מ"ג שמות לד יט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם לִ֑י וְכׇֽל־מִקְנְךָ֙ תִּזָּכָ֔ר פֶּ֖טֶר שׁ֥וֹר וָשֶֽׂה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כָּל פָּתַח וַלְדָּא דִּילִי הוּא וְכָל בְּעִירָךְ תַּקְדֵּישׁ דִּכְרִין בְּכוֹר תּוֹר וְאִמַּר׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל פְּתַח וַולְדָא דִילִי הוּא וְכָל בְּעִירָךְ תַּקְדִישׁ מִנְהוֹן דִּכְרַיָא דְתוֹרֵי וְאִמְרֵי: |
| ירושלמי (קטעים): | כָּל קֳדָמוֹי פַלְחֵי וַולְדָא תִּפְרְשׁוּן לִשְׁמִי כָּל פִּטְרֵיכוֹן דִּכְרַיָא קֳדָמוֹי פַּלְחֵי וַלְדָא דְתוֹרָא וּדְאִימְרָא: |
רש"י
"וכל מקנך תזכר וגו'" - וכל מקנך אשר תזכר בפטר שור ושה אשר יפטור זכר את רחמה
"פטר" - ל' פתיחה וכן (משלי יז) פוטר מים ראשית מדון תי"ו של תזכר לשון נקבה היא מוסב על היולדתרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר וְגוֹמֵר – וְכָל מִקְנְךָ אֲשֶׁר תִּזָּכָר בְּפֶטֶר שׁוֹר וָשֶׂה, אֲשֶׁר יִפְטוֹר זָכָר אֶת רַחְמָהּ. פֶּטֶר – לְשׁוֹן פְּתִיחָה, וְכֵן: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (משלי יז,יד). תָּי"ו שֶׁל "תִּזָּכָר" לְשׁוֹן נְקֵבָה הִיא, מֻסָּב עַל הַיּוֹלֶדֶת.
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
(יט) ומלת "מקנך" בא במקום הזה על לשון נקבה. ושמות רבים ככה על לשון זכר גם לשון נקבה:
קצר
(יט)"כל פטר רחם לי" – זכר ליציאת מצרים, כי בעבור מכת בכורות יצאנו ממצרים. מלת מקנה - לזכר, רק במקום הזה נקבה. וכן עם, ובית ומקום, ורבים כמוהם. ופי' "תזכר" -ילקחו הזכרים, להוציא כל הנקבות:
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
(יט) ולא לבד הכנעתי המזל בל יעכב אתכם מלצאת, כי אם גם הרגתי בכורי מצרים המתייחסים אליו כי גם הוא בכור למזלות, והצלתי את בכוריכם. כי על כן "כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר", אשר תלד זכר, "פטר שור ושה". כי בזה תזכור אשר הצלתי בכוריכם ובכורות מקניכם:
(כ) וכאשר "פטר חמור" תעריפנו "אם לא תפדה" אותו בשה, יהיה לך לרמז אשר הערפתי בכורי מצרים אשר המשלתים לחמור כמו דאמר (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם. ואין לו פדיון אלא בשה, הוא דמיון שה פזורה ישראל (ירמיה נ יז) לרמוז כי ישראל אשר המה מצד הקדושה חלה בהם הקדושה, מה שאין כן לנמשלים למצריים כי טמאים המה:
הרי מזה יתאמת לך כי שרי מעלה והוברי השמים כאין לפני, ויתאמת לך אשר אני חדשתי העולם:
ואגב אורחיה אומר "ולא יראו פני ריקם". לומר אל תתמה אם בכורך תפדה בחמשה סלעים, כי הלא מזער הוא. כי צא ולמד מעולת ראיה שהיא מעה כסף להראות לפני קונך, אך אין זה כי אם שאין חפצו יתברך רק שלא יראו פניו ריקם. כן להורות כי אינך כפוי טובה, גם פה הוא על דרך זה: