רש"י על שמות כט
<< · רש"י על שמות · כט · >>
פסוק א
פסוק ב
"בלולות בשמן" - כשהן קמח יוצק בהן שמן ובוללן (שם עה)
"משחים בשמן" - אחר אפייתן מושחן כמין כ"ף יונית שהיא עשויה כנו"ן שלנו (שם)פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ט
"ומלאת" - ע"י הדברים האלה
"יד אהרן ויד בניו" - במילוי ופקודת הכהונהפסוק יא
פסוק יב
"ואת כל הדם" - שירי הדם
"אל יסוד המזבח" - (פ"ג דמדות) כמין בליטת בית קבול עשוי לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץפסוק יג
"ואת היתרת" - הוא טרפשא דכבדא שקורין איבר"ש (ראטהפלייש)
"על הכבד" - אף מן הכבד יטול עמה (ת"כ)פסוק יד
פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק כ
פסוק כב
"והאליה" - מן הכליות ולמטה כמו שמפורש (בויקרא ג ט) שנאמר לעומת העצה יסירנה מקום שהכליות יועצות ובאמורי הפר לא נאמר אליה שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל אבל שור ועז אין טעונים אליה
"ואת שוק הימין" - לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים אלא זו בלבד
"כי איל מלאים הוא" - שלמים לשון שלמות שהושלם בכל מגיד הכתוב שהמלואים שלמים שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים (ס"א שלום עם המזבח והעובד והבעלים) לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה וזהו משה ששימש במלואים והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים כמפורש בעניןפסוק כג
"וחלת לחם שמן" - ממין הרבוכה (ת"כ)
"ורקיק" - (מנחות עה) מן הרקיקין אחד מעשר שבכל מין ומין ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת אלא זו בלבד שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק ומזה לא היה למשה למנה אלא חזה בלבדפסוק כד
פסוק כה
"לריח ניחוח" - לנחת רוח למי שאמר ונעשה רצונו
"אשה" - לאש נתן
"לה'" - לשמו של מקוםפסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
"למשחה" - להתגדל בהם שיש משיחה שהיא לשון שררה כמו (במדבר יח) לך נתתים למשחה (תהלים קה) אל תגעו במשיחי
"ולמלא בם את ידם" - ע"י הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולהפסוק ל
"ילבשם הכהן" - אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה כשימנוהו להיות כהן גדול
"אשר יבא אל אהל מועד" - (יומא עג) אותו כהן המוכן ליכנס לפני ולפנים ביום הכפורים וזהו כהן גדול שאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בו
"תחתיו מבניו" - מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו ימנוהו כהן גדול תחתיו (ת"כ)
"הכהן תחתיו מבניו" - מכאן ראיה כל לשון כהן ל' פועל עובד ממש לפיכך ניגון תביר נמשך לפניופסוק לא
פסוק לב
פסוק לג
"אשר כפר בהם" - להם כל זרות ותיעוב
"למלא את ידם" - באיל ולחם הללו
"לקדש אותם" - שעל ידי המלואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה
"כי קדש הם" - קדשי קדשים ומכאן למדנו אזהרה לזר האוכל ק"ק שנתן המקרא טעם לדבר משום דקדש הםפסוק לה
"אתכה" - כמו אותך
"שבעת ימים תמלא וגו'" - בענין הזה ובקרבנות הללו בכל יוםפסוק לו
"וחטאת" - ותדכי לשון מתנת דמים הנתונים באצבע קרוי חטוי
"ומשחת אותו" - בשמן המשחה וכל המשיחות כמין כ"ף יוניתפסוק לז
פסוק מ
"בשמן כתית" - לא לחובה נאמר כתית אלא להכשיר לפי שנא' כתית למאור ומשמע למאור ולא למנחות יכול לפסלו למנחות ת"ל כאן כתית ולא נא' כתית למאור אלא למעט מנחות שאין צריך כתית שאף הטחון בריחים כשר בהן (מנחות פו)
"רבע ההין" - שלשה לוגין
"ונסך" - לספלים כמו ששנינו במס' סוכה שני ספלים של כסף היו בראש המזבח ומנוקבים כמין שני חוטמין דקין נותן היין לתוכו והוא מקלח ויוצא דרך החוטם ונופל על גג המזבח ומשם יורד לשיתין במזבח בית עולמים ובמזבח הנחשת יורד מן המזבח לארץפסוק מא
פסוק מב
פסוק מג
"ונקדש" - המשכן
"בכבודי פח" - שתשרה שכינתי בו ומ"א אל תקרי בכבודי אלא במכובדי במכובדים שלי כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו וזהו שאמר משה (ויקרא י) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ונקדש בכבודי