מ"ג שמות כז ג

מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועשית סירתיו לדשנו ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל כליו תעשה נחשת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעָשִׂ֤יתָ סִּֽירֹתָיו֙ לְדַשְּׁנ֔וֹ וְיָעָיו֙ וּמִזְרְקֹתָ֔יו וּמִזְלְגֹתָ֖יו וּמַחְתֹּתָ֑יו לְכׇל־כֵּלָ֖יו תַּעֲשֶׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְתַעֲבֵיד פְּסַכְתֵּירְוָתֵיהּ לְמִסְפֵּי קִטְמֵיהּ וּמַגְרוֹפְיָתֵיהּ וּמִזְרְקוֹהִי וְצִנּוֹרְיָתֵיהּ וּמַחְתְּיָתֵיהּ לְכָל מָנוֹהִי תַּעֲבֵיד נְחָשָׁא׃
ירושלמי (יונתן):
וְתַעֲבֵיד דּוּדְוָתֵיהּ לְמֵירְדָדָא יָתֵיהּ וּמִגְרִפַתֵּיהּ וּמִזִירִקוֹי וּמְשִׁילְיָיתֵיהּ וּמַחְתְּיָיתֵיהּ כָּל מָנוֹי תַּעֲבֵיד נְחָשָׁא:
ירושלמי (קטעים):
וְתַעֲבֵיד דּוּדְוָותָא לְמֵירְדָדָא יָתֵיהּ וְיָעוֹי וּמִזְרָקוֹי וּמְשִׁלְיָיתָהּ וּמַחְתְּיָיתָהּ לְכָל מָנוֹי תַעֲבֵיד נְחָשָׁא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"סירותיו" - כמין יורות

"לדשנו" - להסיר דשנו לתוכם והוא שתרגם אונקלוס למספי קטמיה לספות הדשן לתוכם כי יש מלות בל' עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה כמו (תהלים פ) ותשרש שרשיה (איוב ה) אויל משריש וחלופו (שם לא) ובכל תבואתי תשרש וכמוהו (ישעיהו יז) בסעיפיה פוריה וחלופו (שם י) מסעף פארה מפשח סעיפיה וכמוהו (ירמיהו נ) וזה האחרון עצמו שבר עצמותיו וכמוהו (מ"א כא) ויסקלוהו באבנים וחלופו (ישעיהו סב) סקלו מאבן הסירו אבניה וכן (שם ה) ויעזקהו ויסקלהו אף כאן לדשנו להסיר דשנו ובלע"ז אדשצנדרי"ר (צו ענטאשען)

"ויעיו" - כתרגומו מגרפות שנוטל בהם הדשן והן כמין כסוי קדרה של מתכת דק ולו בית יד ובלע"ז וידי"ל (שויפעל)

"ומזרקתיו" - לקבל בהם דם הזבחים

"ומזלגתיו" - כמין אונקליות כפופים ומכה בהם בבשר ונתחבים בם ומהפכין בהם על גחלי המערכה שיהא ממהר שריפתן ובלע"ז קרוצינ"ש (האקען) ובלשון חכמים צינוריות

"ומחתתיו" - בית קבול יש להם ליטול בהן גחלים מן המזבח לשאתם על מזבח הפנימי לקטרת ועל שם חתייתן קרויים מחתות כמו (ישעיהו ל) לחתות אש מיקוד ל' שאיבת אש ממקומה וכן (משלי ו) היחתה איש אש בחקו

"לכל כליו" - כמו כל כליו

<< · מ"ג שמות · כז · ג · >>