מ"ג שמות לד יז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אלהי מסכה לא תעשה לך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
דַּחְלָן דְּמַתְּכָא לָא תַעֲבֵיד לָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
דַּחֲלַן דְּמַתְּכָא לָא תַעְבְּדוּן לְכוֹן:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ארוך

(יז) וטעם "אלהי מסכה" ומלת אלהי הגוים כוללת בעבור עגל מסכה:

קצר

(יז) "אלהי מסכה" - והטעם שאסר כל ע"ז, גם כמעשה העגל:


 

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


אלהי מסכה לא תעשה לך. כמו שעשיתם עד עכשיו שעשו עגל מסכה לפי שטעו והרהרו אחר מדת הדין ולכך סמך לו את חג המצות תשמור כלומר שיזכרו מדת הרחמים שהמצה מדת רחמים היא ולא יהרהרו אחר מדת הדין. ותן אל לבך איך צוה כאן במצה והזהיר על חמץ לא תשחט על חמץ. ונראה לי לומר כי הכתוב ראה לבאר שהמצה והחמץ ירמוז למדות, וכן הבשר והחלב שבו השלימה הפרשה ולכך הזכירם לו הש"י בפרשת י"ג מדות, ומה שתמצאם ג"כ (שמות כב) באם כסף תלוה בסדר הזה בעצמו מפני ששם התחיל ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, וידוע כי ששת ימי בראשית עם השבת הם מדות והמצות האלה מכללם ולכך הזכירם גם שם.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלהי מסכה" הם הטלסמאות הנעשות בשעות ידועות בחבור מהכוכבים ולזה עושין אותן על ידי התוך, למען יעשו כל חלקי אותן הצורות יחדיו באותו רגע, ובם יחשבו עושיהם להשיג קנינים וצרכי הגופות, ואולי יחשוב החושב שאין זה מרד באל יתברך כשלא יקבלהו העובד עליו כאלוה. והוא אמנם הפך רצונו, כי חפץ שלא יפנו עובדיו לעזר אלוה זולתו, כאמרו ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלהי מסכה". לא תאמר באשר בהמ"ק יהיה רחוק ממך תעשה לך צורת כרובים שבמקדש להשתחוות נכחו לה', עז"א שלא תעשה כן רק תלך ג' פעמים בשנה אל בהמ"ק לראות את פני ה', ועז"א (פסחים קיח) כל המבזה את המועדות כאלו עושה מסכה כי זה נגרר מזה:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלהי מסכה לא תעשה לך." (יז):

ואם כה תעשה להזהר והשמר מהדבר הנזכר, "אלהי מסכה לא תעשה לך". אך אם לא תשמר בכל אשר אמרתי, לא לבד תשתחוה לאלהיהם כי אם גם בידך תעשה לעבדו. וזהו סמיכות אלהי מסכה אל הקודם:

או יאמר "אלהי מסכה" וכו'. בשום לב גם אל סמיכותו עם פסוק שאחריו. וגם אל התכת כל תיבות שבפסוק את חג המצות וכו' (פסוק יח) שיש בו תיבות יתירות ובלתי מסודרות. וגם ענין הבכורות (פסוקים יט - כ). ואשר סמך אומרו (פסוק כ) ולא יראו פני ריקם, שאין לו שייכות כלל פה. וגם למה הפסיק בין פסח לשבועות בשביתת שבת (פסוק כא). וגם אומרו (שם) בחריש ובקציר תשבות, שהוא משולל הבנה וקשר, וידוע דרשות רבותינו ז"ל (ראש השנה ט א) למאן דמפרשיו על ענין שביעית ולמאן דמפרשו להתיר קציר העומר, כי עם כל זה אין הסמיכות מתקשר:

אך לזה נשים לב אל מלת "מסכה" מה ענינה. כי רבותינו ז"ל (שמות רבה מב ח) הוצרכו לומר בעגל מסכה שהיו בו קנטרין כמנין מסכה. ואחשוב הוא כי יש עובד אלהי כסף ומשתחוה למו בלי השכלה. ויש מתחכמים להרע ואומרים כי לא את אלו יעבדו רק אל צבא המרום במרום ואלו הם דוגמתם, ומעלים על עצמם כאילו ישתחוו אל מי שאלה דוגמתם כי אין התחתונים רק כמסך בין העובד לנעבד אשר למעלה הימנו, ומשתחוים אל המסך רמז אל השר הרוחני העליון. וזה יהיה ענין עגל מסכה (לעיל לב ח), כי אל תבנית שור העליון היו עובדים כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה מג ח), והיה העגל כמסך אל הכח העליון. ועל דרך זה יאמר אלהי מסכה וכו', לומר אם תאמר נא ישראל לא אעבוד את פסילי אלהיהם עץ ואבן אך אעשה מסכה הוא דוגמת שר ומזל ויהיה זה כמסך ביני ובינו, לזה אמר אלהי מסכה לא תעשה לך. כי גם השרים והוברי השמים וכסיליהם לאפס ותוהו נחשבו לי:

<< · מ"ג שמות · לד · יז · >>