "יושב בשמים ישחק כו'". לומר, כעת ישמע וישחק. אך אז לעתיד: "ידבר אלימו באפו כו'", והוא במה שידענו כי בחרבן השם הגדול השורה עם שכינתו בב"ה בבית המקדש נסתלק לשמים, אך שכינה שהיא שם אדנות לא זזה מכותל מערבי. ועל שתי שמות אמר כי השם הגדול ה"יושב בשמים, ישחק". ואדני, הוא שכינה שלא נסתלקה לשמים, שם אדנות זה, "ילעג למו". שהוא יותר מגדר שחוק באמרו החנם נותרתי למטה אם לא שאף "גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים" (ויקרא כ"ו, מ"ד) וזהו שנכתב פה שם אדנות:

פסוק ה

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

ולא שאז יצטרכו שמותיו ית' להלחם בם כי אם ישלח בם משלחת מלאכי רעים. כי "אז ידבר אלימו באפו", הוא א' מהמשחיתים הנקרא "אף". "ובחרונו", שהוא השני, "יבהלמו":

פסוק ו

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

ושמא תאמר, ולמה יאריך להם ולא יכלה אותם המלך דוד מעתה? לז"א שאומרת רוח הקדש כאלו הוא יתב' המדבר: "ואני נסכתי מלכי כו'". והוא בהזכיר מאמרם ז"ל על פסוק (בראשית טו יא): "וירד העיט על הפגרים כו'". שבקש דוד, הנמשל לעיט, לכלות את כל האומות ולא הניחו אברהם, וזהו: "וישב אותם אברם". והוא, כי אברם שמכרנו למלכיות באמור עליו הוא ית', יבחר לבניו גיהנם, או מלכיות, היה סבה שמנע הוא ית' מדוד, כליון האומות. וכן ארז"ל כי אברם, קראו לירושלים הר. ויצחק, קראו שדה, ככתוב אצלנו כי ידעו החרבן ואברם קרא לבית הראשון שהוא בזכותו הר כי הר שמם יהיה בחרבן, ויצחק קראו שדה על כי הבית השני שבזכותו שדה יחרש. עוד נזכיר מאמרם ז"ל במדבר רבה ככתוב אצלנו פרשת נח כי כמו שוה' הוא ובית דינו כך באומרו ואני הוא ובית דינו כי אני הוא הב"ד והוא ית' הוי"ו. ונבוא אל הענין בשום לב אל אומרו "נסכתי" והיה ראוי יאמר: המלכתי מלכי, והוא שאומר הוא ית' אל תתמהו אם לא המלכתי מעתה את דוד על כל העולם ויכלה את הכל. כי הנה ואני שהוא עם בית דינו נמנינו לעשות נסיך את מלכי. כי עם היותו מלך שלי שמתייחס מינויו אלי, היה ראוי יהיה מולך בכיפה מלכות שלמה. ולא עשיתיו כי אם נסיך שמתייחס אל שר. וכל זה עשיתי "על ציון" שעתיד להיות "הר קדשי" ולא בית כי עתיד ליחרב, כמו שכתבנו שעל כן אברהם קראו הר כלומר שע"י החרבן עתידים מלכיות למשול על ישראל, ואיך ימלוך דוד בכיפה ויכלה את כל האומות אם מאִתי הוא שימשלו האומות על ישראל:

פסוק ז

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

"אספרה כו'" - הנה אומרו חק הוא גזרה כאמרם ז"ל חוקה חקקתי גזרה גזרתי. ונבא אל הענין, והוא כי אחר אומרו כי הוא יתב' לא רצה להמליכו על כל העולם פן יכלה אותם ולא ישאיר מלכיות למשול על ישראל, הנה יש מקום לומר, ימליך את דוד על כל העולם ולא יכלה את האומות כאשר עשה שלמה?
אך יראה, כי לא היה רצונו שלם עם דוד להמשילו על הכל, לז"א דוד "הנה אספרה אל חק" וגזרה זו אשר גזר ה' בזה. והוא, כי לא מבלתי היותי חשוב בעיניו ית' לא המליכני על כל הגוים, כי הלא ה' אמר אלי "בני אתה" כלומר לא כשאר בני אדם ש(קידושין ל ב): "שלשה שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה", כי אם כאלו בני בלבד אתה, כי הלא נפל היית והחייתך כאלו היום ילדתיך. וזהו, "אני היום ילדתיך" ואם נדקדק אומרו אני שהוא מיותר יאמר במה שכתבנו מרז"ל בבמד' רבה כי באומרו ואני הוא השם הגדול ובית דינו שהוי"ו הוא השם ומלת אני הוא בית דינו שהיא השכינה יאמר בזה כי השם הוא השם הגדול אמר אלי: "בני אתה" כאב, ושכינה אומרת אני שהיא שכינה היום ילדתיך כאלו שתי הבחינות הן הם אבי ואמי:

פסוק ח

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

ובכן, על הקורבה הזאת שביני לבינך הלא אומר לך: "שאל ממני" שאלה אחת, והוא דבר שלא יסתור אשר עשה אברהם, שהוא שלא אכלה את האומות, כי אם: "ואתנה גוים" כולם שיהיו "נחלתך כו'":

פסוק ט

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

כדי שתמשול בהם ש"תרועם" בעול, ו"שבט ברזל", ולא שתמיתם ותכלם. אלא שלא עשיתי כן פן "ככלי יוצר" הנשבר שאין לו תקנה תנפצם ותשברם, עד לא יהיה להם תקומה למשול הם אח"כ על ישראל. כי לא תעצר כח להתאפק לבלתי כלותם, ואי אפשר מבלי שעבוד מלכיות:

פסוק י

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

ועתה, הנה ארז"ל על פסוק (שיר השירים ב ז): "אם תעירו ואם תעוררו וכו'": שהשביע הוא ית' את המלכיות שלא יכבידו עול על ישראל בגלות. ובזה יאמר פה כמדבר אליהם. "ועתה" - שלא הנחתי את דוד שיכלה את האומות למען תשעבדו את ישראל, "מלכים השכילו" - בל תצאו מהשורה, "הִוָסְרוּ שופטי ארץ" - מלגזור עליהם גזירות רעות, הוסרו בצרת ישראל פן תלקו כהם כמותם:

פסוק יא

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

"עבדו כו'". כראות המלך דוד שלא נעשתה עצתו - לכלות מעתה את האומות, למען ישעבדו את ישראל בגליות. ראה והנה ימס לבב העם, פן ישתקעו ויאבדו בגליות על כן בא וידבר על לב בני ישראל הגולים ועצה טובה קא משמע למו למען יושעו, והוא: "עבדו את ה' כו'". והוא, כי למעלה על כל כשרון הוא צדקת יעקב אבינו. שעם היותו עובד את ה', ונשמר מלחטוא, היה תמיד ירא שמא יגרום החטא, אולי חטא שוגג והוא לא ידע, שאינו כירא מעבירות שבידו, וזה יאמר: "עבדו את ה'". ועם עבוד אותו ית' יהי לכם יראה כי לא תאמינו בעצמכם, וזה אמר "ביראה". ואם יותר מגדר יראה יהיה לכם שהוא "רעדה" הוא יותר טוב. וזהו "וגילו ברעדה" לומר, גילו ושמחו אם תהיה לכם גדר גדול מיראה שהוא: רעדה שמא יגרום החטא, שהוא חסידות גדול מביא לידי דבקות עצום אתו ית'. והוא, כי שתים רעות הן האפשריות לאבד אתכם בגלות נמשכות מצרת השעבוד - אחת, הרשוֹת ידיכם מעבוד את ה' בראותכם כי גם בעבוד אותו ית' עדיין השעבוד במקומו עומד. שנית, אריכות הגלות, פן תתייאשו מהגאולה ולא תשובו אל ה' ותאבדו, ומה גם כי זכות האמנה היא העומדת ליגאל כאשר היה במצרים. על כן על הא' אמר "עבדו את ה' כו'" כמדובר:

פסוק יב

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

ועל השנית אמר: "נשקו בר כו'". לומר, זאת עשו ויהיה לכם נשק וכלי זיין כנגד המלכיות להנצל מידם. והוא, טוהר לב, לבלתי הרהר על אריכות הגלות או על דוחקו, כי זכות האמונה והסבלנות עומדת לעד. כי הקָץ ביסורין מכעיס את קונו המיסרנו כאב את בן ירצה. וזהו "נשקו בר" - שהנשק שלכם יהיה בר לבב, "פן יאנף" - השם הנזכר חלילה. ויהיה סבה שתאבדו דרך לשוב בתשובה, והוא (תהלים כה ח): "כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" - הוא דרך תשובה, שהוא ית' מורה ומדריך אותנו בה. ואם ח"ו "יאנף", תאבדו הדרך ולא תמצאוה. כי לא יספיק בידכם לשוב בתשובה. ושמא תאמרו: ומי יעצר כח לבלתי הרהר והיות טהור לב, בראות לפעמים פתאומיות צרה גדולה? אל תחושו, כי הנה אדרבה, "כי יבער כמעט אפו" אז "אשרי כל חוסי בו". כענין (ישעיהו נט יט): "כי יבא כנהר צר", אז (ישעיהו נט יט): "רוח ה' נוססה בו" לעוררו, למען הבטחון יעמוד לכם להושיעכם. כי אז "אשרי כל חוסי בו" ית', כי הוא מושיע חוסים. וע"י על ידי כן אל על תקראו בתשובה שלמה. גם כוון לומר "כי יבער כמעט" פתאום, אינו אלא "אפו" הוא האף אחד מהמשחיתים. אך "אשרי כל חוסי בו" בה' הנז' הנזכר כי הוא ית' יבא ויושיעכם:

או שיעור הענין: אם תהיה לכם יראת מלכות המושלת עליכם אל ירפו ידיכם, אלא אדרבה "עבדו את ה'" באותה יראה. כי היא תהיה לכם עבודה את ה' שתקבלוה לכפרת עון וגילו אם תהיה לכם מהם "רעדה" כי תגדל הכפרה יותר:
וזולת הכפרה, גם תהיה לכם נשק להלחם בם, והוא הטוהר לב. כי זכות האמנה תהיה לכם לנשק ברזל נגדם:

<< · אלשיך על תהלים · ב · >>