מ"ג שמות כח מא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והלבשת אתם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אתם ומלאת את ידם וקדשת אתם וכהנו לי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְתַלְבֵּישׁ יָתְהוֹן יָת אַהֲרֹן אֲחוּךְ וְיָת בְּנוֹהִי עִמֵּיהּ וּתְרַבֵּי יָתְהוֹן וּתְקָרֵיב יָת קוּרְבָּנְהוֹן וּתְקַדֵּישׁ יָתְהוֹן וִישַׁמְּשׁוּן קֳדָמָי׃
ירושלמי (יונתן):
וְתַלְבֵּשׁ יַתְהוֹן יַת אַהֲרן אָחוּךְ וְיַת בְּנוֹי עִמֵיהּ וּתְרַבֵּי יַתְהוֹן וּתְקָרֵב יַת קוּרְבָּנֵיהוֹן וּתְקַדֵּשׁ יַתְהוֹן וִישַׁמְשׁוּן קֳדָמַי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והלבשת אתם את אהרן" - אותם האמורים באהרן חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט וציץ ומכנסים הכתובים למטה בכולם

"ואת בניו אתו" - אותם הכתובים בהם

"ומשחת אותם" - את אהרן ואת בניו בשמן המשחה

"ומלאת את ידם" - כל מלוי ידים ל' חנוך הוא כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה הוא ובל' לע"ז כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גוואנט"ו (האנדשוה) ועל ידו הוא מחזיקו בדבר וקורין לאותו מסירה ווירסטי"ר והוא מלוי ידים

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן – אוֹתָם הָאֲמוּרִים בְּאַהֲרֹן: חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט, וְצִיץ; וּמִכְנָסַיִם הַכְּתוּבִים לְמַטָּה בְּכֻלָּם.
וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ – אוֹתָם הַכְּתוּבִים בָּהֶם.
וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם – אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם – כָּל מִלּוּי יָדַיִם, לְשׁוֹן חִנּוּךְ; כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לְדָבָר לִהְיוֹת מֻחְזָק בּוֹ מֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה, הוּא מִלּוּי. וּבִלְשׁוֹן לַעַז, כְּשֶׁמְּמַנִּין אָדָם עַל פְּקִידַת דָּבָר, נוֹתֵן הַשַּׁלִּיט בְּיָדוֹ בֵּית יָד שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹרִין גנ"ט [gant = כפפה‏[3]], וְעַל יָדוֹ הוּא מַחֲזִיקוֹ בַּדָּבָר; וְקוֹרִין לְאוֹתוֹ מְסִירָה ריוישטי"ר [rewestir = להלביש, להסמיך‏[4]], וְהוּא מִלּוּי יָדַיִם.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

והלבשת אותם: כשיוקם המזבח:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו" - אותן הכתובים בהם לשון רש"י וטעם אתו שביום אחד ילבישם כלם וימשחם

"ומשחת אותם ומלאת את ידם" - כל מלוי ידים לשון חנוך כשהוא נכנס להיות מוחזק בו מאותו היום והלאה לשון רש"י ולא הבינותי בדבריו איך יבא לשון מלוי ידים לחנוכת כל דבר ומה שאמר הרב כי בלשון לעז כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בית יד של עור שקורין גונ"ט ועל אותו בית יד הוא מחזיקו בדבר והוא מלוי ידים לא ידעתי אם ירצה הרב לומר שעל שם הבית יד יקרא החנוך מלוי ידים ויביא ראיה מן המנהג ודע כי הענין ההוא יצא להם מן התורה שהוא אצלם קנין החליפין של בועז וכך מתורגם להם שלף איש נעלו (רות ד ז) ששולף הגנ"ט שלו והם אומרים שהגואל נתן לבועז וזה מנהגם הוזכר בספרי חכמיהם והנה דברנו בדברי הבאי והנכון בלשון מלוי ידים בתורה שהוא לשון שלמות כלשון כי מלאו ימי (בראשית כט כא) ובמלאת הימים האלה (אסתר א ה) עד יום מלאת (ויקרא ח לג) בהשלימם וכן בכסף מלא (בראשית כג ט) מחיר שלם והטעם כי הזר אשר לא תשיג ידו בטהרתו להקריב קרבן או לעבוד עבודת המלכות הנה ידו חסרה בעבודה ההיא וכאשר יכשר לעשות כן הנה ידו שלימה ראויה לכל העבודות והמלאכות וכן מלאו ידכם היום (להלן לב כט) כי עתה ידיכם מלאה בכל עבודת השם כי איש בבנו ובאחיו עבדתם אותו או שירמוז להם כי בזכות זה יהיו נבחרים לעבוד עבודת ה' במשכן כמו שאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי (דברים י ח) ודוד המלך אמר לישראל בנדבת הבית ברצותי בבית אלהי יש לי סגלה זהב וכסף נתתי לבית אלהי ואמר להם ומי מתנדב למלאת ידו היום לה' (דהי"א כט ה) כי בהתנדבם לבנין הבית תהיה ידם שלימה בכל הקרבנות ובכל העבודות כי אין עבודת ישראל להקב"ה שלימה אלא בבית המקדש וכן איל המלואים בפרשה הזאת (להלן כט כב) שמלוי הכהנים בו כי חטאת והעולה לכפר וזה למלאת ידו בהקרבה ומצאתי בתרגום הירושלמי שתרגם איל המלואים דאשלמותא (כ"ה בתרגום יונתן ויקרא ח כב) וכן תרגם בכולם לשון שלמות אבל אונקלוס רדף הענין ולא הקפיד בלשון כמנהגו במקומות רבים ויש מפרשים (הרד"ק בספר השרשים שרש מלא) ומלאת את ידם שימלא ידם מן הקרבנות וכן החפץ ימלא את ידו (מלכים א יג לג) שיקריב מהן כרצונו מלא ידיו והנכון מה שפרשתי ופירוש החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות (שם) שיביא מלואים לו בקרבן כאשר בדא מלבו לחנכו ואחרי כן יהיה כהן לבמות כי בדומה לדרכי התורה יעשו

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומלאת את ידם" תשלים אותה, בענין שתהיה שלמה וראויה לעבוד עבודת הקדש:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והלבשת". לכ"א את הראוי לו, ומשחת עיין מ"ש התו"ה צו (סימן קע"ג) ומלאת את ידם הוא החינוך עיין ברמב"ן שהאריך בזה:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

והלבשת אותם וגו' ומשחת וגו'. פירוש אחר שילבישם בעוד הבגדים עליהם ימשחם ולא קודם ובזה הגיעתם הכהונה לידם, והוא אומרו ומלאת את ידם, ואולי כי יכוין באומרו את ידם בזה לומר כי באמצעות המעשה הם נשפעים בבחינת החסד המתיחסת ליד הגדולה והבן:

וקדשת. פירוש במעשה הקרבנות כאומרו וזה אשר תעשה להם לקדש אותם. וטעם שהזכיר הדבר כאן לומר שלא יקדש אותם עד שיקדים לעשות הלבישה והמשיחה והבן:

<< · מ"ג שמות · כח · מא · >>


  1. ^ "וּבִלְשׁוֹן לַעַז כְּשֶׁמְּמַנִּין אָדָם עַל פְּקִידַת דָּבָר נוֹתֵן הַשַּׁלִּיט בְּיָדוֹ בֵּית יָד שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹרִין גנ"ט בלעז. [וְקוֹרִין לְאוֹתוֹ מְסִירָה ריוישטי"ר]" (מה שבאריחיים חסר בדפוס ראשון של פירוש רש"י).
  2. ^ בשני כתבי־יד יש גרסה הקרובה לצורה אינוישטי"ר inwestir, שהוא המונח המקובל עד היום להסמכה חגיגית. [ובאנגלית investment].
  3. ^ "וּבִלְשׁוֹן לַעַז כְּשֶׁמְּמַנִּין אָדָם עַל פְּקִידַת דָּבָר נוֹתֵן הַשַּׁלִּיט בְּיָדוֹ בֵּית יָד שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹרִין גנ"ט בלעז. [וְקוֹרִין לְאוֹתוֹ מְסִירָה ריוישטי"ר]" (מה שבאריחיים חסר בדפוס ראשון של פירוש רש"י).
  4. ^ בשני כתבי־יד יש גרסה הקרובה לצורה אינוישטי"ר inwestir, שהוא המונח המקובל עד היום להסמכה חגיגית. [ובאנגלית investment].