מ"ג שמות כז ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועשית סירתיו לדשנו ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל כליו תעשה נחשת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעָשִׂ֤יתָ סִּֽירֹתָיו֙ לְדַשְּׁנ֔וֹ וְיָעָיו֙ וּמִזְרְקֹתָ֔יו וּמִזְלְגֹתָ֖יו וּמַחְתֹּתָ֑יו לְכׇל־כֵּלָ֖יו תַּעֲשֶׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַעֲבֵיד פְּסַכְתֵּירְוָתֵיהּ לְמִסְפֵּי קִטְמֵיהּ וּמַגְרוֹפְיָתֵיהּ וּמִזְרְקוֹהִי וְצִנּוֹרְיָתֵיהּ וּמַחְתְּיָתֵיהּ לְכָל מָנוֹהִי תַּעֲבֵיד נְחָשָׁא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַעֲבֵיד דּוּדְוָתֵיהּ לְמֵירְדָדָא יָתֵיהּ וּמִגְרִפַתֵּיהּ וּמִזִירִקוֹי וּמְשִׁילְיָיתֵיהּ וּמַחְתְּיָיתֵיהּ כָּל מָנוֹי תַּעֲבֵיד נְחָשָׁא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְתַעֲבֵיד דּוּדְוָותָא לְמֵירְדָדָא יָתֵיהּ וְיָעוֹי וּמִזְרָקוֹי וּמְשִׁלְיָיתָהּ וּמַחְתְּיָיתָהּ לְכָל מָנוֹי תַעֲבֵיד נְחָשָׁא: |
רש"י
"לדשנו" - להסיר דשנו לתוכם והוא שתרגם אונקלוס למספי קטמיה לספות הדשן לתוכם כי יש מלות בל' עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה כמו (תהלים פ) ותשרש שרשיה (איוב ה) אויל משריש וחלופו (שם לא) ובכל תבואתי תשרש וכמוהו (ישעיהו יז) בסעיפיה פוריה וחלופו (שם י) מסעף פארה מפשח סעיפיה וכמוהו (ירמיהו נ) וזה האחרון עצמו שבר עצמותיו וכמוהו (מ"א כא) ויסקלוהו באבנים וחלופו (ישעיהו סב) סקלו מאבן הסירו אבניה וכן (שם ה) ויעזקהו ויסקלהו אף כאן לדשנו להסיר דשנו ובלע"ז אדשצנדרי"ר (צו ענטאשען)
"ויעיו" - כתרגומו מגרפות שנוטל בהם הדשן והן כמין כסוי קדרה של מתכת דק ולו בית יד ובלע"ז וידי"ל (שויפעל)
"ומזרקתיו" - לקבל בהם דם הזבחים
"ומזלגתיו" - כמין אונקליות כפופים ומכה בהם בבשר ונתחבים בם ומהפכין בהם על גחלי המערכה שיהא ממהר שריפתן ובלע"ז קרוצינ"ש (האקען) ובלשון חכמים צינוריות
"ומחתתיו" - בית קבול יש להם ליטול בהן גחלים מן המזבח לשאתם על מזבח הפנימי לקטרת ועל שם חתייתן קרויים מחתות כמו (ישעיהו ל) לחתות אש מיקוד ל' שאיבת אש ממקומה וכן (משלי ו) היחתה איש אש בחקו
"לכל כליו" - כמו כל כליו
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְדַשְּׁנוֹ – לְהָסִיר דִּשְׁנוֹ לְתוֹכָם. וְהוּא שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: "לְמִסְפֵּי קִטְמֵיהּ", לִסְפּוֹת הַדֶּשֶׁן לְתוֹכָם. כִּי יֵשׁ מִלּוֹת בִּלְשׁוֹן עִבְרִית, מִלָּה אַחַת מִתְחַלֶּפֶת בַּפִּתְרוֹן לְשַׁמֵּשׁ בִּנְיָן וּסְתִירָה, כְּמוֹ: "וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ" (תהלים פ,י), "אֱוִיל מַשְׁרִישׁ" (איוב ה,ג), וְחִלּוּפוֹ: "וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ" (איוב לא,יב). וְכָמוֹהוּ: "בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה" (ישעיהו יז,ו), וְחִלּוּפוֹ: "מְסָעֵף פֻּארָה" (ישעיהו י,לג), מְפַשֵּׁחַ סְעִיפֶיהָ. וְכָמוֹהוּ: "וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ" (ירמיהו נ,יז), שִׁבֵּר עַצְמוֹתָיו. וְכָמוֹהוּ: "וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים" (מל"א כא,יג), וְחִלּוּפוֹ: "סַקְּלוּ מֵאֶבֶן" (ישעיהו סב,י), הָסִירוּ אֲבָנֶיהָ, וְכֵן: "וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ" (ישעיהו ה,ב). אַף כָּאן, לְדַשְּׁנוֹ – לְהָסִיר דִּשְׁנוֹ; וּבְלַעַז אישצינדרי"ר [escendrer = לפנות את האפר[2]].
וְיָעָיו – כְּתַרְגּוּמוֹ [מַגְרוֹפְיָתֵיהּ], מַגְרֵפוֹת שֶׁנּוֹטֵל בָּהֶם הַדֶּשֶׁן, וְהֵן כְּמִין כִּסּוּי קְדֵרָה שֶׁל מַתֶּכֶת דַּק וְלוֹ בֵּית יָד; וּבְלַעַז ודי"ל [wadil = יעה, מגרפה].
וּמִזְרְקֹתָיו – לְקַבֵּל בָּהֶם דַּם הַזְּבָחִים.
וּמִזְלְגֹתָיו – כְּמִין אֻנְקְלִיּוֹת כְּפוּפִים, וּמַכֶּה בָּהֶם בַּבָּשָׂר וְנִתְחָבִים בָּם, וּמְהַפְּכִין בָּהֶם עַל גַּחֲלֵי הַמַּעֲרָכָה שֶׁיְּהֵא מְמַהֵר שְׂרֵפָתָן; וּבְלַעַז קרוצינ"ש [crocins = ווים, אנקולים], וּבִלְשׁוֹן חֲכָמִים "צִנּוֹרִיּוֹת" (יומא י"ב ע"א).
וּמַחְתֹּתָיו – בֵּית קִבּוּל יֵשׁ לָהֶם לִטֹּל בָּהֶן גֶּחָלִים מִן הַמִּזְבֵּחַ, לְשֵׂאתָם עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי לִקְטֹרֶת. וְעַל שֵׁם חֲתִיָּתָן קְרוּיִים מַחְתּוֹת, כְּמוֹ: "לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד" (ישעיהו ל,יד), לְשׁוֹן שְׁאִיבַת אֵשׁ מִמְּקוֹמָהּ; וְכֵן: "הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ" (משלי ו,כז).
לְכָל כֵּלָיו – כְּמוֹ כָּל כֵּלָיו.
רשב"ם
ומזרקותיו: לקבל דמי הקרבנות לזרוק על המזבח:
ומזלגותיו: לקחת בהן איברי הקרבנות ולהפכן על גחלי המערכה להקטירן:
ומחתותיו: לחתות בהן גחלים כדכתיב לחתות אש מיקוד, היחתה איש אש בחיקו: